בפאריס, הPalais de Tokyo מקדיש ת ретרוספקטיבה לקתי דה מונשו, שכותרתה סטודיו, פצעים וח battles. Desire is the Reiteration of Hope, מה3 באפריל עד 13 בספטמבר 2026. התערוכה הראשונה הגדולה בצרפת\n dedicada לאמנית בריטית, המאוגדת כ-כמעט חמישים יצירות שנוצרו בין 1984 ועד היום. פסלים, מיצבים, שרטוטים טכניים וארכיונים בה מהווים מסע סביב הגוף, סביב המהפכות שלו, המתחים והפצעים שלו. כל זה חושף יקום עשוי תשוקה, זיכרון, כליאה ויחסי כוח.
מזוהה כמסע חווייתי חושים, התערוכה מבוססת על חלוקה לפרקטית של חלל, בה יצירות מתפרסות על הקירות, על הרצפה או תלויות באוויר. המושגים מתקשרים ביניהם בלי היררכיה, במסגרת תערוכתית שמפוררת את הקווים המבעבעים את הגבולות הפורמליים והסמליים. דרך בנייה מכוונת של חוסר יציבות, האמן משואל את המוסכמות של ההצגה, את קודי המגדר והגבול האנכי המקושר לסמכות. ארמון טוקיו מציג כאן חוויה של טבילה בעולם ויזואלי ומנטלי, בו החומר הופך לשפה והצורות לתמיכה לדמיון ביקורתי ופיוטי.
במשחק מתמיד של מימדים, היצירות נעות בין הקטן מאוד למרהיב לעין. מתכות קרות, קטיפה מרופטת, רצועות, עופרת, שיש, מסמרים – החומרים שבהם נעשה שימוש מתקשרים בצורות חיות, צמחיות או אנטומיות. אסתטיקה מישושית ומורכבת, השואבת את השראתה מרומנטיקה, מדע בדיוני ודמיון גותי ויקטורייני כללי.
האלמנטים המוצגים מעוררים לעיתים הזדהות עם שריד קדום, ולעיתים פיתוי חווייתי, ומלבישים קריאה רב־ממדית. חלק מהיצירות זמינות רק למבט, ואחרות מעוררות את הדמיון של הצופה תוך כדי שהוא מנסה להרכיב פרטים מתוך סיפור ממרחבים חסרים. כאן ניתן לראות חד־קרן, איברים, קווי דמות היברידיים, צורות של התנגדות או הישרדות. מדובר באובייקטים מורכבים, שאינם רק קישוטים או סיפוריים פשוטים, אלא בנויים כדי לייצר מתח בין משיכה למתחולל במקומות הלא־נוחים.
כמה מהפריטים המוצגים מגיעים מארכיוני יצירות שנעלמו, ואחרים מוצגים לראשונה. היצירה הוותיקה ביותר של קתי דה מונשאו, שיצרה אותה בזמן שהיא סטודנטית, ממשיכה להיות נקודת ציון קבועה בעבודתה. היא בנויה בצורת שלד של חד־קרן, המשך לטראומה מהילדות שהייתה קשורה לנפילה מסוס. יצירה זו, שהניחה את היסודות לעבודתה, חוזרת באופן תדיר בדמיון הוויזואלי שלה.
המסלול גם משקף את תהליך הכתיבה של האמן, דרך הכותרות של יצירותיו, הנושאות סיפור ומשמעות חבויה. "היה היה איזה סקס, הייתה פעם חיים, הייתה פעם דושאן" או "לעולם לא לשכוח את כוח הדמעות" הם רק כמה דוגמאות לממד הטקסטואלי שמלווה את הצורות המוצקות. כל זה מציע שפה וויזואלית עצמאית, שאינה נידונה להיראות מפוצצת או מרעישה, אלא מבעירה שכבות סמלים עמוקות בתוך הבמה האמנותית.
בשנות ה-80, קתי דה מונשו החלה לפעול וב-1998 היא הייתה מועמדת ל
יצירותיה מופיעות באוספים ציבוריים בינלאומיים מובילים, ביניהם גלריית Tate, המוזיאון לאמנות נשים ו־FRAC אוקסיטניה מונפלייה. בשנת 2007 היא קיבלה הזמנה מהמכללה של ניונהם בקיימברידג', בהשראת הרצאתה של ווירג'יניה וולף שהולידה את חדר משלך. הפרויקט משקף מחקר על תבליטים והיסטוריית הנשים במרחב הציבורי והאינטלקטואלי.
התערוכהפתחה בפני הקהל הזדמנות לחקור את עולם הפסלים המודרניים, את הסיפורים על הגוף ואת הפרקטיקות האמנותיות שנוגדות את מקובעות הנורמות. ללא מיקוד ממוקד, הטקסט פתוח לגישות שונות, בין אם מדובר ברגישות, בניתוח או בחוויות אינטימיות, בחלל שנבנה כדי לקבל מבטים מגוונים.
בהצגת מסלול שמזמין גם חיבור של חלקים וגם זרימה טבעית, ארמון טוקיו מזמין את המבקרים לחוויה שבה כל אחד יכול לפרש בעצמו. בין מתחים פורמליים לסיפורים חבויים, היצירות של קתי דה מונשא משאירות פתוחות אינספור אפשרויות למסע, לפי הקצב האישי — כמו שבילים רבים שנמצאים בנוף הפנימי שלנו.
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
תאריכים ולוחות זמנים
שֶׁל 3 באפריל 2026 בְּ 13 בספטמבר 2026
מקום
ארמון טוקיו
13, avenue du président Wilson
75116 Paris 16
גִישָׁה
רכבת תחתית קו 9, תחנות "אינה" או "אלמה מרקו"
מחירים
Tarif réduit : €9
Plein tarif : €13
אתר רשמי
palaisdetokyo.com
עוד מידע
פתוח כל יום חוץ מיום שלישי, מ-12:00 ועד 22:00.
