יוסף גריגלי בפאלס דה טוקיו: תערוכה על הנגישות התרבותית

ה palais de Tokyo בפריס מציג את "Nous en sommes là – This is where we are", תערוכת של ג'וזף גריגלי המוצגת מ-3 באפריל עד 13 בספטמבר 2026. אמן חרש, ג'וזף גריגלי משכן חלל במוזיאון שנחשב לבלתי נגיש במקצת, כדי לבחון את הנגישות הארכיטקטונית במוסדות התרבות. דרך יצירות ויזואליות ופרסום בריסוגרפיה, הוא מדגיש את אופן תכנון המרחב ואת הדרך שבה הקהל כולו אכן חוצה אותו.

ה Palais de Tokyo, בפריז, מציג Nous en sommes là – This is where we are, תערוכה של ג'וזף גריגלי שאפשר להכיר בין 3 באפריל ל-13 בספטמבר 2026. אמן אמריקאי חרש מלידתו, הוא עוסק בשאלת הנגישות במוסדות תרבות, מתוך חלל במוזיאון שנחשב לקשה להגעה. עם ההתקנה הזו הוא מראה איך הארכיטקטורה יכולה לכלול, להקשות או להוציא מחוץ לקהל חלק ממנו. בין עבודות חזותיות לפרסום בריסוגרפיה, התערוכה מציעה מחשבה מעשית על האופן שבו המרחבים מתוכננים וחווים.

במקום שבו התנועה אינה מובנת מאליה, יוסף גריגלי משדרג את חווית המבקר באמצעות יצירת תרחיש. הוא שואל את עצמו האם ניתן בכלל להגיע למקום שבו מוצגת האמנות כאשר הוא בנוי בצורה בלעדית. הפרויקט מעלה על נס את קיומם של נתיבים ייחודיים—לעיתים בלתי נראים, ולעיתים מאתגרים—שהופכים את ההגעה לאותם מרחבים לקשה יותר עבור חלק מהאנשים. כתגובה, האמן מפתח מה שהוא מכנה "פרוטזה של גישה" – גם כמכשיר עיוני וגם כהצעה מעשית – שמיועד להיות כלי לשיח בין הגוף לסביבה הבנויה.

פרויקט ביקורתי על הכללים לכניסה למוזיאונים

ההתקנה אינה רק המחשה של בעיה מסוימת. היא מזמינה חשיבה אקטיבית על האופן שבו המוסדות התרבותיים מתכננים את קבלת הקהל, תוך כדי בחינת הגבולות הקיימים שלהם. יוסף גריגלי מנתח את ההיסטוריה של מבנים ופועל להדגיש את הקיומ של לוגיקות נפרדות, גם במקרים שבהם נעשים מאמצים לשנות את המצב. כותרת התערוכה, אנחנו שם כבר, משקפת מצב קיים ללא שיפוט או קירבה יתרה, אך מתוך רצון לפתוח דיון ציבורי משותף.

העבודה הזאת ממשיכה את המחקרים שהתחיל יוסף גריגלי מעל לשלושים שנה. בו הוא עוסק בשאלות של אחריות, שפה ותקשורת באמצעות מדיות שונות. יצירתו הידועה ביותר, Conversation Pieces, כוללת חיבורים של פיסות נייר כתובות ביד המיועדות לתקשורת עם אנשים שמחים לשמוע. קטעי הדיאלוגים הללו, שהוסבו ליצירות אמנות, מעלים שאלות על דיבור, צורת הכתיבה והשפעות האינטראקציה האנושית. התערוכה ב ארמון טוקיו ממשיכה לטפל בנושאים אלו, ומביאה אותם לדיון במעטפת מוסדית.

גישה לעניין הנגישות כיצירת אמנות

מה שמציע כאן יוסף גריגלי חורג מהתאמה פונקציונלית פשוטה. הוא עוסק ברעיון שהנגישות יכולה להיחשב כזירת אמנות בעצמה, כצורה ייחודית בה אבני הדרך ליצירת יצירה. ההתקנה הופכת למעין מרחב של עימות בין הכללים המקובלים לבין מציאות הגוף, בין הכוונה הארכיטקטורית לבין השימושים היומיומיים. היא מעלה סדרה של שאלות על מקומו של כל אחד בחלל הציבורי ועל המנגנונים שבמודע או שלא במודע מגבילים את אותו מקום.

הקהל נדרש לא רק לתצוגה עצמה, אלא גם לתנאי הגישה למקום. הגישה הזאת אפופת ניתוחיות וקפדנות, נטולת רגשנות ופשטנות מיותרת. היא מדגישה שה exclusion מרחבי אינה תלויה רק בטעויות נקודתיות, אלא היא תוצר של מבנה ארגוני עמוק של המקומות והפרקטיקות, שקשה לשנות אותו ללא הלימה מחדש של סדרי העדיפויות.

זו הזדמנות להרהר על תפקידו של כל אחד במוסדות תרבות, באמצעות יצירה שמתרחבת על הפער בין האדריכלות לבין חוויות היום-יום. רוצים לסייר ב< a href="https://palaisdetokyo.com/" target="_blank">ארמון טוקיו?

דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'