בלב שדרות הגראנד בולבארד, קולנוע מקס לינדר פנורמה עדיין מושך אליו את חובבי הקולנוע הפריזאים המחפשים מסך גדול והיסטוריה של האמנות השביעית. אך מאחורי השם הזה, שהפך למוסד ברובע ה-9, מסתתר דמות מרכזית בקולנוע האילם: מקס לינדר.
שחקן, במאי, תסריטאי ופורץ דרך אמיתי, הוא היווה השראה לדורות שלמים של אמנים, מצ'רלי צ'פלין ועד פייר אטאי, דרך ז'אן דוז'רדן. עם זאת, מאחורי חיוכו ובדיחותיו המתוחכמות מסתתר גורל טרגי, זה של גאון שנלכד על ידי שדיו. מי היה מקס לינדר? אנחנו נספר לכם.
מקס לינדר, שנולד ב-1883 בשם גבריאל מקסימיליאן לוביל בסן-לובס שבג'ירונד, גדל בסביבה בורגנית, בלב כרמי בורדו. לאחר לימודים קצרים בקונסרבטוריון של בורדו, הוא עבר לפריז כדי לנסות את מזלו בתיאטרון, אך ללא הצלחה רבה. בסופו של דבר הוא מצא את דרכו בח ברת Pathé, שהעסיקה אותו לצלם סרטים קומיים מדי יום. מקס לינדר לא הסתפק בהיותו שחקן, אלא הפך ליוצר צורות, והמציא את דמותו של מקס, דנדי צעיר ואלגנטי עם מגבעת וזקן קטן, אב הטיפוס של גיבור הקומדיה המודרנית.
ההצלחה הייתה מיידית. משנת 1910, מקס לינדר יצר סרטים קצרים בזה אחר זה, תוך שהוא משלב תפקידים של תסריטאי, במאי ושחקן. סרטיו, שהיו למעשה קטעים קומיים קצרים, כבשו את הקהל הבינלאומי. סיבובי ההופעות המוצלחים שלו בחו"ל ביססו את מעמדו ככוכב הקולנוע העולמי הראשון. צ'רלי צ'פלין עצמו שאב ממנו השראה כדי לעצב את דמותו המפורסמת של צ'רלי, והוקיר את מי שכינה "אדונו".
מודע לכך שהוא בונה יצירה בת-קיימא, מקס לינדר הקים את בית הקולנוע שלו בפריז. ב-1919 הוא חנך את מקס לינדר בשדרות פואסונייר, אולם שתוכנן עד לפרטי פרטים, ממערך המושבים ועד לתזמור המוזיקלי. המקום הזה, שהפך היום לקולנוע מקס לינדר פנורמה, מעיד על דרישותיו הגבוהות ועל החזון האמנותי שלו. השחקן שולט בכל, משוכנע שהקולנוע הוא אמנות כוללת, שבה הבימוי והאווירה חייבים להתמזג.
אך מאחורי הקפדנות הזו מסתתרת שבריריות הולכת וגוברת. לאחר תאונת צילומים חמורה, בעיות בריאותיות וכישלונות מקצועיים, האמן עובר לגור לזמן מה בלוזאן, ואחר כך בשאמוני. שם הוא פוגש את הלן פיטרס, נערה בת 16, אותה הוא נושא לאישה למרות התנגדות המשפחה, באווירה שכבר רוויה במלנכוליה.
הקריירה של מקס לינדר נמשכה בהוליווד, שם ביים כמה סרטים ארוכים ושאפתניים, בהם "מלך הקרקס". למרות ביקורות חיוביות, הוא התקשה להתבלט בתעשייה שנשלטה על ידי ארצות הברית. עייף ומודאג מעתידו של הקולנוע הצרפתי, הוא התגייס להגנה על זכויות היוצרים של הבמאים והפך לנשיא אגודת יוצרי הסרטים. בנאום שנשא ב-1925 הוא הזהיר: "כדי שיהיו לנו סרטים טובים, אנחנו צריכים יוצרים טובים... ולשם כך, עלינו להכיר בזכויותיהם".
אך הדיכאון השיג אותו. ב-31 באוקטובר 1925, מקס לינדר שם קץ לחייו, וגרר את אשתו אל מותה. הוא הותיר אחריו בת בת 16 חודשים, מוד, ויצירה לא גמורה אך פורצת דרך. מותו הטרגי סיים קריירה מזהירה, קומית ועמוקה כאחד.
מאה שנה לאחר מותו, צלו של מקס לינדר עדיין מרחף על עולם הקולנוע. הבדיחות שלו, האלגנטיות שלו והמבט האירוני שלו על החברה הבורגנית ממשיכים להשפיע על הקומדיה המודרנית. בעוד צ'רלי צ'פלין גילם את דמות הנווד המרגש, מקס לינדר גילם את הדנדי המגושם, שבוי בעולם המנומס שלו.
באמצעות דמותו, הוא המציא את הרעיון של גיבור הקולנוע, שהוא גם מראה וגם קריקטורה של יוצרו. והסיבה שבית הקולנוע מקס לינדר פנורמה ממשיך לשאת את שמו היא משום שהוא מזכיר את השאיפה של אדם שהבין, הרבה לפני אחרים, שהקולנוע אינו רק בידור, אלא אמנות המסוגלת לתאר את מורכבות העולם והנפש.
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
