ליאונל גושין הלך לעולמו. לשעבר ראש ממשלת צרפת הסוציאליסטי, שנולד ב-12 ביולי 1937 באודון, בהול-דה-סין, נפטר ביום ראשון, 22 במרץ 2026, בגיל 88. בני משפחתו הודיעו על המקרה לסוכנות הידיעות AFP בבוקר יום שני. דמות מרכזית בשמאל הצרפתי במשך כמעט חמישה עשורים, הוא השאיר את חותמו על חוקת ה-Ve עם גישה קפדנית וייחודית, כשהוא נושא עד הסוף את רעיון הסוציאליזם בצורה משותפת ומובהקת.
בן למשפחה פוליטית תומכת הSFIO וגדול בצל משפחה פרוטסטנטית משכונת פרברים בצל פריז, ליליון גושין לא נראה כי היה מיועד לעלות על פסגות השלטון. אחרי הלימודים בקאנגה בבית הספר התיכון ז'אנסן דה סיילי ב16 פריז, הוא נכנס למדעי המדינה ואחר כך לENA דור הצ'נדלר, 1963, לפני שערכו אותו אל קווי ד'ורסיי. שם הוא פוגש את פייר גואקס, תומך נאמן של מרדואן, ומתחיל להסתובב בחוגי המפלגה הסוציאליסטית. הוא הצטרף רשמית לסיעת ה-PS לאחר הכנס באפני בשנת 1971.
הקריירה הפוליטית שלו זינקה במהירות. ראש הלשכה הראשונה של המפלגה הסוציאליסטית משנות 1981 עד 1988, הוא היה הדמות החשאית של פרנסואה מיטרן במהלך כל שבע השנים הראשונות בהנהגתו, לפני שהתמנה למשרד החינוך בשנת 1988. ברחובות, הסטודנטים קראו לו בזלזול "יוספינטור". הוא שיקף דמות של משמעת שקטה, רחוקה מהנרקיסיזם שהעניק לעצמו לעיתים קרובות לביקורת על הקליקה הפוליטית של זמנו.
אף שאת המורשת שלו נוטעת חותם עמוק יותר כאשר היה ראש ממשלת מאטיניון מ-1997 עד 2002, בתקופת הקולקציה עם ז'אק שיראק, שם הוביל את השמאל הרדיקלי – שותפות בלתי רגילה בין סוציאליסטים, קומוניסטים וירוקים – וקיים מהפכות שממשיכות להשפיע עד היום. 35 השעות, שנקבעו על ידי מרטין אוברי, עדיין מעוררות לימוד וויכוחים רבת שנים מאחורי כתליו. הביטוח הרפואי הכללי (CMU), דמי האוטונומיה האישית (APA), והחשוב מכולם – ה
שמֵ שמו לעולם יישא איתו תאריך: 21 באפריל 2002. באותו הלילה, ליאונל ג'וספין, שהגיע לסיבוב הגמר בסקרים לצד ז'אק שיראק, מבשר כי הוצא מהמרוץ כבר בהבחירות המקדימות לנשיאות, כשהובס על ידי ז'אן-מארי לה פן. רוויה של רעידת אדמה פוליטית חסרת תקדים תחת הרפובליקה החמישית. אני לוקח אחריות מלאה על הכישלון הזה ומסיק מכך שהגיע הזמן לפרוש מהחיים הפוליטיים, אמר באותו הערב משדר משטח הקמפיין שלו. הודעה ישירה, בדיוק כמו הדמות: ישרה, ללא תוספות מיותרות, ללא חישובים גלויים.
כבר ב־1995 כמעט והפסיד, כשהגיע למקום השני מול ז'אק שיראק עם 47,36% מהקולות בסיבוב השני — ניצחון שהיה סמל להמשך עתיד פוליטי, כפי שסייג לורן פביוס. אך ה־21 באפריל הוכיח את עצמו כחשבונה מחרישת אכזבה, שהרגה כל שאיפה לכהונה נשיאותית. בשנת 2014 הצטרף למועצה החוקתית, ובהמשך, ב־2019, ויתר על תפקידו לאלאן גופ. בינואר 2026, הודיע כי עבר ניתוח מקצועי קשה מבלי לפרט את ההקשר, והוסיף שכעת הוא בשיקום ביתי.
בטלוויזיה, בשנים האחרונות, הוא סיפר שמצא שקט פנימי מאז יותר מעשרים שנה, לאחר הטראומה של 21 באפריל. באותו שקט ושלווה הוא השאיר אותנו, כשהוא מותיר אחריו מצרים שלא ויתר על שינויים, בניסיון עיקש ומדוד לשנות אותה באופן שלו.
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
