רק אזכור קטן של כמה להקות מצליח להחזיר אותנו לימי העבר. אם גדלתם בשנות ה-90 והרוק זרם בעורקים בתקופה ההיא, ככל הנראה הקשבתם ללא הפסקה ל Garbage ו- Skunk Anansie. הראשון ללא ספק סימן דור שלם בזכות הזמרת הכריזמטית Shirley Manson, ושירים נצחיים כמו «Stupid Girl», «Queer», «I Think I'm Paranoid» ו-«Push It» שנחרטו בזכרון. השני גם הוא כבש את אוזני אלפי צעירים שאוהבים רוק של שנות ה-90 בזכות הסולנית המרתקת Skin וקלסיקות כמו «Hedonism», «Weak», «I Can Dream» ולא לשכוח «Brazen».
האביב הזה, שניים מהלהקות הקאלט של סצנת הרוק האלטרנטיבית עשו צעד שנראה כמו מהלך חכם במיוחד: התארגנות יחד לסדרת הופעות. בצרפת Garbage וSkunk Anansie הופיעו בZénith de La Villette כבר ביום שני 25 במאי 2026. והנערים כבר גדלו מאז. במסדרונות האולם בפריס, המעריצים ספגו קמטים קלים ושיערות לבנים במסווה של ניסיון החיים. אך כולם מחייכים רחב, נלהבים לחדש קשר עם העבר ולצלוח את המסע בזמן. נשאלת עדיין שאלה אחת: מי יפתח את החגיגות – Garbage או Skunk Anansie? איזו מהלהקות תזכה לכבוד לסגור את הערב?
יש להמתין עד 19:50 כדי לקבל תשובה. בדיוק בשעה הזו Skunk Anansie עולים לבמה ראשונים. זה כל מה שצריך כדי להצית שריקות שמחה בפסה והיציעים. וההתחלה מגיעה עם העוצמתי «Charlie Big Potato» שמוביל את מופע הפתיחה של Skunk Anansie. בכמה שניות בודדות הגוש הבריטי גורם לנו להרגיש כאילו נטרלה 25 שנים מהלו"ז! אכן, השנים עברו, אך האנרגיה של Skin נראית כאילו לא פחתה. השותפים שלו Cass, Ace ו-Mark Richardson גם הם בשיא הערב הזה של יום שני.
כְּפי שֶׁהִיא עוֹשָׂה בְּדֶרֶך-כָּל-יוֹם, Skin תּוֹפֶסת אֶת הָבָמָה בְּשֵׁלְטָה מָלֵאָה וּמַשְׂעִשָּה אֶת הַקָּהַל. וְמַה לָּגַּב כֹּל לַקּוֹל שֶׁלָּהּ? הוּא לֹא זָז. תָּמִיד חָזָק וְצֶדֶק לַמָּו. נִתְּמְכִים בְּיַלָּדוֹת קָהָל נָקֵף, Skin וּחֲבֵרֶיהָ מַאֲצִים לְאֵת הַמִּהָּדוֹת עִם הַלֵּהִיט Because of You וְאֲחָרָיו, An Artist Is an Artist, מִתּוֹך הָאֵלוּבִּים "The Painful Truth", הָאלבּוּם הַסְּטוּדְיוֹ אֲחוֹרִון שֶׁל הַיַלִּיַּה. הָזְּמַרָה Skin לֹקֶחַת מִשָּׁלְטָה וּמַבִּקֶּשֶׁת מִמָּקוֹם הַקֹּהל לָשׁאֵל אֶל הַקִּהָל הָאֶלֶה (בְּשָׂפַת מוֹלִיאֵר) אֵיךְ הוּא מַרְגִּישׁ. הַצְּעוֹקֹת לֹא מֵאִיצוֹת לָבוֹא, מַאֲשִׁירוֹת עַל שִׂמְחַת הָאֹהֲדוֹת שֶׁלִּהִנָּהْן כָּאן. כְּמוֹ-כָּךְ, בְּמַבָּטֵּא so british, הָזְּמַרָה לֹא מַסֶּכֶת אֶת שִׁמְחָתָהּ לַעֲלוֹת עוֹד לַבָּמָה בְּפָּרִיז.
יהיה צורך להמתין כ-עשרים דקות נוספות כדי שהאווירה תעלה עוד רמה, בזכות הלהיטים שאל כולם חיכו להם: «Hedonism (Just Because You Feel Good)», «Weak» ו-«Twisted (Everyday Hurts)»; שלושה להיטים שמזכירים — עבור רבים מאיתנו — את שנותינו ללא דאגות. בקהל ובתחתית הבמה, הידיים עולות והגופים מסחררים לקצב.
לאחר רצף שירים מהתקופה האחרונה כמו Cheers, Love Someone Else ו-Lost and Found, Skin והלהקה שלה מחזירים אותנו אל העבר עם הביטי הקלאסי I Can Dream. שיר שסוחף את הקהל גם היום, בטורו של שניים-שלושה צעדים קדימה, כשFrah מה-Shaka Ponk משתלט על המקום במדרון הקהל! השניים מתחילים להתנגן בסצנה זאת בסטורציה קצרה של חריזת ראפ, כשהקהל מריע ומחייך. לאחר שהעלה אותם לבמה, Skin ו-Frah התכרבלו זה לזה. I love that guy משמיע Skin, מול עשרות אלפים שנהנים מהרגע המפתיע והמרגש הזה.
זו ההופעה עם הלהיט המצוין « Little Baby Swastikkka » (1995) ש-Skunk Anansie מחליטה לסיים את הסט שלה שאורכו בסביבות שעה ועשר דקות, כאשר הקהל הנלהב מוחא כפיים בחום ונראה שהוא מרגיש שנעוריהם של פעם חזרו אליהם.
התחיית הנעורים עוד רחוקה מלהסתיים, כי הערב ממשיך עם Garbage, שעולה לבמה בשעה 21:35. למרות ההכרזה על co-headlining, ברור במהרה שגרביֵג היא ראשת הערב האמיתית. הרעש גבוה יותר בהופעתה של שירלי מאסון וחבריה, וזה בהחלט מה that. היינו גם רוצים לקבל את אותה עוצמת סאונד במהלך ההופעה של Skunk Anansie.
בניגוד לסקין וחבורתו שבחרו לפתוח בביצוע להיט מ-1999, Garbage שם דגש על החידוש כשהם מתחילים את ההופעה עם הסינגל «There’s No Future in Optimism» (2025). והאמת ניכרת מיד. אם קולָה של שרלי מאנסון לא תמיד חד כמו זה של סקין, הזמרת הסקוטית מצליחה לכלול את הקהל בהצלחות שלא מתיישנות, כמו «I Think I'm Paranoid» ואחריו «Stupid Girl», שניים מהלהיטים המרכזיים של שנות ה-90 שחלמנו לשמוע הערב בזניט פריס, כדי לקפוץ שמחה אל העבר.
עם קוקו צבעוני ומכנסיים עם פאצ’ים, Shirley Manson נראית גם היא כאילו היא רוצה לחזר לימים הטובים של נעוריה. למרות שהיא בת 59, לא איבדה האמנית את האנרגיה. על הבמה, הזמרת מסתובבת סביב עצמה כמו אריה בכלוב. גם היא לא מהססת לפנות לצופים. הערב הזה, Shirley Manson משתפת בשמחתה על ירידה לבמה לצד Skunk Anansie. האמנית הסקוטית מנצלת את ההזדמנות גם כדי להביע את תודתה ולהודות לקהל הפריזאי על הנאמנותו לאורך השנים. בהמשך הערב, הזמרת תצטיין גם בהוקרתה למעמד התרבות הצרפתית. Stay strong, תאמר.
חזרה למוזיקה ולרוק עם הנסיקה המלהיבה « Special » והלא-נשכחת « Vow ». זה כבר היה חם, אך הטמפרטורה עולה כשבהמשך מהדהדים הלהיטים « When I Grow Up », « Push It » ו-« Only Happy When It Rains ». הקהל מתלהב והטלפונים מרימים בכל פינה של האולם והמעברים כדי להנציח את הרגע. באולם ז’ניט, מזדמן אפילו ג’ניפר אייהאש מ-Superbus לשיר חלק מהפזמונים.
בעוד ששירלי מנסון הזהירה כי "The Day That I Met God" יהיה השיר האחרון מהסט וכי חלק מהקהל כבר ניגש ליציאה, הלהקה החליטה לבסוף לחזור ולהופיע בשיר נוסף אחרון, "Cherry Lips (Go Baby Go!)", שנשמע בקולות הקהל. לאחר כשעה ועשרים וחמש דקות, Garbage יורדת מהבמה בפעם האחרונה על במת Zénith תחת שריקות תשואות אדירות.
למרות השנים החולפות, הזכרונות נשארים וגל השנות ה-90 של הרוק ללא ספק חרט את חותמו על חלק מהתבגרותם של רבים מאיתנו. הערב הזה, בזכות המוזיקה והאנרגיה שלהם, Skunk Anansie ו-Garbage הצליחו להעיר בנו את אותה החוצפה והקלילות שחשבנו שאבדו לנו. אז תודה על מנת בוקר של אושר! עם זאת, היה נחמד אם Skin ו-Shirley Manson היו משתתפים בדואו מיוחד בלילה ההוא בז'ניז Paris.
צ'ארלי ביג פוטאטו
בגללך
אמן הוא אמן
אלוהים אוהב רק אותך
בושה
ההדוניזם (רק כי אתה מרגיש טוב)
חלש
מעוות (כאב יומיומי)
לחיים!
לאהוב מישהו אחר
אבודות ומציאה
אני יכול לחלום
כן, זה פוליטי, לעזאזל
הורסים את המקום
ליטל בייבי סוואסטיקקה
אין עתיד באופטימיות
החזיקו מעמד
ריק
אני חושב שאני פרנואידי
בחורה מטומטמת
בין העיניים בדיוק
מיוחד
הכרנו? (הריק)
הבטחה
סוס אש סיני
בנים רוצים להילחם
כשתגדל
לדחוף
שמח רק כשהגשם יורד
היום בו פגשתי את האלהזכרה
שפתיים בצבע דובדבן (קדימה בייבי קדימה!)
