בשעה 19:30 יצאה רכבת מיוחדת מן תחנת שטרסבורג, הנוכחית תחנת המזרח בפריס, ב-4 באוקטובר 1883. על סיפונה היו עיתונאים, אנשי הנהלת הרכבות ואישים, והם יצאו ליעדם לקונסטנטינופול למסע ההפתחה הרשמי של 3,100 ק״מ של Express d’Orient, זה שעתה בהיסטוריה ייזכר כאוריינט-אקספרס.
הבהרה בכל זאת: ה-4 באוקטובר הזה איננו יציאת המסחר הראשונה של הרכבת (ה-Express d’Orient הראשון שכבר יצא מפריס ב-5 ביוני 1883) אלא בדיוק le voyage officiel inaugural שנועד להמחיש שניתן כיום לחצות חלקים נרחבים מהיבשת במהירות, מבלי להתפשר על הנוחות. השם "Orient-Express" לא יתבסס, לעומת זאת, עד לשנת 1891.
בשנות ה-1860, הבלגי Georges Nagelmackers מגלה בארצות-הברית הארצות-הברית את קרונות-שינה ששימשו בנסיעות מרחקים ארוכים וחושף את רעיונו להתאמתם לרשת הרכבות האירופית. השאיפה שלו אינה נעצרת במיטת הלילה הפשוטה: הוא רוצה ליצור רכבות בינלאומיות שיציעו לינה, אוכל ושירות על הסיפון, והמסוגלות לחצות גבולות על אף המצב המסורבל של החברות הלאומיות. בשנת 1876 הקים בבריסל את Compagnie internationale des wagons-lits.
כבר בשנת 1873 החלה נאגֶלְמַקרס להפיץ קרונות-מיטות בשלוחות היוצאות מהבירה לשטרסבורג ופרנקפורט. באוקטובר 1882 ניסתה גם חברתיו רכבת-יוקרה מלאה בין פריז לוינה: 4 קרונות-מיטות, קרון-מסעדה ושני קרונות-אחסנה מחברים בין הערים בפחות מ-28 שעות. הניסיון שכנע את הבלגי שניתן להגיע הרבה רחוק יותר!
נדרש להפעיל שירות אחיד ברחבי אירופה המפולגות בין חברות רכבת, רשויות ומעבר גבולות. הסכם שנחתם במרץ 1883 מסדיר לבסוף את ה"טרAIN Express d’Orient" בין פריז ל-כיחורגו, כיום גיורגו ברומניה. הכוח האמיתי טמון בדיפלומטיה ובלוגיסטיקה, כי יש לתאם רשתות רכבת של מספר מדינות.
בערב ה-4 לאוקטובר, פתיחת האירוע מושכת קהל אלגנטי על הרציפים הפריסאים foule élégante. quais parisiens. הארכיונים של SNCF רשמו 24 מוזמנים, מהם 2 נשים, ובתוכם נגאלמאקרס, אחראי רכבות, פקידים ועיתונאים צרפתים וזרים רבים.
ביניהם נמצא הסופר והעיתונאי אדמונד אבת, עתיד להיות חבר האקדמיה הצרפתית, נגאלמקרס שראה באופן מושלם את התועלת בשילוב אנשי תקשורת המסוגלים לספר את ההרפתקה. אדמונד אבת יפיק De Pontoise à Stamboul, שראה אור ב-1884, בעוד שהכתב של טיימס הנרי אופר דה בלואיץ' ימסור גם את סיפורו.
מסלולו של 1883 שונה במידה ניכרת מהתפישה הנוכחית של האוריינט-אקספרס. מהParis, הרכבת מגיעה לStrasbourg, Munich, Vienne, Budapest et Bucarest, לפני שמגיעה ל Giurgiu, על הדנובה. הנוסעים חוצים את הנהר בבְּאֵניה כדי להגיע לבולגריה, ממשיכים ברכבת נוספת עד ל Varna, על הים השחור, ואז עולים על קיטור כדי להגיע ל Constantinople. ה-"Paris-Constantinople" הוא למעשה מסלול מאורגן רצוף של רכבות וספינות.
יהיה צורך להמתין עד 1889 כדי שסלילת התשתיות תאפשר לבצע את הקשר עד קונסטנטינופול כולו באמצעות מסילת רכבת. המסע אז עובר בעיקר דרך בלגרד וסופיה ויכול להסתיים בפחות מ-68 שעות.
בעוד שמסעות ארוכים באירופה עד כה כללו לילות לא נוחים ואכילה בהפסקות, נגלמაკרס משנה את המסע עצמו לחוויה: ישנים, אוכלים וחוצים מספר מדינות בסביבה שנועדה להיראות כמלון נודד אמיתי hôtel roulant. ואפילו המסע הראשון הוא ביוזמה מכוונת ומפוארתfastueux!
השלבים כוללים קבלות פנים ואירועים סעודות חגיגיות, ובמיוחד ברומניה. לאחר שהמשלחת הגיעה לקונסטנטינופול, היא משתהה שם מספר ימים לפני שתחזור לדרך לפריז. הרכבת חוזרת לבירה ב-16 באוקטובר בשעה 6:00 בבוקר, פחות משבועיים לאחר יציאתה.
אבל ה-אוריינט-אקספרס שמאוחר יותר יזין את הרומנים הפליליים, את סיפורי הריגול ואת הדימוי ארט דקו עדיין רחוק מהמציאות. המכוניות הכחולות-ליל, הסטים של רנה פרו והפנלים מזכוכית של רני לה-ליק יגיעו, אכן, רק בשנות ה-1920!
להעמיק עוד:
תחנת הרכבת המזרחית — הסיפור של התחנה שפתחה את פריז למזרח
שער האלזס, הלוריין, גרמניה ואירופה המרכזית, תחנת Gare de l'Est ראתה מיליוני נוסעים יוצאים לדרך, וגם חיילים, בשעות הקשות ביותר בהיסטוריה של צרפת. [קרא עוד]
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
תאריכים ולוחות זמנים
ב- 4 באוקטובר 2026
מקום
תחנת הרכבת המזרחית
Rue du 8 Mai 1945
75010 Paris 10
חישוב מסלול
נְגִישׁוּת
תחנת הרכבת המזרחית — הסיפור של התחנה שפתחה את פריז למזרח
