בימוי על ידי Bertrand Bonello, נכתב יחד עם Thomas Bidegain וכב על ידי Gaspard Ulliel, Jérémie Renier, Louis Garrel, Léa Seydoux, Amira Casar, Helmut Berger et Aymeline Valade, Saint Laurent הוא ביופיק הממוקם בין דרמה לרומן, המתמקד בעשור מחייו של המעצב Yves Saint Laurent. שוחרר לבתי הקולנוע בצרפת ב-24 בספטמבר 2014, נבחן בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן, הסרט מגיע ל-Disney+ ב-26 בדצמבר 2025, ומציע חלון שידור חדש לפרשנות האסתטית הזו על אגדה בתחום האופנה הצרפתית.
מבלי להרחיב את כל החיים, Saint Laurent מתמקד בשנים 1967–1976, נקודת מפנה שבה היוצר, שכבר נמצא בשיא תהילתו, מתמודד עם עידן שמסמן שחרור מוסרי, לילה של מופעי קיצון ושינוי תרבותי. הסרט Following an artist at work, אבל בעברית: הסרט עוקב אחרי אמן בעבודה, תקוע בין השראה לדרישה ולשבר, כשמראה את behind-the-scenes של הקולקציות, הסדנאות, התצוגות, וכן את היחסים האישיים עם פייר ברג’, עם חבריו, אהוביו ומוזותיו.
העשור הזה מתואר כמפגש פנים-אל-פנים בין יוצר לזמנו, שבו כל קולקציה חדשה הופכת לפעולת הישרדות אמנותית וגם למחווה לטרנד. הבימוי מדגיש את המחיר האישי והנפשי של שם שהפך לסימן מסחרי, בין מסיבות, התמכרויות, לחץ תקשורתי ודרישה יצירתית. בלי לחשוף יותר מדי, הסרט מלווה את עלייתו של המיתוס סנט-לורן ובו בזמן חושף את העייפות, את הספק ואת תחושת הסחרור מול הצלחה שנראית לעיתים כאילו מחמיצה את בעליה.
הפרויקט נולד רגעים לאחר L’Apollonide – souvenirs de la maison close, כשהמפיקים אريك וניקולאס אלטמייר מזמינים את ברדאר Bonello להתמודד עם Yves Saint Laurent. הבמאי מסכים בתנאי שייזוז מהביוגרפיה האקדמיות, ישמה על תנועת קולנוע חזותית במיוחד, רומנטית, נטולת סודות. הוא מסודר מסביבו עם התסריטאי תומאס בידאין ובוחר למקד את העלילה בעשור אחד שלו ניתן לומר שמלא באנרגיה, בין תצוגות מרכזיות כמו “Libération” (1971) או ה”בלט הצרפתי” (1976), שנבנו מחדש עבור הסרט ללא גישה לארכיוני הקרן Bergé Saint Laurent.
הסרט הארוך שייך להקשר של «התנגשות הביוגרפיות»: כמה חודשים קודם לכן, הסרט של ג'אליל לספרט, עם פייר ניסי, זכה לתמיכת פייר ברגֶה ולסביבה הרשמית של המאייר. זה של ברתרן בונלו נוקט בגישה שונה, ממוקדת יותר ברגש, במחיר להיות סנט-לורן ובאזורים האפלים של חיים מופקים ויצירתיים. נתקל בביקורת קשה מצד פייר ברגֶה, הוקרן ללא תמיכת הקרן, הסרט ניכר בשיוך טון חופשי ואסתטיקה מובנית, שניזונה מהפניות שמגיעות מוויסקונטי ועד סקורסזה, דרך ברסון. בהמשך הוא זוכה להכרה רחבה מהקהילה הביקורתית ומהמקצוענים, בעיקר בפרסי זכה הצרפתים, אורות העיתונות הזרה ומגרטה.
הצילומים מתנהלים בעיקר במלון פאר בפריס שהוסב לסטודיו אמיתי, שבו משחזרים את רחוב באבילון, אתרי עבודה, דירות ואחורי הקלעים של תצוגות האופנה. מעצבת התלבושות אן-איי רומנד מא orchestrates a meticulous reconstruction
הדעה שלנו על הסרט :
מרהיב. אנחנו אוהבים את ברטרנד בונello וסרטו האחרון, L'Apollonide - זיכרונות הבית הסגור, השאיר עלינו חותם לעד. Saint-Laurent הוא ביופיק: עבור אמן גדול כמו בונלוול, נראה כמעט טיפשי לצמצם סיפור שכבר נכתב וידוע היטב לצופים.
ועדיין הוא מגיע למשחק עם הכישרון שלו, האסתטיקה שלו, כדי להעניק פרשנות ייחודית, שנושאת את החותמת שלו. תמונותיו הן כמו ציורי תנועה, זוהרות באלפי אורות ובאלפי צבעים. השחקנים נמצאים בשיא היופי שלהם: סצנת הנשיקה בין גספר Ulliel ולואי גארלא היא ממס' עצורת-רגע של חושניות... אנחנו רועדים מהארוטיות, מוקסמים מהיופי, מהקאסט, מהבחירה של הפסקול.
ברטרנד בונלו נותן כאן הצצה לשנות ה-70 במשחקיהן, בהתמכרויותיהן ובמטעי ההנאה המתפרצים. מוביל לקריסת האמיתות אך גם לאמנות החיים הקיצונית והטהורה, החגיגה היא מה שעושה את יאוו סנט-לאורנט לאגדה בעייתית, כאשר גווניה משתקפים באופן מושלם על ידי הבמאי. גדולים בשווה, ברטרנד בונלו ואיו סנט-לורנט עומדים זה מול זה, מעוררים זה את זה, ליצירת סיפור אסתטי יוצא דופן.
בעומקו, Saint Laurent מעדיף להציג דיוק של אדם שכבר עלה לשיאו, על פני סיפור עלייתו. מבנה הסרט, שתוכנן בכמה שלבים – ה־«נער», ה־«כוכב», ואחר כך הדמות שצמחה למותג – מאורגן כמסע בין אור הבמות לבין חשכת מאחורי הקלעים. הבימוי משתמש בהיעלמותי זמן, בקול המספר, בשינויים בקצב ולפעמים בפריסת מסך כדי לשקף את הקיום המשולב של עבודה מדויקת, חגיגה ומלנכוליה. התוצאה נמצאת על הגבול בין ביוגרפיה, סרט על אמן ובין המילודרמה הגדולה של העידן העכשווי.
חזותית, הסרט פונה גם לחובבי האופנה וגם לאוהבי הקולנוע שמושכים לסרטים שמשרים אווירה ותחושה. הצופים הרגישים לפרופילים גדולים של אמנים, לפסיפסים מהשבעים וליצירות שבהן הצורה מחבקת את הנושא ימצאו כאן עולם הקרוב לאותו סוג של רמזים למערכת הכוכבים כפי שסקורסזה מציג זאת, בשילוב סגנון שמושפע מויסקונטי. ההפצה ב-Disney+ מאפשרת לקהל רחב יותר לגלות את הביופיק הייחודי הזה, שנמצא הרחק מגישה илוסטרטיבית纯, ומבוסס על פרשנות מרשימה של גספר אולייה.
סנט לורן
סרט | 2014
הקרנות בקולנוע: 24 בספטמבר 2014
ב-Disney+ ב-26 בדצמבר 2025
ביופיק, דרמה, רומנטיקה | זמן מסך: 2 שעות ו-37 דקות
בימוי: ברטרן בונלו | עם גספר אולייה, ז'רמי רניייה, ליה סידו, לואי גארל, אמירה קאזר, הלמוט ברגר, איימלין ולד
מדינה: צרפת
בעקבות עשור מכריע בחייו של איב סן-לורן, באמצעות תנועת בימוי מחושבת מאוד, Saint Laurent מציע מבט שהוא גם רגיש מאוד וגם מעוצב בסגנון על היצירה, התשוקה, העייפות והקמתה של אגדה. הפצתו ב-Disney+ נותנת הזדמנות להכיר מחדש סרט ששואל מה משמעותו של «להיות Saint Laurent», בין דרישות האופנה הגבוהה לסחרורו של זמן שמתרגש מהפכה.
כדי להעמיק עוד, גלו גם את הבחירה שלנו בחדשות דיסני+ לחודש דצמבר, את המדריך שלנו ליציאות סטרימינג בכל הפלטפורמות ואת ההמלצה של היום מה לראות עכשיו בסטרימינג.
