הסרט "נירנברג ", שכתב וביים ג'יימס וונדרבילט, חוזר למשפט שנערך למנהיגי הנאצים ב-1945. בכיכובם של רמי מאליק, ראסל קרואו ומייקל שאנון, הדרמה ההיסטורית הזו, המופצת בצרפת על ידי Nour Films, תצא לאקרנים ב-28 בינואר 2026, יום לאחר הקרנות הבכורה הארציות שיתקיימו ב-27 בינואר לרגל יום הזיכרון העולמי לקורבנות השואה.
הסרט, שהוצג בפסטיבל טורונטו והתמודד בתחרות בסן סבסטיאן, מאמץ את נקודת המבט של הפסיכיאטר האמריקאי דאגלס קלי, שמונה להעריך את כושרו הנפשי של הנאשמים. המפגש בינו לבין הרמן גרינג, דמות מרכזית במשטר הנאצי, מהווה עימות פסיכולוגי הבוחן את האחריות האישית והקולקטיבית.
הסיפור מראה כיצד קלי נקלע לדו-קרב אינטלקטואלי שבו המניפולציה הופכת לנושא מרכזי. בין ארכיונים, שחזורים ודיאלוגים המתמקדים בסוגיות של משפט נירנברג, הסרט מאיר רגע מכונן בתולדות המשפט הבינלאומי.
ההפקה, שזכתה לשבחים על דיוקה ההיסטורי בעת הצגתה בפסטיבלים, משחזרת את ההקשר הפוליטי והמשפטי של תקופת לאחר המלחמה. Sony Pictures Classics אחראית על ההפצה בארצות הברית. ההפצה בצרפת מהווה צעד חשוב עבור Nour Films, המוצגת כשאפתנית ביותר בתולדותיה.
הסרט מיועד לקהל המתעניין בדרמות היסטוריות, סיפורים משפטיים וחקר מנגנוני הכוח. הנושאים המרכזיים הם צדק בינלאומי, אחריות אישית והשפעתו של משפט זה על הזיכרון הקולקטיבי.
הדעה שלנו על נירנברג:
נירנברג לוכד רגע מכריע בהיסטוריה של המאה ה-20, כשהעולם המום עדיין מקטלוג זוועות הנאצים מנסה להבין את הבלתי-נתפס. במקום להזדהות עם שחזור מלא של המשפט, הסרט מציג זווית מצומצמת יותר, כמעט חודרנית: המומחיות הפסיכולוגית כלפי הנאשמים, ובמיוחד כלפי הרמן גורינג.
דרך עדשה זו, הסיפור מעלה יותר שאלות על הטבע האנושי מאשר על המנגנון המשפטי, משאלות שמביאות אותנו אל קצה גבול היכולת האנושית להכיר ולהבין. הסרט שוטח בפנינו באיזון עדין בין קלאסיקות ובין רגעים של מתח גבוה, בין דיאלוגים מתוחים לבין רגעי שקט פנימי, בקצב שמחזיק את הצופה מרגע לרגע, עד הסוף.
הוא אף משתמש בזמנו ההיסטורי הקרוב — המשפט נערך מיד אחרי המלחמה, כשהעולם מתבונן לראשונה במקומות ההשמדה והמחנות — כדי להחמיר את התחושה המוסרית של דחיפות: לשפוט בזמן שההבנה עדיין מתפתחת, בתוך ההלם וההשתוממות.
ההַרכָּּה ההיסטורית עומדת לגמרי בקנה אחד עם הנושא, מדויקת בלי לנסות להבהיר יותר מדי, אמינה בפרטים, בתלבושות ובפרוטוקולים, וכמהות לימים שהסרט לא מרגיש כמוזיאון אלא כפצע פתוח. הויזואליות, נירנברג מתברר גם באיכות הצילום ובעבודה האור שלו: חללים חשוכים, חדים, שמחליקים על הפנים ומבזקים את האווירה של סתירה ואור אפל, שבה האמת לא נחשפת בלי התנגדות, בכוונה אלגנטית וללא תוספות מיותרות.
והכי חשוב, זה התפקיד שמבצעים השחקנים שמעניקים לסרט את המשקל והעומק: רסל קרואו מגלם את הרמן גורינג כריזמטי, מאיים, שמסוגל לעבור בין חיבות מתוחכמת לאלימות סמלית הממלאת את המרחב; ביצוע שהוגדר על ידי חלקים כ״ענק״, אך מעבר לכך, המוגזם בעצמו חושף משהו על המפלצות שפועלות באופן שגרתי — היכולת לתפוס את המרחב, לסגוד, למניפולציה, לספר את הסיפור של עצמך.
מולו, רמי מאלק מגלם פסיכיאטר רגיש יותר, שמביט פנימה ומוכשר למצוא רמזים להפרעות ולהתנהגות יוצאת דופן — ולבסוף מתמודד עם המסקנה המטרידה ביותר. כי מה שהסרט מעלה, מעבר לדרמה ההיסטורית, הוא לא רק ה״למה״ אלא ה״איך״: איך עד כמה אנשים נורמליים לכאורה, שמוטמעים בחברה, מגיעים אל רְחוֹבֵי הזוועה — ואיך האמונה שהפערים קיצוניים היא עצמה רק אשליה שמתחממת ומתמוססת.
נירנברג פונה קודם כל לאוהבי דרמות היסטוריות וסיפורים משפטיים שמחפשים עומק מוסרי ואינטלקטואלי, שאוהבים דיאלוג מסוגנן ומתמקדים בשאלות של אחריות, זיכרון והמשמעות המוסרית. הצופים שמחבבים סרטי שיחה, חקירות רגשיות, ודיונים פילוסופיים על המשפט, האחריות והזיכרון, ימצאו כאן יצירה מרוכזת, רצינית ומרתקת. הסרט דורש ריכוז והקשבה, אך מתגמל את ההשקעה בשאלות המרתקות שהוא מעלה.
מצד שני, אלו שמחפשים סרט משפטי תיאורי, שלם ומרתק ברגעי דרמה עזים, אולי יושרים לרחוק. נירנברג לא מחפש להראות את כל התמונה בבת אחת או להפוך לסיפור קליל, אלא משאיר חלקים משמעותיים של ההיסטוריה בצד, כדי להעמיק בזווית יותר מצומצמת. לכן, הוא מתאים יותר לצופים בוגרים, סקרנים ומוכנים לקבל גישה שיותר פנימית ופחות מוקרנת.
בעוד שביקורות אחדות מצאו בו חיסרון של פשטות או סיפור שגרתי מדי, נירנברג משלימה את זה בכוח ההבעה, בהגשה הפורמלית וביכולת להפוך פרק בהיסטוריה לחוויה קולנועית מסקרנת וצורבת, שמזכירה בלי להכתיב. יוצא עם תחושה של הדים חזקים, לא בגלל שהסרט טוען לגלות את כל התשובות, אלא כי הוא מעז להביט בעיניים באחת השאלות המטרידות ביותר: שום דבר לא מופרד באופן בסיסי בין האנשים האלו לשאר בני האדם, ומה שמחזיק אותנו עירניים — זה לא אופציה, זו חובת חובה.
נירנברג
סרט | 2026
בבתי הקולנוע ב-28 בינואר 2026
דרמה, היסטוריה | אורך: 2 שעות ו-28 דקות
בבימוי של ג'יימס וונדלנד | עם רמי מאלק, רסל קרואו, מייקל שיימן
לאום: ארה"ב.
דרמה היסטורית זו חוזרת לרגע מכונן במאה ה-20 ומאירה את הסוגיות שעמדו על הפרק במשפט הבינלאומי הגדול הראשון של העת המודרנית.
כדי להאריך את החוויה בקולנוע, עיינו בסרטים שיוצאים לאקרנים בינואר, בסרטים שכדאי לראות היום ובמבחר הדרמות בקולנוע.
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
