כבר יותר מ־30 שנה שהחבורה מבייקרספילד מרעידה אותנו. Korn, מהלהקות הבולטות בסצנת הנו מטאל, פרצה לעולם המוזיקה ב־1994 עם אלבום בכורה הנושא את שם הלהקה, שהותיר חותם מיוחד. חובבי המטאל גילו אז צליל שונה מכל מה ששמעו עד אז, המשלב את האגרסיביות של המטאל, את הכובד של הגראנג׳ ואת הגרוב של ההיפ־הופ והפאנק. ויש גם את קולו הייחודי כל כך של מנהיג הלהקה הכריזמטי, Jonathan Davis.
יותר מ-30 שנה לאחר שהוקמה בקליפורניה, Korn עדיין נמצאת בחזית הבמה. בסתיו הזה יוצאת הלהקה האמריקאית למסע הופעות ברחבי בריטניה ואירופה, לקראת אלבום חדש.
כצפוי, האולם של פריז ברסי היה מלא עד אפס מקום ביום שישי, 23 באוקטובר 2026. במעברים של האולם הפריזאי, צעירים ומבוגרים כאחד לובשים בגאווה חולצות טי הנושאות את סמל הלהקה.
לפני שג'ונתן דייוויס והאחרים עולים לבמה, הקהל בפריז ברסי זוכה להתחמם בזכות שתי להקות חימום. למרבה הצער, אנחנו מגיעים מאוחר מדי כדי לשמוע את הצמד האמריקאי Youth Code, אבל מתוודעים לאנרגיה המתפרצת והמדבקת של הבריטים מ־Architects במהלך הופעה בת 45 דקות. פתיחה טובה לחגיגות.
בסביבות 21:35 כבים אורות האולם. אז מתחילה ספירה לאחור של 10 שניות. צלליותיהם של חברי Korn מצטיירות על מסך לבן, שמסתיר את הבמה והותקן במהלך חילופי התפאורה. כשהוא סוף־סוף מתחיל לרדת, המעריצים פורצים בצעקות. בלי להתמהמה, Jonathan Davis וחבריו פותחים בסערה עם השיר "It’s On!", מתוך האלבום המצוין "Follow The Leader".
בסיבוב ההופעות החדש הזה אין תפאורה מונומנטלית כמו זו שמציעים אמנים מסוימים, וגם לא אפקטים פירוטכניים. Korn מעדיפים להמר על תאורה עשירה ועל סרטונים מוקפדים במיוחד, ובהם לוח LED תלוי וממונע שנע לאורך המופע. ״The Nubian Queen״, מעמד המיקרופון האיקוני של ג'ונתן דייוויס, שעיצב ב-2001 האמן השווייצרי ה.ר. גייגר, המוכר גם כיוצרו של ״הנוסע השמיני״, נמצא על הבמה.
ג'ונתן דייוויס, שמופיע הפעם בחצאית קילט מעור שחור, ממשיך עם « Here To Stay », ואחריו « Reward the Scars », קטע חדש שהולחן עבור משחק הווידאו "Diablo IV". האווירה מתלהטת עוד יותר עם הישמע התווים הראשונים של « Got the Life » העוצמתי. אחרי « Rotting in Vain » המלהיב, הזמר נושא דברים ומציין את יום השנה ה־30 לצאתו של "Life Is Peachy", שראה אור בדיוק ב־15 באוקטובר 1996. ג'ונתן דייוויס מבקש גם להודות למעריציו על נאמנותם הבלתי מעורערת לאורך כל השנים. כצפוי, מחיאות כפיים חמות נשמעות באולם הפריזאי. בדיוק ברגע הזה Korn מפציצים עם הקטע « Twist », שבו אפשר ליהנות שוב משירתו הגרונית והקתרטית של הסולן.
ג'ונתן דייוויס אינו נוטה לעמוד ללא תנועה מאחורי מעמד המיקרופון שלו; הוא מעדיף לנוע מצד אחד של הבמה לצדה השני, ולאמץ תנועות גוף המבטאות את עוצמת הרגשות והטראומות שהוא פורק באמצעות המוזיקה שלו. ג'ונתן דייוויס גם נאחז שוב ושוב במעמד המיקרופון שלו, עד כדי התכופפות לשניים, כמו ב־«Here to Stay» וב־«Blind».
אף שג'ונהן דייוויס מושך אליו את כל המבטים בזכות הנוכחות הבימתית הבלתי מעורערת שלו, שאר חברי Korn ממש לא נעלמים ברקע. להפך. בעוד המתופף ריי לוזייר משתעשע בהעפת מקלות התיפוף שלו באוויר, הבסיסט רוברטו "רא" דיאז מרשים בסגנון הנגינה הקצבי והאגרסיבי שלו. ואילו בריאן וולש, המכונה "Head", וג'יימס שפר, המכונה "Munky", הגיטריסטים האגדיים שפניהם מוסתרות מאחורי ראסטות ארוכות ומרשימות, גם הם נותנים בראש.
למרבה הצער, עבור המעריצים שיושבים בירכתי האולם, אין מסכי וידאו. אבל מוקרנות תמונות קודרות, הקשורות לעיתים קרובות למוות. האם צריך להזכיר שג'ונתן דייוויס עבד בחדר מתים לפני שפנה למוזיקה? בין התאורה לסרטונים המוקפדים, קורן מקפידה על האסתטיקה של המופע שלה, מבלי לפגום במהות ההופעה החיה: לעורר רגשות.
ביום שישי בערב בברסי, הקהל סוער במיוחד. ביציעים שבהם אנחנו יושבים, הצופים עומדים על הרגליים והגופים נעים בטירוף. ברחבה, המעריצים נלהבים עד מעל הראש ומתענגים על כל שיר. כמה כוסות קרטון מתעופפות באוויר, ובמקביל כמה מעריצים עושים סלאם ופוגו. לאורך ההופעה נוצרים גם מעגלי פוגו.
המסע המוזיקלי נמשך עם שורה של להיטים עוצמתיים נוספים, כמו „A.D.I.D.A.S.”, „Shoots and Ladders”, שנפתח בחמת החלילים הבלתי נפרדת של ג'ונתן, „Coming Undone”, „Make Me Bad”, וכן „Chi” ו„Kill You”, שההרכב לא ביצע במשך כמה סיבובי הופעות. נראה שהאנרגיה שהקהל הקרין נגעה ללבו של Jonathan Davis, והוא אומר לקהל „merci” בשפתו של מולייר, ואז מצדיע באצבע משולשת כדי להכריז על „Y'All Want a Single” העוצמתי והנמרץ.
השעה בערך 22:42 כש־Korn יורדת מהבמה. אבל היא חוזרת אליה להדרן מלהיב במיוחד. לסיום, הלהקה הקליפורנית מבצעת ברצף ובהתלהבות ארבעה משירי הדגל ברפרטואר שלה: « Falling Away From Me » (1999), « Blind » (1994), « Twisted Transistor » (2005), וכמובן « Freak on a Leash » (1998).
בסופו של דבר, Korn העניקו לנו מסע נמרץ ומרגש אל העבר, בין שירים משחררים לזיכרונות שמחים, במופע שנמשך כשעה וחצי. קצר מדי לטעמנו. היינו רוצים להאריך את ההופעה בכמה עשרות דקות כדי לשמוע עוד שירים בלתי נשכחים של ההרכב, כמו « Somebody Someone », « No Place to Hide » ו־« Need To ». אבל כמו בכל הופעה, רשימת השירים משמחת חלק מהקהל ומאכזבת אחרים. דבר אחד בטוח: Korn בהחלט גרמו לקהל ב־פריז ברסי להזיע בערב שישי הזה, והעניקו לו הפוגה מוזיקלית עוצמתית ומבורכת במיוחד, עם מופע מהודק להפליא ומענג.
It's On!
Here to Stay
Reward the Scars
Got The Life
Rotting in Vain
Twist
Chi
Kill You
A.D.I.D.A.S.
Shoots and Ladders
Coming Undone
Did My Time
Make Me Bad
Y'All Want a Single
הדרן :
Falling Away From Me
Blind
Twisted Transistor
Freak On A Leash
מקום
אקור ארנה
8 Boulevard de Bercy
75012 Paris 12
חישוב מסלול
נְגִישׁוּת
גִישָׁה
מטרו קו 6 או 14, תחנת "Bercy"
