ה-6 וה-7 בספטמבר 1914, בעוד הצבא הגרמני חצה את נהר המארן, המטה הכללי הצרפתי נאלץ להפעיל פתרון מהיר בשל מחסור ברכבות, 1300 מוניות פריזאיות כדי לשלוח במהירות כוחות חי"ר לחזית ולבלום את התקדמות האויב; זהו עניין ה“מוניות המארן”.
מאז תחילת חודש ספטמבר, הכוחות הצרפתיים נמצאים בקשיים בחזית, בעוד שהאויב מתקרב לבירה בצורה מסוכנת ולוקח את היוזמה במהלך השבועות הראשונים של מלחמת העולם הראשונה. תחת איום של מתקפות אפשריות, הממשלה עוזבת את פריז כדי להתייצב בבורדו. הפצצות.
בתאריך 5 בספטמבר מתחילה הקרב הראשון על המארן, בצפון-מזרח הבירה, שאולי בכל זאת, במקרה של כשל של בעלות הברית, ייפול בידיים הגרמניות. על גדת הנהר השמאלית, הצבאות הצרפתי והבריטי מתמודדים מול כוחות האויב הרבים שנמצאים בצדו השני של הנהר. החזית, באורך 300 ק״מ, מושכת לקרב 900,000 חיילים גרמנים מול מיליון חיילים צרפתים ובריטים, כאשר חמישה קרבות ניהלים במקביל על פני שדה הקרב.
אבל המצב חמור. מפקד הכוחות הראשי של הצבא הצרפתי, הגנרל יוסף גופר, כתב בערב ה־5 בספטמבר פקודת יום שתחולק ב־6 בבוקר בשעה 7:30: "בעת שמתרחש קרב שקורע את גורל המדינה, חשוב להזכיר לכולם שההרף לעולם לא עוד לחזור לאחור. כל המאמצים חייבים להיות מופנים לתקוף ולדחוק את האויב. חטיבה שלא יכולה עוד להתקדם חייבת, בכל מחיר, לשמור על השטחים שנכבשו ולהיהרג במקום מאשר להסתלק. בנסיבות של היום, אף אחד לא יכול להרשות לעצמו תקלה."
נוכח נחישות הגנרל, ואילו דיווחו על אולנים גרמנים שנראו רק עשרות קילומטרים ממפריז, הגנרל יוסף גאליאני, המושל הצבאי של פריז, הגנרל ז'אן-בטיסט קלרג'רי, וכן אנדרה ולבסקי, מייסד החברה הצרפתית למכוניות עיר, מציעים רעיון מבריק כדי לחזק את הצבא השביעי של הגנרל מאונורִי, בעמדה השמאלית הקיצונית של המבצע של הברית, מול הצבא הראשון של הקצין הגרמני אלכסנדר פון קלוק.
כדי לשלוח בצורה מהירה כוחות צרפתיים לסיוע בקרבת שדה הקרב ולבצע פעולה נודעת שמטרתה לעכב ולהשמיד את החזית הגרמנית הקדמית, המנהל הצבאי הצרפתי מחליט להפקיע מוניות מפריז; רשתות הרכבות סביב פריז אינן מספקות, עמוסות במידה מסוימת ולעיתים קרובות אינן מאורגנות כראוי.
הרעיון בעצם אינו חדש. בסוף אוגוסט 1914 כבר השתתפו מוניות בהספקת המחנה המבודד של פריז ביוזמת האינטנדנט הכללי ברגוּאֶט. מאז, הגנרל גאליאני מחזיק מלאי מתמיד של 150 מוניות זמינות יום ולילה, שניתן להכפילן בשלוש שעות – הבירה למעשה מחזיקה 10,000 מוניות, אך 7,000 נהגים כבר מגויסים למלחמה.
בליל שבת-ראשון, 6–7 בספטמבר 1914, 630 מוניות פריזאיות, רובן Renault AG-1 Landaulet, התכנסו בחצר הא Invalides. נוהגות במהירות 25 קמ״ש, כל מונית יכולה להעלות עד חמישה אנשים עם מטענם. המשלוח הראשון פנה לטרמבלי-לס-גוֹנֶס וּלְMesnil-Amelot לפני שкатב לLivry-Gargan ולSevran-Livry, בעוד שמשלוח שני של 700 כלי רכב יצא מאוחר יותר באותו יום מן ה-Invalides כדי להגיע לGagny.
בהגיעם לנקודת האיסוף, המוניות עלו על סיפונם 6000 חיילים רגליים מהחטיבה ה-14 של חיל הרגלים ה-7 בפיקודו של הגנרל אדגר דה טרנטיניאן. בלילה של יום שני ה-7 בספטמבר, יורדים לידי 104ème R.I. שני הגדודים שנוחתים בNanteuil-le-Haudoin במחוז אואז, כשמולם בצמוד שלושה גדודים מה103ème R.I., שנוחתים, ב-8 בספטמבר עם שחר, בSilly-le-Long, שמדרום לNanteuil-le-Haudoin.
לאחר שהתקרבו החיילים לחזית המארן והוצבו בסמוך לה, חוזרים נהגי המוניות לפריז, והחברות מקבלות ממשרד המלחמה סך של 70 102 פרנקים, כלומר המחיר שמופיע על המונה כמו בנסיעות הרגילות.
למרות שאירועי טאקסי המרנה לא היו מכריעים עבור הקרב הראשון על המרנה, היוזמה בכל זאת סייעה לעצור את התקדמות כוחות האויב וציינה את ההיסטוריה והנפש באופן שאינו רק צבאי אלא גם פסיכולוגי. בהיקפו הבלתי-נורמלי ובהשקעת הציבור, טאקסי המרנה נכנסים לאגדה והופכים במהרה לסמל של סולידריות, אחדות ונחישות לאומית.
להמשיך לקרוא עוד:
נקנו מספר מוניות מהמרנה כדי לשמר את זכר האירוע האגדי: שני רנו G7 מוצגים כאן במוזיאון הצבא, השוכן בבניין Hôtel des Invalides, וכן במוזיאון המלחמה הגדולה, במיו Meaux.
תאריכים ולוחות זמנים
ב- 6 בספטמבר 2026
מקום
המלון הלאומי של האינבלידים
129 Rue de Grenelle
75007 Paris 7
חישוב מסלול
נְגִישׁוּת
