Journées du Patrimoine הם אירועים המצפים להם מדי שנה על-ידי אוהבי תרבות וסקרנים שמייחלים לחוויות מיוחדות. המפגש התרבותי המרכזי הזה בלוח האירועים האירופי מזמין אותנו להכיר את המורשת שלנו בצורה אחרת, באמצעות תוכנית מרשימה של סיורים — לעיתים קרובות ללא תשלום — ופעילויות חדשות שמותאמות לכל המשפחה. Musées, monuments, châteaux, églises וכן que des lieux surprenants או מקומות לעיתים רחוקות נגישים משמשים כאתגר לכל הגילאים בכל רחבי מחוז פריז.
אגב, אתם בטוח יודעים שזה כך: בפריז מחכה לכם תוכנית XXL שמלהיבה! צריך לומר שהעיר האור שמהווה גם עיר-מוזיאון מלאה באוצרות מופלאים שמסקרנים פריזאים ליום ולתמיד. בעוד ש Journées du Patrimoine חוזרות למהדורה 43, ב-19 וב-20 בספטמבר 2026, מה דעתכם לחוות את סוף השבוע הזה בקצב של פתיחות יוצאות דופן?
בין המקומות שנוהגים להיסגר בפני הקהל אך משתפים פעולה עם Journées du Patrimoine, ניתן למצוא בין היתר לא מעט משרדים ממשלתיים. לביקורי המקומות הללו מצטרפים לעיתים בניינים פרטיים היסטוריים מפוארים לעיתים קרובות בעיצוב מרהיב! באזור הרבע השביעי של פריז תוכלו, למשל, לצאת למסע אל ה Hôtel de Roquelaure, המשכן כיום למשרד התכנון הארצי והמעבר האקולוגי (משרד הסביבה והמעבר הירוק). Situated on the famous Boulevard Saint-Germain, הבניין הוקם בתחילת המאה ה-18 והתרחב לאורך השנים. גלו את ההיסטוריה שלו באמצעות התוכנית היוצאת דופן שמחכה לכם ל Journées du Patrimoine!
ביקור במשרדי המעבר האקולוגי ותכנון מרחבי
הוטל דה רוקלהור, אשר הוכר כמונומנט היסטורי מאז 1961, כיום מארח את מטות המשרדים של המשרד לתכנון ולטרנסישן האקולוגי.
### הוטל דה רוקלהור (1709-1740)
בשנת 1709 מחליט מרשאל אנטואן גסטון, דוכס רוקלהור, להתיישב בשכונת פאובורך סנט-ז’רמן, ברובע חדש ומבוקש, ורוכש את הוטל דה וילטאנאוזה ב-24 בספטמבר 1709.
בכמה שנים ראשונות לא ניכרו שינויים מהפכניים, אך Roquelaure מרחיבים את שטחו בשנת 1711. רק בשנת 1724 מגיש דוכס רוקלהור תכניות להקמת מלון חדש לאדריכל פייר קיילוֹטו דה לאַסוראן (1655-1724). הוא משנה את המבנה באופן מהותי על-מנת להרחיבו ולהעניק לו את הטון האצילי הראוי למעמדו הדוכלי.
לאחר מות מרשאל רוקלהור, נמכר הבניין ביולי 1740 למאתיו-פרנסואה מולייה, נשיא הפרלמנט של פריז.
### הוטל מולייה (1740-1807)
הבניין מקבל את שמו על שם הבעלים החדש. הנשיא מולייה, שספג את המוניטין כאדם עשיר, מסור ובאופן מסורתי לא מהלך-הולך בחברתיות, נהנה מהתענוג של פנים מודרניים ומזמין עבודות עץ וצבעים חדשות בבניין. הוא פונה לציירים מפורסמים: ז’אן-בטיסט אודרי ושרל-ז’וזף נוטורייה שמקבלו אצלו ארבעה ציורים. עד המהפכה, דורות שונים במשפחת מולייה מתחלפים בבעלות על הנכס. כשנכנס לבניין 1793 נלקח על-ידי מעצר בעליו Édouard-François Molé (הוצא להורג ב-20 באפריל 1794), הבניין הופך למבצר למצורעי-גאלוא, ולאחר מכן מיועד לוועדה של החקלאות והאמנויות. בשנת 1795 מחזירה הקונבנציה את הבניין למשפחה. הדירות מושכרות אז לבעלי-דירות שונים, וביניהם הרוזן ד’Hatzfeld והברון ואן הוורן ואן ולוסוויץ', עד 1807.
### מִה Cambacérès jusqu’à nos jours…
לאחר שנטל את ראשות ועדת הצלת הציבור במקום רובספייר, ג’אן-ז’אק ראגיס דה קמבאזרֶס (1753-1824) הופך, לאחר ברומייר, לידו הימנית של בונפרטה אשר לה חלק נכבד ממזלו. הוא מחליף את נפוליאון בלב העיר ברגע שעוזב אותה, עומד בראש בית המשפט העליון, מייצג את אסיפות, מארגן את מערכת הצדק. קמבאזרֶס הוא האמן העיקרי של פרויקטים מרכזיים של נפוליאון. עשיר ומקושט בכבודים, הוא מונה שורה של תפקידים: ארכִּשַלטיָּה של האימפריה בשנת 1804, דוכס פארמה ב-19 במרץ 1808, סמל גדול של מסדר הלטיון, חבר באשופת המכון… ג’אן-ז’אק-ראגיס דה קמבאזרֶס קונה את מלון מולֶה בשנת 1808. שם מצטרפת אליו גם הוטל דה לֶסדיקיהר (הוא לאחר מכן של סולי), וביחד הם מחברים שוב את שתי הרכושויות. הוא מקבל אירופה שלמה בבניין. ארוחות רשמיות מתקיימות שם בקצב של שתי ארוחות בשבוע, ארוחות שנערכות למטרות פוליטיות תחת שירותו של הקיס希ר. כמו טאליראן, קמבאזרֶס יודע שכיר אינסטרומנטלי טוב שווה צבא, ושולחן הארכִּשַלטיָּה של הקיסרות היה אחד מהמרכזיים בזמנו. הארכישלטש של האימפריה מתגורר שם עד שנאלץ לעזוב בשנת 1816.
הבניין נמסר לאותה שנה לאיתו של הדוכסית ד’אורלי. מ-1816 עד 1821 שומרה בבניין המורשתה הגדולה והעשירה של האריסטוקרטיה הצפון-מזרחית, אחת מהיפות שבשכונת פאובור סנט-גרמן. ילדיה, המלך לעתיד לואי פיליפ והגבירה אדלאייד, לא יגורו בבניין.
ב-1823 מציע דוכס אורליאנס ללואי ה-XVIII להחליף את הבניין בחתיכות עץ ביער בונדי כדי להקים בו את מחסן-אוצר המלכות.
בתקופת הרובריקה של יוליוט, הבניין מאכלס את conseil d’État (1831) ולאחר מכן מועבר למשרד העבודות הציבוריות (הנחיה מ-10 בספטמבר 1839).
הוטל דה רוקלהור כעת מאכסן את משרד המעבר האקולוגי והשותף, שמשרדו המרכזי מאורגן באזור לה דהפנס.
ההיסטוריה של הוטל דה רוקלהור היא למעשה היסטוריה של בית אצולה לשעבר בשכונת פאובור סנט-גרמן שהפך למשרד ממשלתי. בכך היא דומה להיסטוריתם של הַרְבה אחרים באזור. יחד עם זאת, זהו אחד הבתים השמורים ביותר, משום שמחזיקיו לא שינו את המבנה בשינוי מהותי והקדישו מאמצים לשמר את הקישוטים הישנים.
כך הבניין שומר על רוח קלאסית מימי המאה ה-17. הוא מהווה עדות יקרה לאדריכלות תחת שלטו של לואי הארבעה-עשר. היופי מהעיטורים בחדרים מסוימים בסגנון “rocaille” שנעשו על ידי האורמניסט ניקולס פינו (1684-1754) והארכיטקט ז’אן-בטיסט לרוּкс מהווים את הוטל דה רוקלהור למקום ייחודי שחי עדיין עם זכרונות בעלי תוארו המכובדים.
ההוספה המקורית של עיטורי המאה ה-19, מתקופת המלכות לואי פיליפה והאימפריה השנייה, המשכילה להשלמה לאותם חדרים, מהווה גם היא מרכיב חשוב במשפחה של העיצוב הפנימי הציבורי והאזרחי שהשאירו שני דורות בבניין זה.
כל חזיתות הבתים והגגות, וכן שער הכניסה ורצפת החצר והגן, נמצאים תחת הרצאה כמונומנט היסטורי מאז 29 באפריל 1961.
תנאי השתתפות: חינם, חובה להירשם מראש, תעודה מזהה חובה, כלי אוכל חדים אסורים (סכינים, מסמרים וכו'), זמינים מקומות של מים — מומלץ לקחת בקבוק אישי! הזמנה מראש חובה | חינם - https://www.ecologie.gouv.fr/
שעות : שבת, 19 בספטמבר 2026 - 14:00 ⤏ 18:00 | יום ראשון, 20 בספטמבר 2026 - 14:00 ⤏ 17:30
תאריכים ולוחות זמנים
שֶׁל 19 בספטמבר 2026 בְּ 20 בספטמבר 2026
מקום
מלון דה רוקלור
246 Boulevard Saint-Germain
75007 Paris 7
חישוב מסלול
גִישָׁה
מטרו סולפרינו (קו 12)
מחירים
חינם
אתר רשמי
www.ecologie.gouv.fr
