ב24 פריימים בשנייה, כל שנייה של סרט מורכבת מ־24 פריימים עוקבים. המספר הזה מציין את קצב הפריימים: התדירות שבה השלבים השונים של תנועה מופיעים בזה אחר זה. הקצב הזה הפך לתקן עם המעבר לקולנוע מדבר, והוא עדיין נמנה עם הדרישות להקרנה דיגיטלית.
הקולנוע האילם לא התבסס על מהירות יחידה. מכון הקולנוע הבריטי מזכיר שקצבי ההקרנה השתנו, במיוחד בתקופה שבה המצלמות הופעלו באמצעות ידית. עם הופעתו של הקול המסונכרן, בסוף שנות העשרים, נעשתה מהירות אחידה הכרחית כדי לשמור על הסנכרון בין התמונה לפסקול.
למה דווקא 24? בתיעוד ההדרכה שלה על קצבי צילום, אדובי מתארת את הפשרה בין שחזור מספק של הצליל לבין כמות הפילם הנדרשת. הגדלת מספר הפריימים צורכת יותר פילם עבור אותו משך זמן: באותו פורמט, צילום בקצב של 48 פריימים לשנייה דורש פי שניים פילם לעומת 24 פריימים לשנייה. האילוץ החומרי הזה תרם להתבססותה של מוסכמה ארוכת שנים.
עם זאת, מספר הפריימים אינו הגורם היחיד שקובע כיצד תיראה התנועה. גם משך החשיפה של כל פריים חשוב. במסמך הטכני על תריסים מסבירה יצרנית הציוד ARRI כי בקצב של 24 פריימים בשנייה, כאשר התריס מכוון ל־180 מעלות, כל פריים נחשף במשך 1/48 שנייה. כך נוצרת בתנועות מהירות מריחה שמסייעת לחבר בין הפריימים מבחינה חזותית. חשיפה קצרה יותר מפחיתה את המריחה ועלולה להדגיש את תחושת הקטיעות.
המעבר לדיגיטל שימר את נקודת הייחוס הזו, בלי לשלול קצבי פריימים אחרים. מפרט DCI ממאי 2024 מחייב תמיכה ב־24 תמונות לשנייה, ומציין גם קצב של 48 תמונות לשנייה לתכנים ברזולוציית 2K. במשך זמן זהה, הקצב השני מספק פי שניים שלבים בתנועה.
לכן יש להבחין בין קצב הפריימים לרזולוציה: מעבר מ־2K ל־4K מגדיל את מספר הפיקסלים בתמונה; מעבר מ־24 ל־48 פריימים בשנייה מגדיל את מספר התמונות לאורך זמן. סרט ב־4K יכול בהחלט להישאר בקצב של 24 פריימים בשנייה.
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
