הבמאי פרנסואה אוזון חותם עם הזר על עיבוד מחודש לספרו של אלבר קאמי. דרמה בשחור לבן בכיכובם של בנימין וויזן, רבקה מרדיר, פייר לוטין, דניס לבאנט ו-סוואן ארלאוד, מעבירה את הסיפור אל תוך אלג’יריה של סיום שנות השלושים. הסרט הושק בבתי הקולנוע באוקטובר 2025, והפך כעת לנגיש ב-VOD לרכישה ב-1 במרץ 2026 ולאופציה להשכרה ב-11 במרץ 2026.
בלג'יר, ב-1938, מורסו מחייך חיים פשוטים וקרירים. כשאמו הלכה לעולמה, הוא מגיע להלוויה בלי להראות את הרגשות המצופות. למחרת, הוא מחזיר לעצמו את שגרה ומתחיל קשר עם מריה, כאילו שום דבר לא הולך להשתנות בעקבות האירוע הזה בחייו.
אבל הנוכחות של שכנו ריימונד סינטס סוחפת בהדרגה את מורשהואל לסדרה של אירועים שמעבר לתפיסתו. תאונה מתרחשת בחוף תחת חום כבד, ומשנה את מהלך חייו. משלב זה, הסיפור מציג את הפער בין אדם כמעט חף מרגש כלפי העולם לחברה שמנסה למצוא משמעות למעשיו, לשתיקותיו ולחוסר הרגש שלו.
הפסקול של הסרט נכתב על ידי פטימה אל קדרי, שזוהי מאמני המוזיקה הידועה בשיתוף הפעולה שלה עם מאטי דיופ באטלנטיק. היצירה המוזיקלית משולבת מרקמים אלקטרוניים וכלים קלאסיים, בבחירה שמדגישה ליווי עדין שתואם להאתגר הפשטות החזותית של הסרט. הבחירה הזו במוזיקה משתלבת במסגרת שאיפה שקטה שבה ההרגשה, השתיקה והאור תופסים מקום מרכזי על המסך.
הסרט הוצג בתחרות ב-פסטיבל ונציה 2025ולאחר מכן הוקרן גם בפסטיבלים נוספים כמו בוסאן וסביליה, והוא ממשיך את המסורת של הקולנוע הספרותי של פרנסואה אוזון. הבמאי משלב פה שוב שחקנים מוכרים שהשתף איתם פעולה בעבר, ביניהם בנג'מין וואיסין, ריבקה מרדר, סוואן ארלוד ופיייר לטין.
הסרט צולם בעיקר במרוקו, בעיקר בטנג'יר, באביב 2025. הזולנדר נוקט באסתטיקה של שחור ולבן ובפורמט מצומצם כדי לשחזר אלג'יריה קולוניאלית פשוטה. ההחלטה הוויזואלית הזו משקפת הן צורך בהכנה תקדימית והן רצון לשמור על מרחק רגשי, כאשר הקשר ההדוק בין התמונה, האור והמצבים הקשים חשובים לא פחות מהדיאלוגים.
הדעת שלנו על הזר
להביא את אלבר קאמי למסך הקולנוע זה כדור של מזל רע. עם הזר, פרנסואה אוזון בוחר באומץ לגעת בטקסט שנחשב לבלתי אפשרי להתאים. הוא הולך על קו הדק של הפשטות: צילום שחור־לבן, בפורמט 4/3, בימוי שחקנים מדויק וכתיבה וויזואלית שמתמקדת באבסורד ולא בפסיכולוגיה. הסרט שומר על רמת קפדנות שמאופיינת לרוח הרומן.
הסיפור מתרחש באלג׳יר ב־1938, ומלווה את מורוסו, עובד שקט שהחיים שלו משתנים באופן פתאומי לאחר אירוע טרגי בחוף. אוזון מציג את האיש הזה ללא הבעות מיותרות, מנותק מהעולם שסביבו. הסיפור, שבנוי מפעולות יומיומיות ושקט, מציג יצור שחוצה את האירועים מבלי לנסות להבין אותם או לתת להם משמעות.
הסרט צולם בעיקר ב<צרפת ומרוקו, באירועים שמחזיקים באווירה ים-תיכונית וממוקדת. השחור־לבן וה<פורמט הצמוד אינם אפקט רטרו — הם משרתים את תפיסת המציאות. ה<אור הופך לפריט דרמטי, שמכה בחוף, חותך בחדר המשפט ומגלה עולם בהיר אך קר.
בנימין וויזאן מגלם את מורוסו בדיוק נדיר: דיבור שקט, מבט אבוד, תנועות פשוטות. אוזון מעדיף תצפית על פני ביקורת. צילום סטטי, תנועות מצלמה איטיות ו<דיאלוגים מצומצמים משדרים את אותה ההבנה: העולם ממשיך לנוע, אך שום דבר באמת לא משמעותי. העריכה הפשוטה והקול רך מחזקים את ההרגשה של המתנה מושהיית, שנראית כאילו הכל כאילו אבוד אך בלתי נמנע.
האבסורד שורה בכל רגע בסרט. הפעולות הפשוטות ביותר — לעשן סיגריה, לשחות, להשיב לשאלה — הופכות ללא חשיבות בעצמם. הסרט מציג אדם שאינו מאמין, שאינו מגיב, שאינו מנסה לשכנע. המפגש האחרון עם הכומר, ואז המשפט שמופנה למרי: «אם גם את היית מתה, לא הייתי מתעניין יותר, זה בסדר», ממצים את ההסתכלות הזו על העולם: מבט חודר, כמעט אדיש, שממוקד בחיים ובמוות. שם מסתתר הדיוק של הקולנוע: בהסתכלות על היעדר הסברים, הריק שמתקבל כעובדה.
מציג כהדרמה ספרותית, הסרט נשאר נאמן לרוח הטקסט: בין הרהור פילוסופי ל<התבוננות בחיי היומיום, אוזון מעדיף את התחושה המדויקת, הקצב האיטי, ובהירות התמונה. עבודה זו מיועדת ל<קהל שנמשך לקולנוע של יוצר, לעיבודים של קלסיקות ולסרטים אינטרוספקטיביים. יתכן וייתקלו בקשיים על ידי מי שמחפש דרמה יותר מבעבעת, אך יאהבו את המיוחדות של קולנוע שמותיר מרחב לשקט ולמחשבה.
לסיכום, הזר נותן ל<שקט מרקם, ולאדישות פנים. סרט בימוי מדויק ושליטה מלאה, שבו ה<אבסורד הופך לשפה האמיתית של הקולנוע.
נחשב למסורב להמרה למסך, הרומן של אלבר קאמי כמעט ולא הועלה על המסך הקולנועי. פה ואזון בוחר להרחיב את דמויות הנשים, כמו מארי קרדונה ודז’מילה, תוך שמירה על קווי היסוד של הטקסט. הבחירה הממוקדת הזאת מאפשרת להעמיק את הקשר לסיפור מתוך דינמיקה של מבט, תשוקה ושיפוט, מבלי להסתכן בפגימת הליבה הפילוסופית של היצירה.
הסרט גם היה חלק מעונת הפרסים, וזכה ב־César 2026 על תפקיד משנה הטוב ביותר עבור פייר לוטין, לצד כמה מועמדויות נוספות לבנימין ואיזין, פאטימה אל-קדירי ומנהל הצילום Manu Dacosse. ההכרה המבוקרת הזו מחזקת את המקום הייחודי של הסרט בזירת הקולנוע הצרפתי העכשווי.
הזר
סרט | 2025
על המסכים הקולנועיים: 29 באוקטובר 2025
בהזמנה ב- VOD לרכישה ב- 1 במרץ 2026 ובתשלום להשכרה ב- 11 במרץ 2026
דרמה | אורך: 2שעות ו-3 דקות
מאת פרנסואה אוזון | עם בנימין וויזין, רבקה מרדר, פייר לוטין, דניס לבנט, סוון ארלאוד
שם מקורי: L’Étranger
לאום: צרפת
בהתאמה זו בצבעי שחור ולבן, פרנסואה אוזון מציע פרשנות מרוכזת וממוקדת ליצירתו של אלבר קאמי. בין חקירת ההיבטים החברתיים, מחשבה על האבסורד והטמעת שקט ססגוני, הזר ממשיכה ב-VOD את מסעו של סרט שבחר בדייקנות על פני הססגוניות.
לגילוי נוסף, מומלץ גם לבדוק את מבחר ההשקות שלנו ב-ההוצאות של מרץ ב-VOD, המדריך שלנו ל-השקות בקידודי סטרימינג בכל הפלטפורמות והבחירה של היום ב-מה לצפות בו היום בסטרימינג.
