ומה אם העדות החשובה ביותר לפרהיסטוריה של תור הזהב הפרנקי נמצאת ממש תחת רגליכם, בפנייה של שביל שקט בוליי-דה-ואז? מעט מטיילים מודעים לכך, אך האיי-ד-אפולס מכיל אתר מגליתי מרהיב בעל חשיבות יוצאת דופן: האבן הטורקיז, הנחשבת לעיתים לקרחון המגליתי הגדול באזור.
האבן הטורקיז – שלעיתים נקראת בכתבים עתיקים אבן טורקיז – היא מנ-her, כלומר אבן גדולה שהאנשים מתקופת החדש שניצבת זקופה. היום היא שוכבת על הקרקע ועל מצבה במורד קאל-דה-ואז בשטח העיר סן-מרטין דה טרטר.
חצובה מאבן חול מקומית, היא מתאפיינת במידות בלתי רגילות עבור האזור: כ־חמש מטרים באורך, כמעט שני מטרים וגובה, ומשקל מוערך ב־יותר מ־100 טונות. ברמה הפרניסלית, לא קיימים מונוליטים גדולים יותר, מה שמעניק לה באופן קבוע את התואר האתר המונוליטי הגדול ביותר באיאל־דה־פרנס.
כמו רבים מהמונומנטים הפרהיסטוריים, תפקידו המדויק של אבן הטורקיז נותר נושא לפרשנויות שונות. הארכיאולוגים מסכימים שהיא שייכת לתקופה הנאוולית, לפני כמה אלפי שנים לפני הספירה, כאשר הקהילות הראשונות של חקלאים מתקבעות על אדמתן באופן קבוע.
האבן טורקיז נחשבת היום לסמל של חלקות הקבורה הקשורות ל תרבות סיין-ואיז-מרנה (SOM), תרבות ניאוליתית שהתפתחה בין 3500 ל-2800 לפני הספירה באגן הפריזאי.
תרבות זו מתאפיינת בין היתר ב:
קברי קהילתיים המוניים,
מבני קבורה עתיקים ומרשימים מאבן,
מבנה חברתי חזק המתבסס על טקסי הלוויות.
המצבה הבולטת כיום ככל הנראה הייתה כיסוי לחדר קבורה משותף, שבו נקברו ביעילות מספר אנשים לאורך תקופה. אם תפקידה ההלכתי של המצבה מובן כיום היטב, פרטי המבנה המדויק, מספר הנפטרים או משך השימוש במקום עדיין נותרות בגדר תעלומה, שכן המבנים הסביבתיים שעלו באש עם הזמן אבדו כליל.
בשורה משמחת למטיילים סקרניים ואוהבי ההיסטוריה והמורשת: אבן הטורקיז פתוחה לביקור הציבור. ממוקמת בטבע הפראי, היא נגלית בדרך כלל בטיול רגוע הרחק מהמסלולים התיירותיים ההומים. עם זאת, המקום נשאר טבעי ולא פותח לשדרוגים – אין שלטי הכוונה או שבילי סימון מסודרים. לכן מומלץ להגיע עם נעליים נוחות, לכבד את אתר המורשת – המוגן ומוכרז – ולשמור על השקט במקום.
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
