נושא חם לדיון בוועדות הכנסת ובחדרי השרים. ביום רביעי, 14 בינואר 2026, אישרו הח"כים בוועדה הצעה לחוק המגבילה את זכות השביתה בתחבורה הציבורית בתקופות מפתח בשנה. הידיעה זוכה לתגובות בעיקר ב־Ouest-France, השולח את המעקב אחר אחד הנושאים הרגישים והסנסציונליים ביותר כיום.
הטקסט, שנכתב בהשראה מרכזית-אגף, איננו חדש. כפי שהזכירו המדיה, הוא עבר כבר את אישור הסנאט באפריל 2024 לפני שהועלה לסדר היום של ועדת הפרלמנט ביוזמת קבוצת ה- Les Républicains. עיקר רעיונתו: להעניק לממשלה מנגנון של שלושים ימי מחאה בשנה, שבמהלכם זכויות השביתה יוגבלו בשירותי התחבורה הציבורית, בעיקר רכבות, בעוד שבתחום התעופה מדובר בהחרגות מפורשות.
בפועל, בימים שהוגדרו, העובדים החשובים לתפעול התחבורה לא יוכלו לשבות יותר משש שעות ביום, ולא יותר משבעה ימים ברציפות. תקופות אלה יאושרו מדי שנה במסגרת משא ומתן בין ועד עובדים, ארגוני מקצוע, הרשויות המפעילות ונציגי הנוסעים. במקרה של כישלון, ייכנס לתוקף צו של ממשלת ישראל, כפי שמפרטים בעיתון מעריב.
הטקסט מגדיר באופן בררני את ההגבלות הללו: חגים, חופשות בתי ספר, בחירות, תחרויות ובחינות לאומיות, וכן אירועים במרחב גיאוגרפי רחב — רבעוני, לאומי או בינלאומי. בנוסף, הוא מקצה זמן ארוך יותר להודעה על שביתות מ-48 ל-72 שעות ומטרתו להיאבק ב"עדויות דוממות".
אם הימין וה-RN מגנים על טקסט בשם שמירת רציפות השירות הציבורי וחופש התנועה, השמאל רואה בכך, לפי ההצגה ב-TF1 Info, פגיעה חסרת תקדים בזכות חוקתית. הדיון צפוי להיות סוער בעת הדיון הפומבי ב22 בינואר הקרוב.
يمكن القول إن القضية עדיין רחוקה מלהיפתר ...
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
