היום, המזוהה בעיקר עם גלימות השחורות של עורכי הדין, עם הדיונים ועם מסדרונות המערכת המשפטית, הPalais de Justice של פריס, הנשקף בגאווה על הÎle de la Cité, מסתיר עבר שהיה רחוק מלהיות זהה. הרבה לפני שהיה לב-הפעל של מערכת המשפט הצרפתית, אותו מתחם היסטורי עצום היה למגוריהם של מלכי צרפת, והתמקד בעצם כהמצודה הגדולה והמפוארת ביותר של פריז בMoyen Âge.
אם נחשוב כיום על ה Louvre כמבנה הטירה הפריזאית האולטימטיבי, באפלה של ימי הביניים הוא לא היה יכול בכלל להזניק את עצמו מול ה Palais de la Cité. תחת שלטונו של פיליפ השלישי, סביב 1314, הקומפלקס המלכותי של אי הסיין, שכלל את ה Sainte-Chapelle ואת ה Conciergerie, התפרש על פני שטח עצום מקרוב ל-4,5 הקטארים. להשוואה: הלובר של תקופת הביניים היה רק מצודה אגרוטית מרובעת ויבשה. אפילו המגדל של vincennes, אמנם אימתני, לא יכול היה להתחרות בעוצמה ובמקום הרב של העיר הצפויה ב-Cité.
ההיקף הגרמי הזה ממשיך להתממש גם כיום באמצעות שרידים בלתי רגילים. אולם חדר אנשי-החיל, הממוקם בתת-קרקע של הקונסיירז’רי, נשאר החדר הגדול ביותר מתקופת ימי הביניים באירופה ששומר בעולם: אורכו כמעט 64 מטר ורוחבו 27 מטר. ממש לידו, מתנוססת הסנטה-שאפֶל, יצירת מופת של אדריכלות שנבנתה על ידי סנט לואי והגיעה לגובה של יותר מ-42 מטרים. כל המתחם יצר עיר-מצודה מרשימה, חלון ראווה פוליטי ואדריכלי שאין כדוגמתו.
באותה תקופה הטירה היא למעשה עיר בתוך עיר: מקום המגורים של המשפחה המלכותית, החצרנים, צבא של משרתים ותחנות מנהלתיות ראשונות של הממלכה. המלכים בסופו של דבר נאלצו לעזוב את האתר לאחר מרד אטיין מרסל ב-1358, ובחרו בביטחון של הלובר או של מלון סן-פול, אך הם השאירו במקום את הנהלתם ואת מערכת המשפט. הטירה הגדולה ביותר בפריז משנה את תפקידה והולכת ומתפתחת לאורך הדורות והבניינים המתחדשים עד שהיא נאמרת כיום כארמון המשפט, וזה הוא הארמון שאנו מכירים.
בניגוד ללובר, בית המשפט של פריז נשאר בית משפט פעיל. בעוד שהגישה אל המונומנטים התיירותיים הצמודים כמו הסנט-שפלה והקונסיירגריה נעשית באמצעות כרטיסים מסורתיים, הכניסה אל בית המשפט עצמו כפופה לכללי אבטחה מחמירים.
