בגלריה לה ליסון בפריז מוצגת תערוכה צילום Ikone émoi של מיכקה קובלסקי, שתהייה פתוחה מ־12 בפברואר עד 28 במרץ 2026. האמנית מציגה בסדרה של עבודות על עץ, חלקן מכוסות בחזרה זהב, כשקונטרסט של אור וחושך יוצר דינמיקה לחיבור בין הגוף והחומר. התערוכה מזמינה את המבקרים לעצור לרגע ולשים לב לפרטים, לחזות מחדש בטבעיות וביופי של הסצנות.
מה שמסתורי ראשון הוא האופן שבו היצירות נעשות. מישה קובאלסקי מתחיל בבחירת לוחות עץ עתיקים, שהם מלטש, משנה או אחוש קלות כדי להבליט את סימני הזמן. התמונות מועברות אחר כך על גבי הבסיסים הלא אחידים האלה, לפני שהוספת דפי זהב משתלבת באזורים מסוימים. התוצאה משדרת תחושה של אנשים ורמזים מסוימים להרנסנס, מבלי לנטוש את ההומאז’ הישיר. ולרי דופן, גלריסטית שמציגה את היצירות האלה, מסכמת את הקשר הייחודי שלהן אל התמונה: "אצלו, התמונה אף פעם לא רק העתק פשוט — היא נולדת מתוך דיאלוג בין החומר, האור והתחושה הפנימית", היא מציינת בהודעה לעיתונות.
המסע של מישה קובאלסקי מאפשר להבין טוב יותר את הגישה שלו. לאחר שלמד טכניקות תסרוקות וקיבל תעודת CAP ב-2007, עבד במשך כמה שנים כספרית-מאפרת לצילומים וסוכנויות דוגמנות. במקביל, פיתח מיומנויות תפירה שהועברו אליו על ידי סבתו, שהובילו אותו לעצב תלבושות לפרויקטים אמנותיים שונים, ביניהם קליפ הHeartbeat של הלהקה Late of the Pier ב-2009. בהדרגה, הצילום הפך לשטח המרכזי של ניסיונותיו, כשהוא נתפס כמרחב של בנייה ויצירה ולא רק ככלי לתיעוד המציאות.
באייקון של תחושת עומק, הגוף תופס מקום מרכזי. הוא מוצג מבלי צורך במילים, דרך תנוחות, מבטים ומתחים המדברים בעד עצמם. הדגמים נבחרים על פי הנוכחות והייחוד שלהם, הרחוקים מכל ניסיון ליצירת שלמות פורמלית. הרעיון של קודש עובר בכל היצירה, לא בהקשר דתי, אלא כהתייחסות מיוחדת למה שנראה כלשהו. קלף הזהב מושך את העין, מאט את הקריאה ומעצב מחדש את תפיסת התמונות.
הסקירה שלנו על תערוכת "איקונה אמוי" בגלריה לה ליסון:
תערוכה שהתגלה לנו באחר הצהריים, אחרי שהאפקט וההמולה שככו מעט. הגלריה, שהיא קטנה יחסית (היא נמצאת בחדר קעקועים), מובילה ישר לתוך הלב של היצירות של מצ’קה קובאלסקי. המבקרים נקלעים במהרה אל תוך היצירות הייחודיות הללו, כמעט כולן מעץ. מדובר במאמץ של האמנית להפוך את הדמויות שלה לסמלות דתיות אותנטיות, המוסיפות נגיעה מיסטית ואולי אפילו כריסטית לעבודתה.
עבודה חדה וממוקדת, מסבירה בעלת הגלריה: מצ’קה קובאלסקי חושבת על הכל מפרטי פרטים, מהבגדות ועד התסרוקות, דרך הקומפוזיציה, מיקום הצילום ואביזרים. האמנית יוצרת בעצמה את שמלותיה ותלבושותיה, תולה את היצוגים שלה, עושה איפור ומדמיינת את העולם שאליו היא מצלמת אותם. כך, ההילה שמסביב לישו ההומוסקסואלי נעשית מזוייתה וממוקמת על קיר. מיקום הדמות והזוית בה צילום משלימים את זה. אותו דבר לגבי מרים מגדלה, עם מסגרת תולה מהתקרה, רקע והמודל ביניהם. בלי עריכה מוזרה, רק זווית נכונה ותפיסת רגע אותנטית.
תמונות מודפסות על נייר (סוג פולארויד), ולאחר מכן מעובדות מחדש, גוררות כדי להסיר את הנייר ולהשאיר רק את הסרט הצילומים, ומונחות בעדינות על גבי גילומי זהב 22 קראט. העץ, מצדו, עובר יחס לא עדין: הוא מבושל, משטחים בו באמצעות מכבש ומכשירים אחרים שמזכירים עינוי, כדי לתת לו מראה ישן ומיושן במהירות. ניגוד מובהק עדין לעדינות של צילום מקורי. בכל מקרה, כל חלק ביצירה מתוכנן בקפידה ומדויק.
דגשים חשובים:
הגלריה קטנה יחסית, אך מלאה ביצירות. לוקחים את הזמן ולהתרשם מכל אחת ואחת. ואם תרצו לרכוש יצירה, זכרו שהמחירים נגישים, החל מ-160 אירו. אמנית צעירה שמתחילה את דרכה, לכן המחירים אטרקטיביים כדי להתחיל ביסוד טוב. זו שאלה שלכם אם נתפס בקסם ותרצו להמשיך.
הגלריה גם נגישה בקלות, במרחק שני צעדים מכיכר הרפובליקה. המקום הוא במשרדי סטודיו הקעקועים "לה בייט הומיין", אז בהחלט אפשר להכנס (כן, אתם במקום הנכון...).
כשעוזבים את גלריית לה ליסון, מה שנדרש ביותר הוא הרושם המתמשך שהותירה – דבר שניכר במראות שנוגעים בתמידות בתשומת הלב, מבלי לדרוש פרשנות חד-משמעית. תוך כדי שהמבקר נותן לעצמו את הזמן לבחון, להסתפק בספקות ולבנות את פרשנותו האישית, התערוכה משדרת מרחב להסתכלות שמתארכת, שבו התמונה ממשיכה להשפיע גם אחרי שהמבקר עוזב את המקום.
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
תאריכים ולוחות זמנים
שֶׁל 12 בפברואר 2026 בְּ 28 במרץ 2026
מקום
גלריה La Lison
5 Rue Pierre Chausson
75010 Paris 10
גִישָׁה
מטרו קו 4, תחנת "Château d'eau"
מחירים
חינם
עוד מידע
פתוח מיום רביעי ועד שבת, בין 12 ל-19 בערב
