חזרה חזקה לאחר תשע שנים בהיעדר באירופה! תשע שנים שבהן מעריצי System of a Down לא חדלו לקוות שיום אחד יראו את הלהקה האהובה עליהם מופיעה בהופעה חיה בצרפת. בסופו של דבר, בStade de France, על סף פריז, החליטו סרג' טנקיאן, דארון מלקיאאן, שאבו אודאג'יאן וג'ון דולמיאן להניח את מזוודותיהם במסגרת סבב הופעות אירופי חדש. זו הפעם הראשונה ללהקת המטאל האלטרנטיבי הזו להופיע באצטדיון המיתי הזה של סיין-סן-דני.
היום, חמישי 2 ביולי 2026, עבור ההופעה הראשונה מבין שתי ההופעות בפריז של ההרכב האמריקאי בתוך מתחם פריז-איל-דה-פרה, הקהל היה כבר על הקו הראשון. desde 2001 וההצלחה העולמית של האלבום השני, Toxicity, המעריצים גדלו והזדקנו. אבל ההתלהבות וההתרגשות מהחזרה להופעה חיה בפריז של להקת המטאל האלטרנטיבי הבלתי-מנוסה הזו מורגשות בבירור. גם חולצות עם דמות SOAD מתפוצצות ביציעים ובארנה הערב ההוא
אבל לפני שיתחילו headbang ויפוגררו על השירים של System of a Down, הקהל של Stade de France זכה לשתי הופעות פתיחה, די מרשימות אם נודה בכך, ולהתחלה עם Acid Bath. פחות מוכרת בקרב הצעירים, Acid Bath התאחדו לאחרונה כשלהקת הסלאדג האמריקאית פירקה את הקריירה שלה ב־1997, בעקבות מותו של הבסיסט Audie Pitre בתאונת דרכים. השנה הם חוזרים לגדולה, בעיקר בהלסת Hellfest, וגם בתור הופעת פתיחה ל־SOAD.
לא היה קל לפתוח את הערב, אך החמישייה שמוצאה מלואיזיאנה עלתה למשחק והציגה יכולת מרשימה. לאחר הקדמה על ה״Iconique Black Sabbath״ של Black Sabbath, שהושקה ב-18:30, Acid Bath ביצעו חמישה משיריהם הישנים, ובמיוחד הלהיטים "Tranquilized" ו-"Bleed Me an Ocean". קולו הייחודי של הזמר Dax Riggs אחז אותנו בהתרגשות, בזמן שהצליל המשולב של doom metal, blues ורוק גותי שכנע והסביר מדוע הקהל מתאהב בלהקה. אין ספק שהלהקה האמריקאית הזו התחדשה כראוי ועלתה שוב לבמה 27 שנה לאחר פירוקה.
סגנון אחר, להקה אחרת עם Queens of the Stone Age. ההרכב האמריקאי בהנהגתם הכריזמטית של ג'וש האום נוחת על הבמה באצטדיון סטאד דה לה פרנס בשעה 19:30, להופעה של שעה מלאה ללא פשרות, מלווה בכמה מהלהיטים הגדולים שלו. "Little Sister", "Go With the Flow", "Sick, Sick, Sick", וגם "No One Knows", בביצוע המוני על ידי חלק גדול מהקהל, או עוד "Run, Pig, Run" שלא הופיעו אף פעם בהופעה חיה מאז 2008... מהלך שסולל את מעגלי ה-circle pits הראשונים של הערב, QOTSA ללא ספק כבשו את העיניים והאזניים של הקהל באצטדיון סטאד דה לה פרנס – וגם אותנו!
הנה אנחנו דקות ספורות בלבד מתחילת ההופעה של System of a Down והקהל מרים את האווירה בהדרגה במחיאות כפיים סוערות. בתוך הקהל, מעריץ לבוש בדמות "Où est Charlie ?" עולה על כתפי חברו ומשגר מחיאת-כפיים ענקית! כמה דגלים ארמנים - כהשראה למוצאם של חברי הלהקה - מתנפנפים ברוח. בשעה 21:10 האורות כבים לבסוף והלהקה האמריקאית עולה לבמה תחת שאון של תשואות.
זה עם השיר "X", מתוך האלבום "Toxicity", ש-SOAD בוחרת להתחיל כך את ההופעה. כובע על הראש ומשקפי שמש צמודות לאף, Daron Malakian לא מאחר להוציא צעקה קתרזיסית. לומדים מיד שמו המוסיקאי הרב-מלא-כלי והזמר הארמנו-אמריקאי בכושר מצוין, בדיוק כמו שותפיו Serj Tankian, Shavo Odadjian ו-John Dolmayan. SOAD לא מחכה לרגע וכלה בצליל החזק של "Prison Song" שמפיק הרבה pogos בחזית הקהל. ואז מגיעים הלאה היצירות העוצמתיות "Violent Pornography" ו"Mr. Jack", שבהם Serj Tankian מופיע מאחורי המקלדת ואחר כך על הגיטרה.
כולם לבושים בשחור, פרט לShavo Odadjian שמבטא הערב גרבי ברך בצבע צהוב, חברי SOAD נראים מרוצים מהחזרה לפריז אחרי כל כך הרבה שנים. לעיתים קרובות ניתן לזהות את Serj Tankian מחייך חיוך. הקהל עצמו מסוקרן מתלהב כשהסט רק מתחיל. בתוך הקהל, נעליים וחולצות עפות מעל ראשיהם של חלק מהאנשים. בתחתית היציעים הצופים עדיין עומדים. הרגליים, הכפיים והראש נעים בתזזיתיות בעקבות ריף הגיטרה וקצב התופים.
האווירה עולה עוד צעד עם "I-E-A-I-A-I-O". הקהל רותח ומתמלא חיים בקצב המילים שנאמרות בזיק ובסגנון על ידי סרג’ טנקיאן. אחר כך מגיע השיר "Soldier Side - Intro". "Welcome to the soldier side, where there's no one here but me. People all grow up to die, there is no one here but me", משתף דארון מלקיאן. הצמד ממשיך ומלהט עוד עם הקלאסיקה "B.Y.O.B." והריפים האגרסיביים שלו. הקהל קופץ, צועק, בעוד שנמענים על ארבע מסכי מסך ניידים דקים ואורכם ארוך נתלו על הבמה. "No Coverage, no Shelter, no Future", אפשר לקרוא.
להמשך ההופעה, הלחץ לא יורד והשירים ממשיכים לזרום בתשוקה ובאותה ההתלהבות: Soil, Deer Dance, Radio/Video או גם Bubbles עם הקצב המסובך שלו, הלהיט הבלתי-נמנע Hypnotize וכן Needles שאי אפשר לעמוד בפניו.
סרג׳ טנקיאן איננו מהסוג שמפרקים את הרמקולים או שרצים מצד לצד על הבמה. לא. שקט יחסית, מוביל SOMAD? הכוונה להיסחף. המוביל של SOAD אוהב מדי פעם לסגור את העיניים ולמדוד את הקצב עם זרועו השמאלית. הכוח שלו הוא הקול. הלילה הוא מציג לנו מופע קול של ממש, מרשים ומדויק. אין מה לבוא עליו בביקורת! מצדו, שאבו אודאדז’יאן מרבה להראות פרצופים ולצעדים קטנים, בעוד שדרון מלקיאן נראה בלתי ניתן לעצירה, ומעניק הופעה שלא מהעולם הזה. שניים שהופכים לבני זוג מושלמים על הבמה, והאנרגיה שלהם מדבקת בצורה מדהימה. באולם קרקעית הקהל, נוצרים מספר circle pits בו-במקום, כשאחד הצופים מפזר עשן סמיך להפתעת כולם.
הערב קורס עוד לתוך ההתרגשות כשנוגנים הצלילים הראשונים מהלהיט העולמי Chop Suey!, ואחריו Lonely Day. כצפוי, הטלפונים רבים מהבהבים באולם שבאזור פריז-איל-דה-פרנס בזמן השיר הזה, שאינו כל כך נמרץ כמו הקודמים, אך מספק אותה הנאה מסחררת.
הגוף נראים עייפים, אבל המסיבה עדיין לא הסתיימה. הקהל מתלהב מהשיר "Lost in Hollywood", והידיים הגבוהות מתנפנפות ימינה ושמאלה. הלהקה לוקחת שנייה לשאוף אוויר, מנצלת את הרגע כדי להתרשם מהקהל האנושי באצטדיון הגדול של צרפת. האוהד המחופש ל"איפה צ'ארלי?" עושה עליות חדשות על כתפי חברו. Shavo Odadjian שם לב לזה ומחקה מצלמה. System of a Down זוכה לתשואות ארוכות. נראה שהלהקה מתקשה להאמין בכך.
System of a Down, שמקדמים כבר שנים את רעיון השלום ומתנגדים למלחמות, מנצלים גם הם את הערב כדי להקדיש שיר לתושבי עזה, למפגינים באיראן וללבנונים. ההרכב מחליט לאחר מכן להמשיך עם "Aerials", אחד מהלהיטים שהקהל ציפה לשמוע בסיבוב הזה. על המסך המרכזי הגדול משודרות תמונות של טרפזיסטים בזמן המבצע.
דרון מלקיאן וסרג' טנקיאן מעניקים לנו בהמשך רגע יפה על השיר "Roulette". השנִי אפילו יקרב לנשק את ראשו של הראשון, תחת עיניי הקהל המוטעות-רגשית. כי אף על פי כל השנים שעברו, System of a Down נראה מחוברות יותר מתמיד. הערב הזה, יום חמישי, הלהקה הבהירה בבירור את ההסכמות הטובות שלה ואת שמחתה לשוב לנגן באירופה.
אבל זה עדיין לא נגמר. ל‑SOAD עדיין יש אנרגיה מתחת הרגליים וגם הקהל מתלהב בדיוק כמוהם. ההוכחה מגיעה בלהיט "Toxicity" שחוגג השנה 25 שנה ונתן את שמו לאחד מהאלבומים הבולטים של הלהקה. כמו שאפשר לצפות, הטלפונים נישאים כלפי מעלה בכמות גדולה והאוהדים מרעישים על הבמה התחתונה. ניצול האווירה הזו, הלהקה עלתה לבמה ולקחה את בתו של המתופף לחוג את יום הולדתה על הבמה. שניה אחת לא שוכחים, הקהל לא מתבייש ומשמיע לה יחד את 'Happy Birthday'.
חזרה למוזיקה וזה עם הסינגל "Sugar" שמסמן עבור System of a Down את הסיום המחמם של סט של כ-1 שעה ו-45 דקות. היינו משתוקקים לשמוע עוד, אחרי כל השנים שבהן נעדרו. אך נראה שהם מאושרים: ארבעת חברי SOAD מחבקים אחד את השני, ולבסוף מודים לקהל ולמרצם משליכים מקלות תופים ופיקים אל הקהל.
בעוד Stade de France קיבלו בשבועות האחרונים תפאורות מרהיבות, כמו זו של דייוויד גואטה, System of a Down בחרו להסתפק בפשטות. אין תפאורה גדולה להופעה הזו, ואפילו לא אפקטים של זיקוקים, אלא מסך ענק ברקע הבמה ואורות מוקפדים במיוחד. למעשה, System of a Down לא צריכים תכשיטי במה כדי לזהור. היצירות שלהם, הריפים שלא ניתנים לשחיקה והקולות העוצמתיים של סרג' טנקיאן ודארון מאלקיאן מספיקים כדי לגרום לנו להתרגש ולנוסה. כי כן, System of a Down הצליחו במשימתם: לגרום לנו להעלות את הזמן ולחיות שוב את נעורינו. אותה תקופה של חוסר דאגה שאהבנו לשוב אליה בליל חמישי הזה בזכות כוח המוזיקה בלבד!
מקום
אצטדיון צרפת
stade de france
93200 Saint Denis
חישוב מסלול
