רטרוספקטיבה של סטנלי קובריק: הקרנות במרכזו של קולנוע היסטורי באזור פריז

ומה אם תגלו מחדש את 2001: אודיסיאה בחלל בצורה שונה מישיבה על הספה שלכם? בנוגֶ'נט סור מרן, בהארמון המלכותי, מגישים את השטיח האדום לסטנלי קובריק ומזמינים את חובבי הקולנוע מאזור פריז לחוות חוויה ש devenue נדירה מדי: צפייה על מסך גדול.

לבוא לחדר קולנוע חשוך ולצפות בShining, לשמוע את הצלילים הראשונים של כך דיבר זרתושטר ב2001, ולהתלהב מזרימת האור הטבעי של Barry Lyndon על המסך – כל אלה לא סתם צפיות, אלא חוויות טובות ומוחשיות. קוביק ראה בקולנוע חוויה חושית מלאה, שבה התמונה והתחושה משלבות יחד. הזרמת סדרות וסרטים דרך האינטרנט משקפת את התמונה, אך היכל הקולנוע מציע את ההיקף והעוצמה במלואם.

הממוקם ב-נוג'נט סור מרן מאז שנות העשרים, אולם הקולנוע רויאל פאלאס הינו חלק בלתי נפרד מהנוף הקולנועי השכונתי וממשיך ללוות את הזמנים משנות ה-20. מוכר כקומפלקס לאומנות ומחוייבות לקולנוע עצמאי, הוא משדרג מדי פעם תכניות מרהיבות, תוך שמירה על חיבור עמוק לחיי הקהילה המקומית. בהקשר זה, תוכלו ליהנות מ-תערוכה רטרוספקטיבית ייחודית ומיוחדת.

התכנית המלאה של הרטרוספקטיבה

היסטוריית הקולנוע מציגה מסע מקיף המשלב בין סיפור באופן כרונולוגי ונותנת התמקדות לנושאים המרכזיים באמצעות שלושה עשר סרטים חשובים:

• קרא גם

• שישי, 13 במרץ בשעה 20:30: המדים המהבילים

• ראשון, 15 במרץ בשעה 18:00: 2001: מסע היומיום בחלל

• שלישי, 17 במרץ בשעה 20:30: נתיבי הכבוד

• שישי, 20 במרץ בשעה 20:45: הניצוץ

• ראשון, 22 במרץ בשעה 18:00: המכניקה של התאווה

• שני, 23 במרץ בשעה 20:30: דוקטור הזעם

• שלישי, 24 במרץ בשעות 14:00 ו-20:30: ולנטינה

• חמישי, 26 במרץ בשעה 20:30: עיניים עצומות היטב

• שישי, 27 במרץ בשעה 20:30: ספארטקוס

• שבת, 28 במרץ בשעה 11:00: הפשיטה האחרונה

• שבת, 28 במרץ בשעה 18:00: את קירבת הרצח

• שבת, 28 במרץ בשעה 20:30: פחד ורצון

• ראשון, 29 במרץ בשעה 18:00: ברי לינדן

סטנלי קובריק נחשב לדמות דומיננטית ומרשימה, אך גם חוששת ומפחידה. כבמאי שעבר צילום עבור כתב העת Look, הוא פיתח מגיל צעיר עין חדה וקפדנית לפרטים. כל סצנה נעשית בקפידה ועם מיומנות יוצאת דופן – בין אם זה בעיצוב הקומפוזיציה, בשימוש מושכל באור וצל, או באיזון מושלם של עומקים ופרספקטיבות. סגנונו בולט ומוכר מייד: קטעים ממוקדים במרכז, תנועות חלקות ורכות, מוזיקת קלאסית שנשאלת באומץ רב, וקצב איטי ומבוקר שמדגיש את המבע הפילמי של סרטיו.

מאחורי המושלמות הפורמלית הזאת מסתתר במאי מוכר בשל חוסר היכולת שלו לוותר. הצילומים היו יכולים להתמשך חודשים, לעיתים תוך אלף סיבובים של לופים. כמה סצנות מהניצוץ reportedly חזרו על עצמן עשרות פעמים, בוחנות את סבלנות השחקנים. השיטה הזו, שנחשבה על ידי חלק למזעזעת, תרמה לייסוד המעמד שלו כאדריכל קולנוע אובססיבי.

ב-בארי לינדון, הוא אפילו השתמש בעדשות מיוחדות שפותחו למצלמות לצילום בתנאי אור של נרות בלבד, במטרה לשוות לסרט מראה אותנטי וייחודי. קובריק לא היה מוותר על כלום: תפאורות, תלבושות, פס הקול והקצב של העלילה — כל פרט היה מתוכנן בקפידה כמעט מדעית.

דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'