Jean Marquis היה שחקן ובמאי אומנות הדרמה. בתחילת שנות החמישים הוא שוחח עם בן־דוד של אשתו, Robert Capa. הצלם המפורסם הציע לו לנסות את אומנות הצילום. כך יצא ז'אן מרקי לדרך של קריירה עשירה כצלם, שנמשך הן לאירועים הגדולים של המאה העשרים והן לרגעים הקטנים של cotidiane.
מ-8 באוקטובר 2026 עד 23 בינואר 2027, ז'אן מרקיס מוקדש לכבודו בתערוכה צילומית, ב בגלריה Roger-Viollet. התערוכה, שכונתה ז'אן מרקיס, סורק היומיומי. צילומים 1951-1983, חושף 109 צילומים השוטפים את הקריירה ואת סגנונו של אמן בעל כשרונות רבים.
ז'אן מרקיס לומד צילום לצד פייר גסמן ועובד במשך שנים בסוכנות מגנום יחד עם הנרי קרטייה-ברסון וורנר בישוף. הוא משתף פעולה עם מגזינים מרכזיים בזמנו, כמו Life, L'Express, The New York Times, Science et Vie... מוצא מהצפון, הוא תמיד יישאר קשור לשורשיו ולעולם העובדים שבו גדל. הוא מצלם את פועלי המפעלים, את עובדי הרכבת, את הספנים של נמל ליברפול ואת האנשים בשוק...
הצלם גם אוהב לתעד רגעי חיים, רגשות. מוכר בזכות האמפתיה שלו וביכולתו ליצור חיבור עם אנשים, הוא מצלם הן אמני רחוב והן כוכבי־על מהדור שלו. זה בעיקר הוא שמבצע את הדיוקנאות של אנדרה מלראו, בריג'יטה בארדו, ג'ינה לולוביגורידה, איב מונטאנד, מרגריטה דוראס...
האמן מוצא את עצמו בלב ההיסטוריה וברב־מאה ה-20 ששינתה את הכל. הוא שם, מצלמה בידו, בהפגנות מאי ’68, באסיפות הכלליות של האיכרים, במסדרונות המוות בארצות הברית או בהפגנות למען השלום באלג’יריה.
בתערוכה זו יש ניגודים מובלטים. חלק מהתמונות מציגים עולם שנעלם — עולם כפרי ועובד שנמחק על ידי המודרניזציה, סגנונות וכוכבים שאינם עוד לצידנו. ותמונות אחרות מוכיחות להיפך: החיים לא משתנים כל כך. עדיין יש אמנים במונמרטר, צעירים שמחפצים לרקוד בברים ובמועדונים, ומתבגרים שמוחים על עתידם.
זו תצוגה שמכבדת צלם שנרתם לעידן שלו ולצד העובדים, הנשכחים. עולם מרגש שניתן להיחשף אליו בחינם בגלריה של הרובע השישי.
בדיקה זו נערך כחלק מהזמנה מקצועית. אם חווייתך שונה משלנו, אנא הודע לנו.'
תאריכים ולוחות זמנים
שֶׁל 8 באוקטובר 2026 בְּ 23 בינואר 2027
מקום
גלריה רוג'ר-ויולט
6 Rue de Seine
75006 Paris 6
חישוב מסלול
מחירים
חינם
אתר רשמי
www.galerie-roger-viollet.fr
