בצל ההילה המנצנצת של התחרות הרשמית, האדסייד ממשיך בקרב שלו לקידום קולנוע חופשי ושוחר מעמדות, שאינו כפוף ללחצי המסחר ולהגבלות המוגדרות מראש. בפסטיבל קאן, שמתקיים מזה יותר מ-30 שנה, הבחירה האלטרנטיבית הזו, שאינה מיועדת לזכייה בפרסים, שמדגישה סרטים בלתי נראים בשום מקום אחר, שמביאים פרספקטיבה חדשה ולעיתים גם פוליטית. בין היצירות שנבחרו השנה, בולט במיוחד ה-נפלא - מכל בחינה שהיא - Drunken Noodles של לוסיו קסטרו.
עוקבים אחר המסע של סטודנט צעיר לאמנות, עדן (לאית חליפה), שהגיע לניו יורק כדי לבלות את הקיץ. הוא עושה סטאז' בגלריה שבה מוצגת תערוכה של אמן יוצא דופן ומבוגר יותר ממה שהכיר בעבר, בדירה שלו בלונג איילנד. הבמאי הארגנטיני הושפע לגלם את התפקיד מהאומן סאל סאלנדרה ועבודות הטלאי התפורה שלו, שמדובר באמנות מרתקת ומאתגרת במיוחד.
עם Drunken Noodles, לוציו קסטרא יוצק יצירה שמבוססת על אווירה חושנית וחולמית, עיר קטנה מלאה במפגשים קצרים, אמנותיים וארוטיים, אך בלי לנטות לפשטות של יצירה אסתטית בלבד. כאן, הבודדה והזמן שמתארך מזמינים את הצופים לחוות זאת בהנאה, ולהיסחף בגל, עם קצב רגוע ואוירה נעימה, שבה מילים מועטות אך הרגשות נדיבים.
הבמאי משלב את סיפורו באופן הפוך, דרך ארבעה מבטי חושים, גופניים, שווי ערך. סרט מלוטש, לעיתים צנוע, לעיתים מצחיק, שמעניק לצופים רגעי חסד אמיתיים – הcruising בלילות של ניו יורק, הסצנה ההזויה עם הcentaur בלבוש טרנדי ביער, והמעגל של שליחים המתועדים כהציורי רון מוק. עד לסצנה האחרונה בפארק מק'קרן, ומעט משגעת כמו יצירתו של קוקטאו. בוודאות, זהו אחד האירועים הזכורים שלנו בפסטיבל הזה.
Drunken Noodles של לוסיו קיסטר יוקרנו בצרפת החל מה-22 באפריל 2026.
תקציר: עבדאן, סטודנט צעיר לאמנות, מגיע לניו יורק על מנת לבלות שם את הקיץ. הוא משולב בתפקיד עם גלריה שבה מוצג אמן לא קונבנציונלי וזקן ממנו, עמו נפל במקרה קורה בעבר. בעוד רגעים מחייו הקודמים והעכשוויים משתלבים זה בזה, סדרה של מפגשים — הן אומנותיים והן ארוטיים — פותחות פרצות בתוך מציאותו היומיומית.
