לאחר אלטון ג'ון, אידית פיאף, קלוד פרנסואה, ג'וני קש, בוב דילן, בוב מארלי ואפילו אמי ווינהאוס, Better Man מתמקד במסעו של רובי וויליאמס. בבימויו של מייקל גרייסי, הביופיק המוזיקלי מגיע ל-Paramount+ ב-22 ביוני 2026, לאחר יציאתו לבתי הקולנוע והקרנתו ב-Canal+.
Better Man
סרט | 2024
הקרנת הקולנוע: 22 בינואר 2025
זמין ב-Paramount+ ב-22 ביוני 2026
ביופיק מוזיקלי | אורך: 2:14
מאת מייקל גרסי | תסריט: מייקל גרסי, סימון גליסון, אוליבר קול
כנים: רובי וויליאמס, ג'ונו דיוויס, סטיב פמברטון
לאום: ארצות הברית, בריטניה, סין, צרפת, אוסטרליה
הסרט מספר על עלייתו של הזמר הבריטי, מהילדות בצפון אנגליה ועד להצטרפותו ל-Take That, ואחר כך לקריירה סולו שהפכה אותו לאייקון. כוכב פופ מרכזי, רובי וויליאמס צריך להתמודד גם עם התהפוכות, הפגיעות והמתחים המשפחתיים שמלווים את התהילה.
הטיה הבולטת ביותר בBetter Man טמונה בעיצובו של רובי וויליאמס כקוף ממוחשב, שמגלם את התפקיד באמצעות ג'ונונו דייוויס. הבחירה הזו, שנחשפה כבר בטריילר של Paramount Pictures France, מעניקה לביופיק זהות חזותית מובהקת ודוחה את הסרט מן הסיפורים המוזיקליים המסורתיים יותר.
מייקל גרסי חוזר כעת לשטח שנשמע דומה לזה של The Greatest Showman, שיצר בשנת 2017, עם גישה שמחברת מספרי שירה-מוזיקה, מסלול קריירה וחקירה אינטימית. הסרט מתבסס בעיקר על קולו של רובי ויליאמס ועל שירים הקשורים למסעו, מהתקופה של Take That ועד להצלחותיו כסולן.
הטריילר של Better Man
העמדה שלנו על Better Man :
עם Better Man, מייקל גריסי חותם על יצירה מרשימה וחדשנית, המספרת את החיים והקריירה של ROBBIE WILLIAMS. בין התבוננות פנימית מייסרת למספרים מוזיקליים מרהיבים, הביופיק הזה מערער את הקודים הקלאסיים של הז gênero ומציע تجربة קולנועית מרגשת לעומק וויזואליות אמיצה. Jonno Davies, שמגלם את Robbie Williams בדמוי של אות, מספק הופעה חדשה ומרתקת, בין גילוי לב לחגיגה זוהרת.
לב לבו של סיפור הזהותו של Robbie Williams נמצא קשר סוער עם אביו, פיטר, שמכון על ידי Steve Pemberton. אמן נכשל ושבוי בשאגת תהילה, פיטר עוזב את משפחתו כדי לנסות להגיע להצלחה שתמיד תחלוף מעליו. העזיבה הזו חורטת עמוקות על רובי, שמגדל את עצמו מתוך האמונה שהתהילה היא הדרך היחידה להמשך תשומת הלב של אביו ולהשלים את הריק שנפער בהיעדרו.
ההופעה המנומקת של סטיב פמברטון מכבדת את הדמות המורכבת הזו, בין חולם שאינו מאמין ובין דמות אב מרוחקת. הסצנות שבהן פיטר ורובי נפגשים, טעונות במתח והבטחה, חושפות את המאבק הפנימי של האמן, המפוצל בין הרצון להצליח כדי לספק את אביו והכעס שנובע מעזיבתו. אינטראקציות אלה מעשירות את העלילה בהוספת ממד רגשי Tra_ME העוקב אחר מסע האמיץ של רובי, ובודקות את המשקל הבין-דורי של הכישלון והציפיות שאינן מסופקות.
ההחלטה האמיצה לייצג את Robbie Williams באמצעות דמות של קוף 표현י הוא אחד מהבחירות המובהקות של הסרט. השינוי הזה, שנראה בתחילה מפתיע, משתכלל למטפורה מתוחכמת לבחון את המאבקים הפנימיים של האמן מול התהילה, ההתמכרויות והמשקל של התדמית הציבורית. הסימבוליות הזו, למרות ההקשר הפרוע, מחזקת את האנושיות והפגיעות של הדמות, מה שמעניק לעלילה אופי אוניברסלי אף על פי נגיעותיה הפנטסטיות.
הסרט אינו רק מרכך את הקריירה של Robbie Williams. הוא גם מתמקד ביחסים האישיים שלו, ובמיוחד עם Nigel Martin-Smith, המנהל החזוני שמגלם בצורה יוצאת דופן Damon Herriman. מרטין-סמית', יוצר Take That, מתואר כאן כמנטור מורכב, בין מניפולטור לבונה, והשפעתו על רובי כהה אך גם סותרת. הדינמיקה בין השניים מספקת רגעי מתח ורגש עז, שמאירים צללים שנמצאים מאחורי האורות.
בתפקיד סבתו של רובי, אליסון סטדמן מוסיפה חום ורכות שהנני נדירות, כשמגלמת אחת מעוגני הרגש של הזמר. הימצאותה מעניקה עומק אנושי לסיפור, משקעת את הרגשות בקשר משפחתי אותנטי. הסצנות בין רובי לסבתו נבדלות באמינותן, ומספקות חללי מנוחה והרהור בתוך ההמולה של התהילה.
נאמץ לסגנונו, Michael Gracey מציע בימוי קודר ומרהיב שבו כל מספר מוזיקלי הופך ליצירת אמנות ויזואלית. הקטעים המרכזיים של Robbie Williams, כמו She’s the One או הלהיטים של Take That, משתלבים בצורה אורגנית בסיפור, ומאירים את הצמתים המרכזיים של חייו. הסצנה של Take That, עם שירם האייקוני Rock DJ, בצילום של plan-séquence נועז ברחובות לונדון, מהווה רגע גבורה קולנועי אמיתי, שבו האנרגיה והפרציוניות של הלהקה מתפוצצות על המסך. Similarly, הדואו הריקוד על סירה עם She’s the One תופס את החן והפואטיקה של תחילת מערכת היחסים שלו עם Nicole Appleton.
ויזואלית, הסרט מחליף בין נצנוצי הפנסים לבין סצנות פחות מוארים ואינטימיות, וממחיש בעדינות את הקונטרסטים בין החיים הציבוריים והפרטיים של האמן. הצילום ועבודת האור משחקים תפקיד מרכזי בהתמזגות, כמו גם המיקסינג הקולי שממקם את המוזיקה בלב החוויה הקולנועית.
מתחת להילה של מופע זוהר, Better Man מציע מבט צלול על התהילה והיתרונות והחסרונות שלה. הוא דן בההתמכרויות, בבדידות, ביחסי האב-בן ובהקרבה הדרושה על מנת להגיע להצלחה, תוך שהוא מוקיר את ההתמדה של האמן. המסר הכללי על חיפוש זהות מהדהד הרבה מעבר לסיפורו של Robbie Williams, ומהדהד מסר על מערכת הכוכבים ועל היחס לציבור בעולם התקשורתי שמקיף אותנו.
דמותו של Robbie Williams מפתיעה ביכולתה לשלב פגיעות עם התפרצות. הוא חושף את עצמו בכנות משכנעת, תוך שהוא נושא מבט מזוקק ומשועשע על מסעו עצמו. הביצוע שלו, יחד עם ההופעות המרשימות של Damon Herriman וAlison Steadman, elevate את הסרט לרמת רגש ואותנטיות שלא נמצאות לעיתים קרובות בסוגה.
Better Man אינו ביופיק מוזיקלי רגיל. הוא חוצה גבולות על ידי אומץ יצירתי, עומק רגשי ובימוי תוסס. Michael Gracey מצליח לאחד בין הצגה להתבוננות פנימית, לייצר סרט שיגע גם את מעריצי Robbie Williams וגם את מי שמחפש סיפורים אנושיים גדולים.
עם Better Man, Michael Gracey מגיש יצירה מרשימה ובלתי נשכחת. ביופיק מוזיקלי זה, אמיץ ומדויק כאחת, הוא מציג חגיגה אמיתית של מוזיקה, של חוסן ושל המורכבות האנושית. יצירת מופת שתרשום עקבות לאורך נוף ביופיקים מוזיקליים ותיגע לב כל מי שיכנס לעולם שלה.
להעמיק עוד, גלו גם את בחירתנו החדשות של Paramount+ לחודש יוני, את המדריך שלנו ל-העלאות לסטרימינג מכל הפלטפורמות ואל־בחירת היום מה לראות היום בסטרימינג.
