היום בהיסטוריה בפריז: הקדשת בזיליקת סקר-קור דה מונמרטר

ה-16 באוקטובר 1919, כנסיית סקר-קור דה מונמרטר הוקדשה על ידי הקרדינל אֶמֶט, ארכיבישוף פריז, והוכרזה כבזיליקה לאחר 44 שנות עבודה. שנבנתה על מורדות גבעה מונמרטר, המבנה הדתי בסגנון רומנו-ביזנטי מסקרן כפי שהוא מרגיז גם את חלק מפריסאים שמסבירים כי הוא "נבנה על דם הקומונרים".

ביום חמישי, 16 באוקטובר 1919, כנסיית Sacré-Cœur de Montmartre הוקדשה על ידי קרדינל אֶמֶט, ארכיבישוף פריס, בהנחיית הקרדינל ויקו, ליגאט פונטיפיק, והועלה לדרגת בזיליקה. החלה בשנת 1875 בניית המבנה הדתי, שנבנה על ראש הגבעה של מונמרטר, ותסתיים רק בשנת 1923.

מעולם לא נפקעה ממחשבת העם גבעת מונמארטר כמקום פולחן, מהטקסים הגאליים הראשונים ועד לבנייה של כנסיית סן-פייר במאה ה-12, שהיא חלק בלתי נפרד מההמנזר המלכותי של מונמארטר, ולעבור דרך ההוצאת ראשו של סנט-דני במאה השלישית וההמקדשים הגאלו-רומים שנבנו לכבוד מרקור ומארס. לאנקדוטה, שם הגבעה "מונמארטר" נובע מMons Martis ("הר מרטוס"), אשר נותח מחדש לאורך השנים לMons Martyrum ("הר של הקדושים") ואז Mont de Martre (martre משמעותו "Martyr" בצרפתית עתיקה).

ב-4 בספטמבר 1870, יום הכרזתה של הרפובליקה השלישית, כשצרפת נתונה תחת התקפה של הצבאות הפרוסים וכשפריז נושאת את אימת ההסתגרות הצפויה, העלו כמה אנשי דת רעיון: להקים בלב הבירה אתר קדושה שמוקדש לפולחן ישו הנוצרי, כמחווה לפדות את חטאי צרפת ולהביא לסיום מה שמלמדים אותו כי היא עונש שמימי על רקע מאה שנות שקיעה שהחלה עם הRévolution of 1789.

הרעיון, שמוביל אותו פילנתרופ אלכסנדר לֶגֶנְטִיל, מהדהד ברמה הלאומית, ובצדו אחיו‑בעל‑החסד הצייר והאיש הבולט מפריז האבור דה פלארי, מתחיל ליזום את הצעדים להקמת מבנה לכבוד ישוע המשיח. יחד, שני האצילים פונים אל האספה הלאומית בסוף שנת 1872, כדי שהכנסייה תוכר כמפעל בעל שימוש ציבורי, ובכך להשיג את הקרקעות הדרושות, רכוש העיר ורבים מן הפרטים.

ברובו מלוכני, שמרן ואף קתולי, האסיפה הלאומית, שנבחרה בפברואר 1871, הצביעה ברוב עבור חוק התועלת הציבורית, ב-24 ביולי 1873. עבור רבים, החלטה זו נועדה לכפר על קומונה של פריז והקמת ה"סדר מוסרי" החדש של צרפת דתית שמקדמים השמרנים.

בעצם, גבעת מונמרטר נחשבת כנקודת המוצא של המרד העממי הקשור לְהִתְפַּעֲלוּת הקומונה בפריז, ממרץ עד מאי 1871, עם הפרשה המפורסמת של "הפרשת התותחים". ועדיין היום, רבים מפריזאים רואים כי סקר-קר נבנה על דם הקומונרים. המרד העממי של הקומונה, 1871, עם זאת.

הוברט דה פלארי, בעצמו, אמר בעת הנחת אבן היסוד של המבנה: «זה המקום שבו החלה הקומונה, שם נרצחו הגנרלים קלמֶנט-תומס ולֶקומֶה, שמתִמַכֶּת לכנסיית סקר-קר! אנחנו זוכרים את הגבעה הזו מלאה התותחים, שנחצתה על ידי נְצים שכרוּכים, המאוכלסת באוכלוסייה שנטתה להיראות עוינת לכל רעיון דתי, וששנאת הכנסייה נראתה כיוצרת דלק להיותה עיקרית.»

החוק מה-24 ביולי 1873 מעניק לכבודו מר גויברט, הארכיבישוף של פריס, את האפשרות להפוך לרוכש הקרקעות שעל תל מונמרטר באמצעות פינוי-תרגום אם יידרש. עד אז, הקרקעות שמאחורי כנסיית סנט-פייר היו מאוכלסות בבתי שמחה, בגינות צנועות וגם בשדה ירידים. באותה שנה נערכה תחרות על ידי הוועדה למפעל השבועה הלאומי והארכיבישוף של פריס לבחירת הארכיטקט של הפרויקט.

מספר מרכיבים נדרשים למתמודדים: האתר, גבעת מונמארטר, התקציב המוגדר ל-7 מיליון פרנק, הקמת קריפטה וכן נוכחות פסל ענק של לב הקדוש, שנראה ממקום מרחק וממוקם מחוץ לבניין. זהו האדריכל פול אבדי אשר מנצח את התחרות מול 77 פרויקטים נוספים, שחלקם הובל by דמויות מארכיטקטורה וזכו בפרסי רומי. אבדי מתאר בזיקה לבזיליקה רומנו-ביזנטית עם כל האלמנטים הדרמטיים המסורתיים, כיפה, צריחונים ומגדל פעמונים, כדי להבדיל עצמה מן הסגנון הניאו-ברוק ששלט באותה תקופה.

האונורה דאומֶה יורש את פאול אבדי לאחר מותו ב-1884; הוא עצמו מחליף אותו צ'ארלס לאסן שמסביבו לוקח את הצייר-זגג אימיל הירש לביצוע הוויטראז'ים. לאחר מכן באים מספר אדריכלים: הנרי-פייר ראולין, לוסיין מג'ן וז'אן-לואי הולו.

הבנייה של המבנה התאפשרה בזכות תרומות רבות של מאמינים, ובמיוחד באמצעות "התחייבות האבנים" שמעודדת משפחות לתרום את הסכום הדרוש לרכישת אבן, עמוד או כנסייה, שעליהם יחרוטו את שמם המלא, ראשי התיבות או סמלי המשפחה של התורמים. בסך הכל נאספו כ-46 מיליון פרנק במחצית המאה בזכות תרומות של כ-10 מיליון מאמינים.

האבן הראשונה מהטרוורטין, סלע לבן עם גרגר דק מאוד שמסוגל להבהיר תחת גשם, הונחה ב-16 ביוני 1875 על ידי הקרדינל גבירט, ארכיבישוף פריז, במרחק פסיעה מה-ancien moulin de la Galette. 83 בארות בעומק 33 מטרים הוצפו בבטון כדי לחזק את היסודות, בעוד ש-35,000 מ"ק אדמה נגישה הוחלפו באבן ובמלט. פחות משנה לאחר מכן, נפתחה כנסייה זמנית ליד העבודה.

בשנת 1878 מתחילה הקמת הקריפטה ובשנת 1881 זו של הבזיליקה. תוככי הנוֹף נפתחו, כאמור, ב-5 ביוני 1891, בתקופה שבה הרפובליקה השלישית, שברה חלשה כלפי הדת, שואפת להפוך את המבנה הדתי לבית העם או לתיאטרון. פחות או יותר מהתור שבו נפרד מהתוכניות המקוריות של פאול Aberadie, האדריכלים ראולין ומגן מוסיפים אלמנטים ניאו-רנסאנס למכלול, כגון כיפות ארוכות או כיפות דמויות-ענקיות.

בעוד שהקדשת הכנסייה הייתה אמורה להיערך ב-17 באוקטובר 1914, כניסת צרפת למלחמה דחתה את האירוע. בנוסף, העבודות רחוקות מהשלמה. יש להמתין עד 1912 כדי שcampanile, בגובה של 91 מטרים, יושלם, ועד 1914 כדי שהחזית כולה של המבנה תושלם.

בסופו של דבר זה היה יום חמישי, ה-16 באוקטובר 1919, שבו הוכרה הכנסייה של סקר-קור על ידי הקרדינל אמט, ארכיבישוף פריז, בהנהלת הקרדינל ויקו, שליח האפיפיור, ובנוכחותם של רבים מבישוף האפיפיור, בכירי הדת, חברי הכמורה, אישים אזרחיים ואמונים פשוטים; והועלה לדרגת ביזיליקה.

הבנייה של סקרה-קור הקדוש הסתיימה רשמית ב-1923, אך ההמשך נמשך עד שנות ה-30 עם הקמת נספחים, משרדים, חדרי שינה ו-הסקריסטיה. ויטראז'ים, שהוצבו בין 1903 ל-1920 ו-הושמדו במהלך מלחמת העולם השנייה, הוחלפו מאוחר יותר בויטראז'ים מודרניים.

מחוץ לסקר-קור, התיירים העוברים והפריזאים המהנים יכולים, גם היום, להכיר סגנון אדריכלי בהשראה רומנסקי וביזנטי, כיפה מרכזית בגובה 83 מטרים שמעליה, עד להקמת מגדל אייפל, היה נקודת הציון הגבוהה ביותר בפריז, הcampanile שמכיל את הפעמון הגדול ביותר בצרפת, וכן מספר פסלים בהם פסלה של ז’אן דה ארק, הפסלה של ישו על חזהו של הסקר-קור, ופסלו של סנט-לואי, הרוכן את חרבו ביד אחת ואת כתר המשיח ביד השנייה.

בפנים הבזיליקה, קווי הקיסום של המקהלה מעוררי תקווה כשמעליהם ה Mosaic הגדול ביותר בצרפת שמייצג את לבו הקדוש של ישוע, סביבו מריה אם־האלה והמלאך מיכאל, ובו ירכיים מסורות, האפיפיור ליאון השלושה־עשר וג'ואן ד׳ארק, שנעשו באמיילי בריהּר על ידי המוזאיקהנים הפריזאים של Atelier Guilbert-Martin בין 1918 ל-1922. יותר מעשר כנסיות־קטנות מסביב לנֶף, בעוד שהארגונים הגדולים שהוצבו ב־1919 נשארים עדיין בתפקידם. מתחת לאדמה, הקריפטה מכילה קברים, מספר מזבחות, וכן פסלי קדושים ואת מרים הבתולה.

לקריאה נוספת:

הלב הקדוש של פריז, הבזיליקה שאסור לפספס בראש גבעת מונמארטר
בזיליקת הלב הקדוש היא אחד המונומנטים החשובים ביותר בפריז. אך האם אתם מכירים את ההיסטוריה שלה ואת אוצרותיה? אנו לוקחים אתכם לגלות את המבנה הזה, הניצב בראש גבעת מונמארטר, ומציצים בחדשות האחרונות המתרחשות בו כעת! [קרא עוד]

אפשר לבקר בבזיליקת הסקר-קור בלי להמתין בתור? כן... בתנאי שמכבדים את המקום.
הסקר-קור דה מונמרטר פתוח ללא תשלום בכל יום ומארח מספר מיסות יומיומיות. הטקסים נגישים לכולם, מאמינים וללא-אמינים כאחד, אך אין לראותם כאמצעי לעקיפת תור המבקרים. הנה מה שחשוב לדעת לפני שנכנסים לשערי הבזיליקה. [קרא עוד]

כיפת בזיליקת הלב הקדוש: נקודת התצפית של גבעת מונמארטר, מידע שימושי
הכיפה של סקר-קר, המתנשאת מעל פריז מגבעת מונמארטר, מציעה את אחד הנופים המרהיבים ביותר של הבירה. סמל רוחני ואדריכלי, היא קוסמת הן בהיסטוריה שלה והן בנוף הפנורמי שהיא מציעה למבקרים המוכנים לטפס את 300 המדרגות המובילות אליה. [קרא עוד]

בקרו בבזיליקת הסקר-קור של מונמרטר: כל מה שצריך לדעת כדי להכיר אותה יחד עם כל המשפחה
האם אפשר לבקר בסקר-קור עם עגלה? איך אפשר להימנע ממדרגות כדי להגיע לבזיליקה והאם מותר לעלות אל הכיפה עם ילדים קטנים? יציאה משפחתית למונמרטר דורשת מספר אמצעי זהירות, במיוחד כשמדובר על תינוק. פוניקולאר, עגלה, 280 מדרגות לכיפה, חוסר מעלית וגם כניסה ללא תשלום לבזיליקה — אלה הם הדברים שכדאי לדעת לפני הביקור. [קרא עוד]

האם ידעתם? אפשר לישון ב"סקר קור" בפריז בלבד ב-15 אירו… בתנאי שמקיימים את ההבטחה.
מאז 1885, כנסיית הלקת הקודש במונמארטר מציעה לינה בלינה משותפת החל מ-15 אירו ב-18ème של פריז. חוויה יוצאת דופן שנגישה כל השנה, חוץ ביום שישי הטוב, עם תמורה מפתיעה — השתתפות בשעה של תפילה לילית. [קרא עוד]