המצודה המימי‑ביזנטית של בזיינס; התגלתה אבן‑חן חשובה הקשורה לדיאן דה פואייה

המצודה המבצרית מתקופת ימי הביניים של וילינס, הטירה של בז’ן מסתירה היסטוריה רב-דורית וקשר בלתי צפוי בהחלטה לדיאן דה פואטרייה. במרחק של רק 30 ק״מ מפריז, בליבה של העיר הזו בווילינס, חורבותיה המסווגות כאתר מורשת היסטורית מחכות לבקר תוך כל השנה בביינס. יצאנו לחקור את המקום לפרק זמן של מפגש-בריחה, ואנחנו חושפים בפניכם חלק מסודותיו.

אם גם אתם אוהבים לצאת למסעות ולגלות מקומות ייחודיים, עכשיו זה הזמן לעצור בהטירה המבצרת-ימי-הביניים של Beynes, שנמצאת בלב הכפר על שם המקום בתוךYvelines (78). זהו אתר שאינו מפסיק להפתיע אותנו. במרחק של 30 קילומטרים ממערב לפריז, בעמק הMauldre, שרידיו ששמרו חלקית מספרים כמעט אלף שנים של היסטוריה, מהפאודליות הקפטית ועד לחסדי הרנסנס. ובמרכז עלילה זו: Diane de Poitiers, אהובת המלך Henri II, שרבים איננו יודעים שבתקופה מסוימת היא הייתה מאהבת המקום.

כפר בעל שורשים פרהיסטוריים

ההיסטוריה של בזיינס עתיקה בהרבה מהאבנים של ימי הביניים שמאפיינות אותו. ראשי החצים של אבן מוברקת מעידים על נוכחות אנושית באזור כבר בתקופה הפרה-היסטורית. בסוף המאה העשירית, הבעלות על כל השטח נמצאת בידי Abbaye de Saint-Germain-des-Prés. הכנסייה Saint-Martin, שמוצאה ככל הנראה מתקופה מרובינגית (המאות ה־6 עד ה־8), משלימה את המורשת היוצאת דופן הזו, כאשר חלק מן המבנה הקיים נבנה במאה ה־12.

מצודה שנולדה מתוך מלחמות האצולה

במאה השתים-עשרה צמח castrum, שמוזכר בהקדשה שכתב סימון השלישי ממונטפורט למנזר סן-גרמן-דה-פרה. המבצר תופס אז מיקום אסטרטגי על הדרך הרומית העתיקה שהקשר בין עמק הלואי לעמק הסיין, באמצע הדרך בין מישור ורסאי לבין העמקים של מן-טוא. ביינס משמש כראות-מחסום בפני הפלישות הנורמאניות והאנגליות, ושומר על גבולות הממלכה.

הטירה מוקמת על תל מבוצר בצורת אליפסה, והיא מבצר-מגדל שמוקף בחומת-ביצור המכילה תשעה מגדלים. דבר שאינו נפוץ לאותה תקופה: בניגוד למבצרים שנהוג היה לבנות על ראש צוק, כאן היא נבנתה בעמק ובסביבה תעלות עומק שמגיעות ל-20–30 מטרים ברוחבן. זו סגולה אדריכלית שממנה משתמעת מחשבה הגנתית ייחודית לאתר זה, אך גם תפקוד של פיקוח על מסלול המסחר ממאנס לפואסי. אכן היו שתי כניסות לעיר המהוות גביית אגרה, וכן כניסה שלישית על נהר המולדר, מתחת לטירה.

מהמבצר הצבאי למשכן נופש מפואר

בין השנים 1413 ל-1416, הטירה נכנסת לחסותה של משפחת דהאסטווטוויל, שושלת נורמאנית חזקה. זהו רוברט דהאסטווטוויל שמסמן circa 1450 מהפכה גדולה: המגדל הראשי וגם הבניינים הסמוכים נהרסים, ושני דירות קומה אחת נבנות משני צידי סמטה מרכזית. ההגנות מותאמות לארטילריה הצומחת, והמורשת נעשית נוחה יותר למחיה. מלחמת מאה השנים ואחריה מלחמות הדת — במיוחד חריפות במערב פריס — לאורך זמן הצדיקה את שמירתה של חשיבות אסטרטגית באתר זה.

בשנת 1530 חובותיו של קרל הראשון מלוקסמבורג מובילים להפקעת המקרקעין. בשנת 1538 ז'יליאם פואה, שעתיד לשמש כקאנצלר צרפת, הופך לבעלים. הטירה מכניסה תקופה חדשה: זו של יועצי המלך והמפורסמים בשלטון. אך בשנת 1542 פואה נפל בדעתו והטירה נלקחת ממנו על ידי פרנסואה הראשון, שמעניק את נכסו בשנת 1545 לחפצה שלו, אן דה פיסלו.

הסוד של דייין דה פואייטייה

בשנת 1556 מעניק הנרי השני את שטחי ביינס לדיאן דה פואייטייה, אהובתו ואחת מהנשים המשפיעות ביותר בחצר המלכות הצרפתית. בשבילה מתוכנן הארכיטקט הגדול פיליברט דה ל'אורם (מי שלא כתב בין היתר את טירת אנֶה ואת חלקים מטירת שנונואה) שני אגפים בסגנון הרנסנס שמוצמדו למבנה הימי-ביניימי. הטירה, שהיתה פעם מבצר, הופכת למקום נופש אצילי.

אבל הנרי השני נפטר ב-10 ביולי 1559, לפני שהספיק להנות במלואו מהמעון הזה. גורל שעומד על כרעי תרנים, כאילו קפוא בתוך האבנים.

הידלדלות, נטישה והתחדשות של המורשת התרבותית

המאה ה-17 ראתה את הטירה הופכת למקום מפגש של מעמדות שונים, לפני שתחילת הידרדרות כבר ניכרה במאה שלאחר מכן. בשנת 1732, ז'רום פֶליֶפוֹ, הברון דה פונטשריין ובעל הטירה, הורה להרוס חלק מן המבנה כדי למכור את חומרי הבנייה. מה שנשאר נבלע בהדרגה בתוך הצמחייה.

בשנת 1967 רכשה העיר Beynes את השרידים והחלה לפקוח עיני שמירה עליהם. בשל הרשמה ל"רשימת התוספת" של המונומנטים ההיסטוריים משנת 1959, הטירה הוכרזה כמונומנט היסטורי בשנת 2014. לאחר מהלכי שיקום משמעותיים של הרבלין, שהושקעו בידיהם של האדריכלים למוזיאולוגיה דניאל קלריס, ז’אן-מישל דאובור, ופרין להקלר, אדריכלית המורשת, הטירה נהנית כיום מתוכנית תחזוקה רב-שנתית שמנוהלת תחת חסות מחוז Yvelines.

ניתן להכיר את המצודה הצבאית של ביינס מן החוץ בלבד, ללא אפשרות כניסה פנימה, מהכיכר Place du 8 Mai 1945, תוך פחות מחצי שעה מוורסאי וכמעט שעה מפריז. מהבירה מגיעים לביינס מתחנת מונפארנאס דרך הקו N לכיוון מנץ-לה-ג’ולי (52 דקות של נסיעה, 26 דקות מהורסאי שאנטייה). מתקיימים סיורים מודרכים במסגרת Journées Européennes du Patrimoine.

מסלול גילוי מורשת עם קודי QR המוצבים על המורשת הקטנה שבתוך העיר מאפשר ללמוד את ההיסטוריה של בז'נס, לצפות בסרטוני תלת-ממד של הטירה והכנסייה, ולגלות אייקונוגרפיה עשירה (תוכניות, גלויות, צילומים). ההתחלה היא בגן הוורדים של הטירה. לאוהבי מורשת ימי‑ביניים באיל-דה-פרה, זהו גילוי מרשים שיש לעשות, רחוק מההמון, צעד אחד מהיער הדומניאלי של בז'נס.