מרילין מונרו בגלריית הרגע, תערוכת צילום סביב דיוקנאות של סמ שאו

גלריית הרגע מציגה בפריז את "מרילין, דיוקן של ילדה זוהרת", תערוכה המוקדשת לצילומי מרילין מונרו של סמ שו, מה-1 ביוני עד ה-15 בספטמבר 2026. מסע סביב דמותה של השחקנית, בין הקולנוע, הדיוקן ורגעים אינטימיים יותר.

הגלריה של האינסטנט מוקדישה תערוכה למרילין מונרו עם מרילין, דיוקן של ילדה מאירה, אוסף של צילומים חתומים על-ידי סם שאו, המוצגים בפריס מ-1 ביוני עד 15 בספטמבר 2026. דרך הצילומים שנעשו בין 1954 ל-1958, התערוכה חוזרת על תקופה שבה השחקנית, שכבר הייתה דמות בינלאומית בעולם הקולנוע, נפתחת לקרבה מצלם שמפתח עמה קשר אמון. הכותרת מוכרת, כמעט בלתי נפרדת מהתדמית שלה: מרילין, שמלה לבנה המורמת מעל פתח תחנת מטרו, במהלך צילומי הסרט שבע שנות התבוננות של בילי ויילדר.

Marilyn Monroe à la Galerie de l’Instant, une exposition photo autour des portraits de Sam Shaw — ©SAM SHAW, courtesy Galerie de l’Instant, Paris

סם שאו פוגש את מרילין מונרו בשנות החמישים הראשונות, בתוך הווי הקולנוע ההוליוודי, ובמיוחד סביב הצילומים של Viva Zapata!. מערכת היחסים המקצועית שלהם מתפתחת לידידות אמיצה, והדינמיקה הזו מעניקה לצילומים תפקיד מיוחד באיקונוגרפיה של השחקנית. ה״תצוגה״ כוללת דיוקנאות אולפן, רגעי צילום וסצנות פרטיות יותר, שבהן נראית הכוכבת בקשר שבין מבט, תדמית ובנייה של דמותה הציבורית. לאורך המסע הזה, הציטוט המיוחס למרิลין — «כולם אומרים שאני לא יודעת לשחק» — מחזיר גם את ההקשר שבו נהוג היה לצמצם שחקנית לפניה החיצונית, בעוד היא עצמה עבדה על משחקה ועל תדמיתה בדיוק רב.

חלק חשוב מהסדרה הזאת עוסק בצילומים שנלקחו ב-Roxbury, בבעלות ארתור מילר, בעלה השלישי, בקונטיקט. התמונות מציגות את מרילין מונרו רחוקה יותר מהקודים המקובלים של קידום הקולנוע, ברגעי מנוחה או אינטימיות. התצוגה נוגעת גם בקו הדק בין נורמה ג’יין ל-מרילין מונרו, בין פרטיות לייצוג ציבורי, במיוחד דרך צילומי האיפור וההכנה, שא בהם פניה של מרילין הופך גם לנושא של קומפוזיציה.

Expo Marilyn Monroe galerie de l'Instant — ©SAM SHAW, courtesy Galerie de l’Instant, Paris

כותרת התצוגה מתייחסת לטקסט של טרומן קפוטה, ילדה זוהרת, שפורסם בMusique pour caméléons בהוצאת Gallimard בשנת 1982. הקטע שנצוט נותן مفتה לקריאה של המסע: "הייתי אומר/ת שאת ילדה זוהרת". ללא ניסיון לחדש את הסיפור סביב מרילין מונרו, גלריית הרגע מציעה לחזור על סדרה של תמונות שהפכו ליסוד בזיכרון החזותי של השחקנית. התצוגה עצמה יכולה לקרוא כהמסע צנוע דרך אגדת צילום, בין קולנוע, פורטרט והייצוג העצמי. וכתוספת, כמובן, כדאי לבקר בתצוגה המוקדשת לשחקנית בסינמטק!

דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'