הרפורמה בפיצוי האבטלה לאחר פירוק בהסכם עוברת שלב מכריע. ביום שלישי 26 במאי 2026, חברי האספה הלאומית אישרו בקריאה שנייה את הצעת החוק שמיישמת את ההרחבה להסכם הביטוח הלאומי לאבטלה, שמטרתה להפחית את משך הפיצויים המרבי לאחר פירוק בהסכם יחיד. הטקסט זכה ל-186 תומכים לעומת 60 מתנגדים. נותרה הצבעה חגיגית המתוכננת ל-2 ביוני 2026, מהלך פורמלי שמוביל לקריאה השנייה ולחתימת הנשיא על החוק, ולאחר מכן לפרסום ב–Journal officiel. כניסת החוק לתוקף בפועל צפויה בפ september 2026.
הדרך אל ההצבעה הזו לא הייתה ללא מכשולים. לאחר דחייה בקריאה ראשונה ב-16 באפריל, עקב חוסר תמריץ מספק של חברי הקואליציה, חזר הטקסט לבית-הכנסת ב-26 במאי. הממשלה תיאמה הפעם את הנוכחות בצוותה בקפידה, וקבעה את ההצבעה מיד אחרי מושב שאלות לממשלה — רגע שבו האולם מלא בדרך כלל יותר מכלום. בצד הסנאט, רוב סנאטורלי אימץ את הטקסט כבר מה-1 באפריל ללא שינוי, בהתאם לכוונת הארגונים החתומים: ה-CFDT, ה-CFTC ו-FO מהצד האיגודי, וה-Medef, CPME ו-U2P מהצד המעסיק.
בפועל, לעובדים מתחת ל-55 שנים, המשך הפיצויים המקסימלי לאחר פירוק בהסכמה יירד מ-18 ל-15 חודשים. הרפורמה כוללת בנוסף מסלול לעובדים בכירים, עם משך פיצוי הקבוע ל-20.5 חודשים עבור מי שמעל ל-55 שנים. עד כה, משכים אלה לא השתנו לפי סיבת סיום ההעסקה אלא רק לפי הגיל, בין אם מדובר בפיטורין או בעזיבה בהסכמה.
אז משמעות הדבר היא שלושה חודשי הכנסה חלופית פחות למי שמתחת לגיל 55, פער שמהווה הבדל עבור אלה שסמכו על תקופה זו כדי לקחת זמן להתמחות מחדש או לבחור את התפקיד הבא שלהם.
הטיעון המרכזי של הממשלה מסתמך על הנתונים של מכון המדיניות הציבורית (IPP). על פי שר העבודה ז'אן-פייר פארנדו, כ-40% מהסיום‑ההסכם למעשה מהווים תחליף להתפטרות, שלרוב אינן מזכות בדמי אבטלה. המשתתפים, לעיתים קרובות בעלי כישורים גבוהים יותר ופיצוי טוב יותר מהממוצע של דורשי עבודה, יישארו עם אבטלה למשך תקופות ארוכות יותר מאשר מי שמגיעים מסיבות אחרות לסיום עבודה.
הרפורמה צפויה לחסוך בין 600 ל-800 מיליון אירו ולעודד between 12,000 ל-15,000 חזרה לעבודה נוספות בשנה, לפי הממשלה. השמאל, שהצליח להפריע את אישור הטקסט באפריל, מערער על המספרים הללו ומאשים בחיסכון על חשבון המובטלים. כמו כן מדגישים שהרשויות הציבוריות גבו למעלה מ-12 מיליארד אירו ממסד ה-אונדיק בין 2023 ל-2026, מה שמסביר בחלקו אתגרי הגירעון של המנגנון.
היקף הצעדים מסביר את הדחיפות שמורגשת בקרב ההנהגה. על פי Dares, מספר פרישות מוסכמות עלה מכמעט 317,000 בשנת 2013 ליותר מ-526,000 בשנת 2023, לפני שהצטמצם מעט והגיע לכדי כ-521,000 בשנת 2024. העלות לקרן Unédic מוערכת ב-9.4 מיליארד אירו לשנה.
יש לשים לב כי פיצויי פרידה בהסכמה עדיין כפופים לתקרה חוקית שמגדיר קוד העבודה: לפחות רבע משכר חודשי ברוטו לכל שנה וותק עבור עשר השנים הראשונות, ואחר כך שליש לשנים שמעבר. הגנה זו איננה נפקעת או מתערערת בעקבות הרפורמה הזו.
השלב הבא הוא ההצבעה הרשמית ב-2 ביוני 2026 באספה הלאומית. אם, כפי שנצפה, היא תאשר את ההצבעה מ-26 במאי, הטקסט יועבר לנשיא הרפובליקה להכרזה. לאחר פרסומו ברשומות, החוק אמור להיכנס לתוקף בפועל החל מספטמבר 2026. העובדים המתכוונים לפרישה בהסכמה בחודשים הקרובים כדאי להם לעקוב אחר התפתחות הכללים ישירות באתר France Travail או באתר Service-Public.fr.
השינוי הזה נוגע ישירות לכל העובדים בהתקן CDI המתכננים עזיבה בהסכם, כמו כן למחלקות משאבי אנוש ולעסקים שנעזרים בכך באופן קבוע. עבור עובדים בני פחות מ-55, לאבד שלושה חודשים מהתמורה בעקבות אבטלה הוא לא דבר זניח כשפרויקט ההסבה המקצועית דורש זמן. עדיף להיערך מראש ואם הפרויקט בשל, לא להמתין זמן רב מדי לפני התחלת ההליכים, תוך ידיעה שהכללים הקיימים (18 חודשים) יישארו בתוקף עד להשלת החוק המלא, הצפוי להיכנס לתוקף בספטמבר 2026.
