אופנהאוזר במרכז הבמה עם בל לורטה בתיאטרון גימנזי מריה בל - קראו את דעתנו על ההצגה

התהליך של שחזור המופע, אותו מוביל لورانت גוסארט, מבוסס על חזרה מלאה לפסנתר-שירה המקורית. המנצח תפר מחדש את ההרכב הכולל של היצירה, תוך שיקומם של ההרמוניות, הרצפים והמספרים החסרים, בהתבסס על ההנחיות שהשאיר אופנבך. התזמורת שנבחרה משחזרת את התצורה של אולמות הקונצרטים בפריז במאה ה-19, עם 19 נגנים, כדי להחזיר צבע קול שדומה לזה של אותה תקופה. גישה זו מאפשרת להציע, לראשונה מאז 1880, גרסה שלמה ועקבית לבלה לורטה.

הבימוי של Yves Coudray מבטא קריאה דרמטית שממקדת את תשומת הלב לסוגת האופרה-קומית, ומתרחקת מההומור השגרתי שמזוהה בדרך כלל עם Offenbach. היצירה מציירת דיוקן חברתי שמרוכז בפרברים הפוליטיים של פריז בסוף המאה ה-19, דרך דמותה של Belle Lurette, מכבסה והדמות הנשית המרכזית. התסריט מתייחס לעולם העבודה שמרוכז בנשים ברובו, הבנוי על תפקודים וסולידריות, כאשר יחסי הכוח החברתי ומגדריים מוצגים באופן ברור. גישה זו מחברת את היצירה להקשר מציאותי, בהשפעת השינויים החברתיים שהתרחשו באותה תקופה.

הדעה שלנו על בלה לורט של אופנהבאך בתיאטרון גימנס מארי בל:

הופעה קומית שהעורכת יצאה לבדוק בלילה אחד. למה לצפות כשאתם באים לראות את בלה לורטה?

בהחלט סגנון אופרה קומית מסורתית, עם שירה, תיאטרון והרבה הומור. ההומור עצמו, בעיקר בידי אופנהבאך, בא לידי ביטוי לא רק על הבמה, אלא גם ב"מחוץ לתמונה" — כל מה שקורה בסביבת הדמויות המרכזיות על הבמה. חלק מהסצנות מייצגות אנשים רבים, וקשה להיות משמעותי כשכל תשומת הלב מופנית לצמד או בשלישייה ששרים במרכז הבמה.

זו בדיוק הכוח של היצירה: טקסט שמתובל בצורה משכנעת על ידי הדמויות המרכזיות וגם על ידי הסובבים אותם, באמצעות הבעות פנים, תנועות או בנייה של משחק מול הקהל שמגיע מאחור. לדוגמה, הסצנה עם הברבור, שמעל לשיר המצחיק במיוחד שמבוצע על ידי מרסלין, בעלת המקום של החדרניות, מקבלת הרבה הומור גם מתרומת המשרתת שנשלחת על ידי מספר חיילים, ומציגה באופן מאוד מצחיק את מגש הברבורים, שמוסתר בפני בעלת הבית.

מה עוד תוכלו לצפות לו? הצגה אמנותית שמתרחקת במודע מקודדי האופרה הרשמיים. הסיבה פשוטה: חבורת טרטו ליריק היא קבוצה של חובבים תחת פיקוח של מקצוענים, וכל המשתתפים הם מתנדבים — ולכן זה לא בדיוק אופרה עם דיוק ואסתטיקה מושקעת ככל שיש באופרה רשמית. זה מופע שמיועד לקהל יודע-דעת, שמבין שמה שמוצג כאן הוא שונה ומיוחס יותר. אם מצפים לראות אופרה עם עוצמה ודיוק כמו בניתוח רפואי, כנראה שהמקום הזה לא בשבילכם. וזה בדיוק מה שהאופרה הקומית מבקשת להשיג בהגשתה: משהו בין תיאטרון לאופרה, נגיש יותר וקל להפצה. והחבורה מצליחה בזה באופן מושלם.

אבל זה כמובן מופע ברמה גבוהה מאוד, בזכות הדיוק והעושר של ההופעות, בין אם מדברות ובין אם שיריות. התלבושות מרהיבות ומבריקות, משילוב של עשור אחר ועיצוב מודרני, והאלמנטים הבימתיים, למרות הפשטות שלהם, מעוצבים ומושקעים — מצליחים להכניס את הקהל ישירות לסצנה ולסיפור.

• קרא גם
• אופרות ובלטים שאסור לפספס בפריז ובאזור איל-דה-פראנס
• הצעות השבוע בפריז ובאיל-דה-פרנס, מה-30 במרץ עד 5 באפריל 2026

ה"מושב" השני הוא דווקא מרענן, כי הוא מזמין את הקהל לקחת חלק בלמידת שורה מחיבור של שני שירים, שנדרש לשיר בזמן הברכה. המנצח, לאורן גוזהארט, מוביל אותנו במשימה הזאת עם הרבה הומור. זה נעים ומרגיע, וזה מחמם את הלב. בולטת במיוחד בְּתֵרִיָּה גְּרִינְפֶלד, שמגלמת את בלה לורט, ומציעה הופעות שירה מרהיבות, חזקות ומדויקות כאחד. ולסיום, מכיוון שהאולם לא מחומם היטב, מומלץ להביא סווטשיר טוב ומעט צעיף לחום.

מופע מרענן שכדאי למצוא, במיוחד ליצירה שנשכחה ונטעמת מחדש בהתרגשות.

יצירה שמבוססת על מודל אמנותי וקהילתי

ולסיום, נצלול קצת לתוך הצוות: הדי להקמתם בשנת 1968, Les Tréteaux Lyriques מאגדת שחקנים ומתנדבים מרקעים מקצועיים שונים, לצד אמנים מפוקפקים. כל הפקה דורשת שירה, נגינה, חובבי מקהלות, תופרי תלבושות וטכנאים שעובדים יחד בפרויקט אמנותי אחד. הרפרטואר שלהם משקף נאמנות תמידית לאופנהאוס, שיצרו עבורו כבר כמה יצירות חשובות ומרשימות.

מעבר לחשיבות האמנותית, בל לורט מגיע עם מחויבות חברתית ברורה. כל ההכנסות ממנו מוקדשות לשתי עמותות: אנאק-טנק, הפועלת למען ילדי הרחוב והשכונות הקבציות במנילה, ו-סל הוויקטוריה - חדר אוכל בלה דיפנס, מסגרת של קולינריה חברתית התומכת באנשים במצב סוציואקונומי קשה. כל הופעה הופכת thus ליוזמה תרבותית שמחוברת לפעילות חברתית ממשית, המשך למסורת התרבות הלירית של התראטות שנמשכה מעל חצי מאה.

דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'