לפני שהגורדי שחקים סימלו את המודרניות והתחנות הרכבת גרמו לנוסעים לחלום, אדריכל פריזאי אחד סלל את הדרך: ויקטור בלטאר (1805-1874), אמן האימפריה השנייה, גאון צנוע של ברזל, זכוכית ויציקה. הוא היה אחד מאלה שהפכו את פריז לבירה מודרנית. גם כיום, מורשתו ניכרת בשווקים, בכנסיות, בגנים ובפביליונים של איל-דה-פראנס.
בלטאר, בוגר האקדמיה לאמנויות יפות ותושב וילה מדיצ'י ברומא, מגלם את הסינתזה בין הקלאסי לתעשייתי. ביצירותיו משולבים גמלונים ועמודים בעלי מראה מסורתי... אך הם מסתירים שלד מתכתי נועז, תפאורה אידיאלית לפריז החדשה, הצמאה להיגיינה, אור ותנועה.
אמנם כיום לא נותר הרבה מהישגיו הגדולים, אך ויקטור בלטארד היה זה שהכניס את הפלדה לבירה, עוד לפני גוסטב אייפל, ושילב בין עידון לתעשייה. צאו בעקבות רוחו המתכתית, שרידיה נראים לעין גם כיום...
הרובע הראשון
האלס, הלב הפועם של מרכז פריז, היה יצירת המופת של ויקטור בלטאר. בהזמנתו של נפוליאון השלישי, האולמות מברזל וזכוכית, שנבנו בין השנים 1854 ו-1874, חוללו מהפכה באדריכלות השווקים המקורים. הם תוכננו כקבוצה הרמונית של 12 מבנים אווריריים ומוארים, וסימנו ברית חדשה בין פונקציונליות לאלגנטיות.
למרות שהן נהרסו בשנות ה-70, שני אולמות נותרו במקומות אחרים כדי להזכיר את תור הזהב של המסחר הפריזאי, בעוד שהפורום דה האלס והקניון שלו תפסו את מקומם, מעל רשת המטרו וה-RER הענקית.
הרובע השמיני
כנסיית סן-אוגוסטין, הממוקמת בין כיכר סן-אוגוסטין לשדרות מלשרב, נבנתה בין השנים 1860 ו-1871, והיא אחת מיצירותיו החשובות של בלטאר. היא חדשנית בזכות שלד המתכת המשולב בבנייה, טכניקה המאפשרת להקים כיפה בגובה 80 מטר על שטח קטן יחסית.
חזיתה האקלקטית משלבת השפעות רומניות וביזנטיות, ומעוטר בגמלון מפוסל ומרשים. הכנסייה תוכננה כך שתהיה נראית למרחקים, בצומת הדרכים של הצירים הראשיים של האוסמן, והיא מגלמת באופן מושלם את רוח פריז של הקיסרות השנייה: מונומנטלית, רציונלית וחד-משמעית מודרנית.
כנסיית סן-אוגוסטין, בלב פריז ההוסמנית
כנסיית סן-אוגוסטין היא כנסייה מדהימה. עם שלד המתכת הבולט לעין והסגנונות האדריכליים הרבים שלה, היא לא דומה לשום כנסייה אחרת. בנוסף, היא שופצה לחלוטין בין השנים 2016 ל-2018, והיום היא יפה עוד יותר. [קרא עוד]
נוג'נט-סור-מארן (94)
הפביליון היחיד שנותר מהאולמות המרכזיים! הוא הועבר אבן אחר אבן בעת הריסת השוק, והוקם מחדש בנוג'ן-סור-מארן בשנות ה-70. כיום הוא מוגדר כאתר היסטורי, ומארח קונצרטים, תערוכות ואירועים תרבותיים תחת קשתות הזכוכית והברזל המרהיבות שלו.
הרובע הראשון
רחוב קטן בין רחוב מונמארטר לרחוב פייר-לסקוט, שנקרא על שמו. הוא מסמן את המיקום של האגפים הישנים שנעלמו. אידיאלי כדי להבין מה היה הלב הפועם של "בטן פריז".
הרובע ה-19
בית המטבחיים של לה וילט, שנחנך בשנת 1867, מסמן את יישום עקרונותיו האדריכליים באתר תעשייתי בקנה מידה גדול, על ידי אחד מתלמידיו. בין ביתנים מיוחדים ושדרות רחבות, הם שילבו מבנים מתכתיים, אוורור טבעי וארגון רציונלי, שמהם נותר רק האולם הגדול של לה וילט, שהוסב למקום של אמנות ותרבות.
הרובע השמיני
פחות מוכרת מסן-אוגוסטין, סן-פיליפ-דו-רוול נהנתה מהתערבותו של בלטארד במהלך קמפיין שיפוצים שנערך בין השנים 1845-1849. האדריכל הרחיב ושיפץ את הכנסייה מהמאה ה-18 בסגנון נאו-קלאסי מאופק. הוא עיצב מחדש את החזית הפנימית ואת המקהלה, תוך שימוש בקווים בהירים וטהורים.
שיקום זה ממחיש את הצד הדיסקרטי יותר של יצירתו: זה של האדריכל המסוגל להשתלב בקיים, להאדיר מבנה מבלי לבגוד בנשמתו, בשכונה שעברה אז שינוי מקיף.
ניתן גם להתפעל מעריסתו של הנסיך הקיסרי לואי-נפוליאון, יצירת מופת של אמנות דקורטיבית, שנוצרה בשנת 1856, והיום מוצגת במוזיאון קרנבלט. הספרייה ההיסטורית של העיר פריז שומרת על אוסף ויקטור בלטארד הכולל 26 תוכניות מקוריות של השווקים המרכזיים.
ויקטור בלטאר: סיורים ופעילויות בעקבות האדריכל בפריז בשנת 2025
השנה החליטה העיר פריז להציג את דמותו של ויקטור בלטאר, האדריכל שתכנן בין היתר את השווקים הישנים של פריז. לכבודו יתקיימו הרצאות, סיורים ופעילויות חינמיות. [קרא עוד]
מחירים
חינם
כנסיית סן-אוגוסטין, בלב פריז ההוסמנית
