אם אתם מכירים בבירור את Cimetière de Montmartre, בצד כיכר קלישי, זה של Saint-Vincent-de-Montmartre, שנמצא על הגבעה, הוא הרבה יותר שקט ודיסקרטי. מוסתר מעיני הציבור, אך כל כך קרוב ל- Lapin Agile, לעיתים אינו מלא תיירים והוא מאפשר ל- 900 תושבי מונמרטר שנשמתם האחרונה מנוחת שם להירגע בשקט. כי זו באמת המאפיין של המקום, רק מי שגרו במונמרטר או היו דמות ממנו יכולים להיקבר שם.
נפתח ב-1831, ומחליף את בית הקברות של הקאלביאר שנחשב קטן מדי, עד שהלך ונעשה צר מדי בעצמו ויסגר. הוא נפתח מחדש כשה מונמרטר הופכת בשנת 1860 לרשות עירונית בפריז, קודם לכן כפר מחוץ לבירה. הוא נושא את שמו של קדוש-השם המגן על הייננים, נכון יותר כי ליד כרמים שניתן לצפות בהם מעט לאחור, ממש מאחורי חומות בית הקברות. שמור למענקים נצחיים, הוא מכיל את קברי משפחות חשובות מהשכונה ואת אמנים שחתמו את מונמרטר.
ביניהם אפשר למצוא את תאופיל שטיינלן (וכל חתולו השחור), מוריס אטרילו, אוג'ן בודין, מרסל איימה או, בקרוב יותר, את מישו! ריכוז של אמנים ותושבים שמחזיק את דימיון הכפרי של המקום: מרגישים כאילו נמסרת כאן ישיבה של חברים ותיקים שממשיכים לשמור על הגבעה.
הכניסה נמצאת בראש תחנת המטרו Lamarck-Caulaincourt, כמעט בלתי נראית למי שאינו מחפש אותה. נבנה על צלע ההר, הבית הקברות הוא, כמו כל מונמרטר, תלול מאוד, לכן היו זהירים בביקורו בזמנים גשומים.
השקט כאן עמוק, באווירה אינטימית, למרות ההמולה התיירותית על הגבעה ועל אתרי העניין בקרבת מקום. בנוסף, ניתן לראות קצת מה-Sacré-Cœur מהתחתית בית הקברות.
