לה סאלפטרייר. השם נשמע כמעט מוזר עבור בית חולים. עם זאת, הוא מסמן רמז חשוב על ההיסטוריה של המקום. הוא מתייחס למלח כבול, מרכיב חיוני בחומר נפץ שנעשה בו שימוש לאורך ימים ככלי אסטרטגי לממלכת צרפת.
הרחק לפני שהוקמו בו מקומות לרופאים ולמטופלים, אתר זה היה נמצא בשולי פריז. שם, ייצרו ואחסנו את המלח החנקתי, בבניינים רחבים ומבודדים, המתאימים לפעילות רגישות זו. השם נותר, ונושא בו עד היום עקבות של זיכרון שקט לתפקיד שכבר נשכח. מלח חנקתי לא היה זמין בקלות. הוא הושג באמצעות תהליכים מורכבים, often מחומרים טבעיים שמתפרקים. פעילות זו הייתה פחות נחשבת, אך הכרחית באותה תקופה.
היצירה הזאת סימנה עמוקות את זהות המקום. אפילו לאחר שהפעילות הזאת הפסיקה, סאלפטרייה שמרה על שמה. במאה ה-17, המקום עובר תהליך שינוי חדש: בשנת 1656 הוא מצטרף לבית החולים הכללי של פריז. משם הוא הופך למוסד רחב הידיים המקבל נשים במצוקה קיצונית: חסרות אמצעים, יתומות או שולי החברה.
בזמן ההוא, הסלפטרייה אינה עוד בית חולים במובן המודרני. היא שימשה בעיקר כמקום קליטה והשגחה, שמשקף את המדיניות החברתית של התקופה. התנאים במקום היו פשוטים ולעיתים קשים, אפילו אם חלק מהסיפורים שנמסרים לאורך השנים כבר הפכו לחלק מהמורשת ההיסטורית והעם.
במאה ה-19, סלפטיר נדרכה לעבר הרפואה המודרנית. היא הפכה למרכז רפואי מוביל, בעיקר הודות לעבודות של הנוירולוג ז'אן-מרטין שארקו, שזיכו אותה במוניטין בינלאומי. היום, הנוספת כחלק מבית החולים פיטייה-סלפטיר, הישן סלפטיר משולבת במכלול רפואי עצום, שנחשב לעיתים לבית החולים הציבורי הגדול באירופה, בעיקר בזכות שטחו, מספר המבנים ממנו ומגוון ההתמחויות הרפואיות שבו.
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
