אדיה ווטו ואן ריס: תערוכה שמזמינה להכיר שני אמנים פחות מוכרים במוזיאון מונמרטר

מוזיאון מונמארטר מוקדש לתערוכה רטרוספקטיבית של הזוג אדייה ואוטו וואן ריס, שני אמנים חשובים מהגוף המרכזי באוונגרד האירופי שכבר עדיין אינם מוכרים די הצורך. התערוכה תתחיל ב-20 במרץ ותמשיך עד 13 בספטמבר 2026.

הם משקפים את המאה ה-20 שבה חיו: שני אמנים הולנדים אלה דחפו את גבולות היצירה, טענו נגד כללי המסורת והחוקים, חיפשו חידוש והבעה אותנטית של ראיית העולם שלהם. הם דמויות בולטות באמנות המודרנית, ועדיין, הקהל הרחב כמעט ואינו מכיר את שמהם.

המוזיאון מונמחטר מציג תצוגה נושאית ייחודית על אדיה ועל טו ון ריס, שנפתחת בצלמם של יצירותיהם לאורך תערוכה רטרוספקטיבית מרהיבה. תיחשפו ליצירות, לסיפורים, לאהבות, להורות וליצירתיות של הזוג – אדיה ועל טו שמגלמים את עצמם בתערוכה מיוחדת זו, שנפתחת לראשונה ב20 במרץ ועד 13 בספטמבר 2026.

מילדי הולנד, אדיה (אדריינה) ואוטו מתעניינים באמנות כבר מגיל צעיר, בכל סוג של ביטוי יצירתי. הם עוסקים בציור, אך גם באומנות טקסטיל, גרפיקה, פיסול, תחרה, ואומנויות דקורטיביות... התערוכה מציגה מאה יצירות שונות, המעידות על התפתחות שני האמנים כמו גם על רגעים חשובים בחייהם הפרטיים.

התערוכה רטרוספקטיבה זו מציגה בסדר כרונולוגי חיים מלאי יצירתיות, שנייהם את השינויים בעולם, מפגשים מרובים ואירועים שהיו לעיתים קטלניים ולעיתים משמחים.

מבחינה היסטורית, כבר בשנת 1904 הזוג ואן רייס התמקם במונטמרטר, הלב התרבותי של פריז. שם הם נתקלו בדמויות מרכזיות של התקופה, כמו פבלו פיקאסו, פיט מאנדיאן, ג'ורג' בראק וקיס ואן דונגן. הרוח של המודרניות כבר אז משכה אותם, وיצירותיהם משקפות סקרנות רבה וחיפוש אמנותי שהוביל אותם לגלות שיטות ביטוי חדשות.

במשך השנים, שני האמנים ניסו את סגנון הקוביזם, והשתתפו בתערוכה דאדא. הם מצאו את עצמם גם בז'אנרים כמו קלויצוניזם, מויסוניזם, ועד להופעות הראשונות של האבסטרקציה.

התערוכה גם מדברת על מסעותיהם באירופה, ועל חיי המשפחה, שהיוו מקור השראה משמעותי עבורה. האמנית, הידועה ביצירותיה הטקסטיליות, חיפשה לבחון וליישם את כישוריה גם בתחום משחקי הילדים.

השילובים הללו בז'אנרים, הזרמים האמנותיים החדשים והחומרים שבהם משתמשים עדיין מעוררים מחלוקות בבמת האמנות. אדיה ואוטו זוכים להערכה לצד לביקורת חריפה. כאמנית, אדיה עדיין נחשבת לבעייתית, למרות שהיא אישה עצמאית, משוחררת ומלאת פעילות. תערוכה זו מציגה רק קצה המזלג מיצירותיה, שכן היא עדיין מוצגת כיום בפחות היכרות ורוב עבודותיה פחות מוכרות לקהל הרחב.

עדיה ואוטו כל אחד מהם יש את התחום המועדף עליו, את היצירות שיצר במיוחד. אך בעבודתם ניתן לזהות שיחה עשירה, השפעה משותפת, חיבור שמקשר ביניהם גם ברמה האישית וגם המקצועית. הם חולקים הרבה מן ההזדמנויות והחוויות, והקשר הזה בא לידי ביטוי ביצירות שלהם.

התערוכה ממשיכה לעסוק באסון שהשאיר חותם על משפחת ואן ריס: בשנת 1919, בתם הבכורה נפטרה בתאונת רכבת קשה, שפגעה גם באדיה, אוטו ושני ילדיהם האחרים. הטרגדיה השפיעה עמוקות על הזוג, שהחליט לחקור תמלילים אומנותיים יותר ביטויים. שני האמנים חזרו לסגנון מסורתי יותר, עם טבעות מתות, דיוקנאות ונופים.

המסלול הכרונולוגי חושף את התפתחות חייהם, את ההיכרות ביניהם, את תחילת זוגיותם, את הטלטלות של המלחמה, את ההתחייבויות שלהם ואת חוסר הוודאות של החיים שמביאים לשינויים. דרך יצירות אלה נחשפים שני אנשים, שתי רגישויות שמתגלה לעיני המבקר.

לה完全 immersion בעולם האמנות, התערוכה מאפשרת ايضا לזהות את המהלכים האמנותיים שנחרתו במאה ה-20. ניתן לעקוב אחר התפתחות היצירה, ניסיונותיהם של האמנים האירופים. היינו שמחים אם היינו יכולים לראות כמה יצירות של עמיתיהם של אדייה ווטו, כדי למקם אותן באופן שלם בתקופתם, להבין טוב יותר את חברי אמן או את סגנון המבקרים שלהם. התערוכה מתמקדת בשני האמנים ההולנדים, והיא הייתה יכולה להרוויח יותר אם הייתה כוללת יצירות נוספות מהזמנים המודרניים כדי לסייע בהקשר ההיסטורי של כל תקופה.

התערוכה במוזיאון מונמרטר היא חוויה נעימה ומעניינת שמביאה תמונה רחבה על שני האמנים הפחות מוכרים. בזכות השינויים הדרמטיים באופני הביטוי שלהם לאורך השנים, כנראה שלא כל המבקרים יאהבו את כל היצירות, אך זה בדיוק מה שהופך את התערוכה למרתקת – הצצה מרוכזת לשינויים הגדולים שהשפיעו על האמנות במאה ה-20.

המוזיאון מונמארטר מזמין את המבקרים לגלות שני דמויות מרתקות מהמאה ה-20, במסגרת תערוכה שמטרתה לחשוף מחדש את אודיה ואוטו ואן רייס.

בדיקה זו נערך כחלק מהזמנה מקצועית. אם חווייתך שונה משלנו, אנא הודע לנו.'