בקיץ 1429 כמעט הכול נראה מצליח עבור ז'אן דארק. ב-8 במאי שוחררה אור־ליאן מהמצור האנגלי; ביוני, מסע הלואן מאפשר לצרפתים לשחרר מספר עמדות אסטרטגיות; ואז מגיעה המטרה שנראתה עד לא מזמן בלתי אפשרית: להוביל את היורש, כרל השביע, לריימס, דווקא בשטח שמוחזק או מאוים על ידי יריביו, כדי שיקבל שם את הכתר. ב-17 ביולי 1429, כרל השביע הוא מלך צרפת בקתדרלת ריימס.
נותרה אנומליה משמעותית: מלך צרפת עדיין לא שולט בפריז! הבירה נותרה מחוץ להשפעת הארמנגקים מאז 1418, השנה שבה הבורגונזים השתלטו לשלטון בטבח דמים. ואחר כך הסכם טרואה משנת 1420 והמוות של צ'ארלס השישי ב-1422 הסיטו את העיר למסלול של שלטון כפול צרפת-אנגליה. בפריס מכירים אז את הנרי השישי מלך אנגליה כמלך צרפת ואנגליה, בעוד דודו, הדוכס Bedford, ממלא את האפוטרופיה הצרפתית.
המצב מסובך הרבה יותר מכיבוש אנגלי פשוט. לבירה ישמפלגה בורגונזית חזקה ואופן חלק נכבד מהתושבים עדיין אויבים לארמניאקים. הזכרונות מהאלימות של המלחמה האזרחית עודם טריים. לאחר ריימס, צבא קרל השביעי מתקרב לעבר פריז ללא היכולת לעצור זאת.
סואיסון, שאטו-טיייה, פרובּוּין, קולוממייה, קרפיי-אן-ואלואה: ההתקדמות המלכותית מפעילה על הבירה לחץ הולך וגובר. אך קרל השביעי מהסס, האסטרטגיה המדינית שלו מועדפת במקביל על פני המשא ומתן עם פיליפה הטוב, דוכס בורגונדי, שקרע עם האנגלים עלול לשנות באופן מהותי את יחסי הכוחות. ב-28 באוגוסט 1429 נכרת בהפסקת אש בקומפייה. יז'אן ד'ארק, היא, מכוּונת לעבר פריז.
בתחילת חודש ספטמבר מגיעים הכוחות המלכותיים לשולי הבירה. קרל השביעי מתמקם בסנט-דני, בעוד ז'אן דה ארק ואלפי מפקדים בכירים מתפנים להתייצב ב-La Chapelle, כפר סמוך לפריז הממוקם בין העיר המבוצרת לסנט-דני. שמותיהם שמזכירים את מסע המפנה מעידים על היקפו ואופיו: ז'אן השני מאלנון, הדוכס מבורבון, הקונט דה ולנום, הקונט דה לבאל, ז'יל דה רא, ז'אן דה ברוס מסבו, ועוד מפקדים ואנשים של מלחמה נוספים.
למשך מספר ימים הצרפתים מעיינים בהגנות הפריסיות ומבצעים עוד ועוד סיורי מודיעין. פריז היא יעד מסוכן מאוד: העיר מוגנת בצדה הימני על ידי החומה של קרל החמישי, שהוקמה החל מהמאה ה-14 וחוזקה עם השנים; מול החומות שלה מתפרשות התעלות מרשימות במיוחד.
כדי להיכנס לפריז, לא מספיק פשוט לפרוץ שער. צריך לחצות את התעלה הראשונה, לעבור את המרחב שביניהן, למלא או לחצות את התעלה השנייה, להגיע אל החומה תחת אשם של המגינים ואז לטפס על המצודות.
הנקודה שנבחרה למתקפה היא שער סן-הונורה, fortification médiévale שנעלמה כיום, שנמצאה בסמוך ללובר ולכיכר אנדרה-מלראו, באזור הרחוב Saint-Honoré של ימינו. המטייל שעובר כיום באזור זה בין הלובר, לקומדיה-פרנסא והארמון-המלך דורך למעשה על אדמתההתקפה של 1429!
ביום חמישי, 8 בספטמבר, ההתקפה מתחילה. הכוחות שנשלחו מהלה שאפלה מגיעים למערב החומות הפריסיות, ובו הם פוסעים לפי המסלול הבא: הפרוור של Saint-Denis של היום, קרבת Saint-Lazare, ואחר כך לשפת Montmartre לפני שהגיעו לקרקע שמולgate doorway Saint-Honoré. בתקופה ההיא, רוב המרחבים האלה עדיין שייכים לכפר שמסביב לעיר המבוצרת!
הארטילריה הצרפתית מוצבת בעמדה. תותחים מותקנים באזור הbutte Saint-Roch, גבעה שנראית היום כמעט כהיעדר בנוף הפריזאי. הם אמורים לתמוך בהתקפה על הביצורים, אך מהצדו השני של החומות, פריז ערוכה; הרשויות ארגנו את ההגנה.
השערים והחומות שמורים בידיהם וההתושבים המגויסים מונחים על המשמר, אך המגינים חוששים מהתרגשות שתשרת את קרל VII בתוך העיר. אפילו קולות אומרות שאויבים כבר נכנסו לפריז! אך המרד שהצרפתים מצפים לו לא מתממש. ההתושבים האחראים על הגנת השערים והחומות נשארים בעמדותיהם ומקבלים תגבורת מפריזאים נוספים. חלק גדול מהאוכלוסייה, היא, מסתתר.
מחוץ לחומות, ההתקפה נמשכת. כדי לחצות את התעלות, אנשי קרל השביעי מחזיקים בחתיכות סכך, בחבילות קש, בלוחות ובסולמות. העיקרון ברור: להשליך מספיק חומר לתעלת החומות כדי ליצור מעבר עד ליסוד החומה. אך בפועל המבצע הופך לסיוט. המתקיפים חייבים לעבוד חשופים תחת הירי מהחומות. חיצים, חיצי קלע, אבנים וקליעים יורדים עליהם.
המכשול הראשון נפרץ, אך התעלה השנייה מציבה בעיה הרבה יותר חמורה. Jeanne d'Arc seouvre עצמה עד הקירות ההגנה. כאן האירוע נכנס לlégende. היא מחפשת לגלות את עומק התעלה ומעודדת את האנשים להמשיך בהתקפה. הצרפתים עדיין מנסים למלא אותה באמצעות החומרים שהובאו למקום. אך Jeanne d'Arc est touchée, חץ ארבלטה פוגע בשוקיה.
הפציעה חמורה דיו כדי למנוע ממנה להמשיך בקרב כפי שהיה נוהג, אך היא מסרבת להיכנע מיד. מספר עדויות מציגות אותה כשהיא ממשיכה לעודד את החיילים למרות הכאב ולמרות שקיעת היום. הסצנה תיחרת פעמים רבות ביצירה, בחריטה ובשינוי על ידי ההדמיה הפטריוטית של המאות שלאחר מכן.
בינתיים, המגינים עומדים עדיין על שלהם. עבור הדתיים של Notre-Dame de Paris, המַהֲפִּישִים הם הארמנגקים, אויבי העיר. הם שמחים כי פריז ניצלה מהשוד ומתרעמים על כך שהמתקפה נערכה ב-8 בספטמבר, יום הולדתה של הבתולה.
ככל שהיום מתקדם, התקווה לחדור לבירה נחלשת. התעלה השנייה לא נחצתה, האבדות מצטברות, ג'ואן ד'ארק נפצעת ואין מרד פנימי שמפתח את השער לפני חיילי קרל השביעי. הדוכס מאלנסון וכמה אנשים נוספים מסיימים בכך ומשיבים את ההלוחמת והצבא נסוג לעמדותיו. הניסיון של 8 בספטמבר 1429 נכשל זה עתה, ולא יוחזר למחרת.
כאן צצה אחת מהשאלות ההיסטוריות הגדולות שמלוות את הפרק הזה: האם קרל השביעי באמת שאף לכבוש את פריז באותו רגע? ההיסטוריוגרפיה הישנה הציגה לעיתים ז'אן ד'ארק האמיצה, שמבקשת לנצל את התנופה של הניצחונות הקודמים, מול מלך חלש או מנוכר שלכאורה עצר ביוזמתו את המתקפה. אבל המציאות המדינית היא פחות רומנטית.
קרל VII מנה בו-זמנית אסטרטגיה צבאית ודיפלומטית. בין השאר הוא שואף להפריד את פיליפ הבן מהברית האנגלית, הוא יודע שכיבוש אכזרי של פריז עלול לפגוע במו״מ. הבירה, מן הצד, מוגנת היטב, ואף אחד לא מבטיח ש population? We'll write Hebrew: "ואין כל הבטחה שהתושבים יקבלו בברכה את הכוחות המלכותיים כמושיעים."
ב-9 בספטמבר המבצע לא חודש. ג'אן דארק והצבא נסים לבסוף אל Saint-Denis, לפני שאחות ימים מעט מאוחר יותר גם קרל VII עוזב את האזור הפריזאי. עבור ג'אן דארק, פריז מסמנת תפנית. depuis Orléans, נתִיבָה נראה כמעט בלתי ניתן לעצירה, עם הניצחונות על הלואר, הצעד לעבר ריימס והכתרת המלך. אך מול porte Saint-Honoré, המסלול הזה מתרסק.
היא ממשיכה להיאבק. באביב הבא, ב-23 במאי 1430, ז'אן דארק נתפסת לפני קומפיֶנייה על ידי הבורגוניים. נמסרת לאחר מכן לאנגלים, היא הועברה לראן, נשפטה בגין כפירה ונשרפה חיה ב-30 במאי 1431. פריז, בינתיים, נשארה במחנה האנגלו-בורגונדי.
המצב באמת משתנה רק שנים רבות לאחר מכן. הברית בין קרל השביעי לפיליפה הטובה מגיעה לבסוף בהסכם אראס ב-1435, isolating politically את האנגלים. ב-13 באפריל 1436, הכוחותיו של קרל השביעי נכנסים לבסוף לפריס. שבע שנים חלפו מאז היום שבו ז'אן ד'ארק ניסתה לעבור את תעלות שער סן-הונורה.
העיר ימי-הביניים שבה התנהל הקרב נעלמה כמעט כליל: החומה של קרל החמישי פורקה, התעלות התמלאו ושער Saint-Honoré נהרס. ואז התפתחותה של פריז כיסתה את השדות שעליהם נוע הצבא המלכותי.
עם זאת, האירוע מותיר חותם ברור בפריז של ימינו. ברחוב 161-163 Saint-Honoré, שלט ו-מדליון מזכירים את מיקומה של הדלת העתיקה: «כאן עמד שער סנט-הונורה, סמוך לשם שבו נפצעה ז'אן ד'ארק ב-8 בספטמבר 1429.» ועוד מספר מאות מטרים הלאה עומד אחד מהייצוגים המפורסמים ביותר של ז'אן ד'ארק בפריז: הפסל על סוס מוזהב של עמנואל פראמייה, בזירת Place des Pyramides.
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
תאריכים ולוחות זמנים
ב- 8 בספטמבר 2026
מקום
כיכר הפירמידות
Place des Pyramides
75001 Paris 1
חישוב מסלול
נְגִישׁוּת
