חלפו כבר יותר משלוש שנים מאז יצא אלבומה האחרון, "Inuktitut". וElisapie ממשיכה לחגוג את האלבום בצפון אמריקה וגם באירופה. אין פלא: אלבום הקאברים הזה גדוש בפנינים מוזיקליות. הרעיון? לתת פרשנות מחודשת באינוקטיטוט, אחד הניבים המרכזיים של העם האינואיטי, ללהיטי רוק ופופ משנות ה־60, ה־70, ה־80 וה־90. כך הופך "The Unforgiven" של Metallica ל־"Isumagijunnaitaungituq", ואילו השיר "Wild Horses", שכתבו Mick Jagger ו־Keith Richards, מקבל את השם "Qimmijuat".
מאז יציאת האלבום הזה בספטמבר 2023, אליספי מרבה להופיע בהופעות, ובכל פעם חולקת מחווה מרגשת מאוד לעמה, האינואיטים.
לאחר שהופיעה, בין היתר, ב־Trois Baudets, ב־Café de La Danse ובתיאטרון של Cité internationale, Elisapie הגיעה ל מוזיאון קה ברנלי – ז'אק שיראק להופעה האחרונה בהחלט של המופע שלה "Uvattini". המופע, המבוסס על אלבומה האחרון, "Inuktikut", משלב בחוכמה מוזיקה, סיפור, סרטונים ומיצג, כדי להעלות זיכרונות נוגעים ללב ורגשות גולמיים. זכינו להיות נוכחים בהופעה האחרונה הזו, ביום ראשון, 15 בנובמבר 2026, בתיאטרון קלוד לוי-שטראוס. אנחנו מספרים לכם.
בחזרתה של Elisapie לפריז, אין הופעה מאוחרת, אלא מופע שנקבע לשעה 17:00, למי שהולכים לישון מוקדם. על הבמה, העיצוב הבימתי מינימליסטי. כשהאורות כבים, קולה של Elisapie מהדהד באולם. « אתם מאזינים לרדיו אובטיני », היא מכריזה, לפני שהיא ממשיכה באינוקטיטוט; קריצה לעברה כעיתונאית רדיו בתחנת TNI, תחנת הרדיו של נונאוויק. אז מתחיל להתנגן הפזמון של השיר « I Have a Dream » של ABBA.
באותו רגע עולים לבמה שלושת המוזיקאים המלווים את הזמרת בסיבוב ההופעות. אחריהם מגיע תורה של Elisapie להופיע על בימת התיאטרון, לבושה בתלבושת לבנה מרשימה עם כריות כתפיים, המעוטרת בפרנזים ארוכים. את המופע פותחת Elisapie עם גרסת הכיסוי ל־"Heart of Glass" של Blondie.
האמנית ממשיכה עם "Time After Time" של Cyndi Lauper, ואז מדברת לראשונה. "החלטתי לגנוב את השירים של הלבנים", היא אומרת על הפרויקט האחרון שלה, "Inuktitut", ומעוררת צחוק רב בקרב הקהל. לאחר מכן היא מדברת על ההשלכות הקשות של בתי הספר הפנימייתיים לילידים ועל חשיבותן של תחנות הרדיו הקהילתיות. הזמרת מספרת גם כי התערוכה במוזיאון, "האומות הראשונות", שריגשה אותה מאוד, היא זו שגילתה כמה שעות קודם לכן.
Elisapie ממשיכה את הסט שלה ובוחרת לחלוק מחווה מרגשת ל Willy Mitchell, מוזיקאי מפורסם ומוכשר מקרב האומות הראשונות של קנדה. הקהל מתחיל אז למחוא כפיים בקצב השיר "Call of the Moose", בעוד תמונות מהצפון הרחוק חולפות על המסך המתנשא מעל הבמה.
חוזרים לאלבום "Inuktitut" עם הקאבר ל־"Going to California" של Led Zeppelin. ומה נאמר על הגרסה המופלאה של « The Unforgiven » של Metallica? צמרמורות מובטחות.
האמנית והפעילה האינואיטית שוב נושאת דברים. Elisapie מספרת על מות אחיה הגדול בשריפה טרגית, כשהייתה רק בת שלוש. הוא אהב אופנועים והיה דומה לברוס לי. ״אתם מכירים את ברוס לי? אתם אוהבים אותו?״ היא שואלת את הקהל, ומציינת שברוס לי אהוב מאוד בצפון הרחוק. Elisapie ממשיכה עם ״Dreams״ של Fleetwood Mac, שיר שאחיה אהב מאוד. על המסך הענק מוקרנות תמונות של בחור צעיר על אופנוע, ולצדו ילדה קטנה מאחור. רגע מרגש במיוחד, שמועצם בזכות ה״katajjaq״ — שירת הגרון האינואיטית המפורסמת, שמסמרת את שיער הזרועות!
כשהיא מעניקה להם את הרגישות הייחודית לה ולסיפורה האישי, אליספי קולעת בכל פעם למטרה. החזרה לשירים המוכרים לכול אינה עניין של מה בכך עבור האמנית והפעילה האינואיטית. אליספי מבקשת בראש ובראשונה לדבר על עמה, שסבל במשך עשרות שנים של הטמעה כפויה. היישוב הכפוי, שהאינואיטים היו קורבנותיו, הותיר בהם צלקות בלתי נמחות, גם כיום. לפני שהיא מבצעת את השיר «Qimatsilunga» (« I Want To Break Free» של קווין), אליספי מקדישה מחשבה לבן דודה המנוח, ומתארת בהתרגשות את התאבדותו בתלייה ואת «מגפת ההתאבדויות» בקרב צעירים אינואיטים.
Elisapie עוד לא סיימה לרגש אותנו, במיוחד כשהיא חולקת כבוד מרגש לLeonard Cohen, שחלם להגיע לצפון הרחוק של קנדה, וגם לנשים באמצעות שירה המופלא "Arnaq".
ההתרגשות כבר הייתה גדולה מאוד, אבל Elisapie מחליטה לרגש אותנו עד עמקי נשמתנו כשהיא מבצעת א־קפלה את גרסת הכיסוי המרהיבה שלה ל״Wish You Were Here״. שלושת המוזיקאים ו־Elisapie מתכנסים סביב מיקרופון אחד ושרים יחד את השיר של Pink Floyd, כאילו כדי להזכיר לנו את רוחות העבר ואת הפצעים הקולקטיביים. Elisapie, שהתרגשה עמוקות ממחיאות הכפיים של הקהל דקות ספורות קודם לכן, אינה מצליחה לעצור את דמעותיה, והיבבות בקולה הופכות את הרגע ליפה ומרגש עוד יותר.
אליספי והנגנים שלה מחליטים לבסוף לעלות שוב לבמה להדרן יחיד, ומבצעים את "If it Makes You Happy" של שריל קרואו ולאחר מכן את "Born to be Alive" של פטריק הרננדז. לקראת השיר האחרון, האמנית האינואיטית מזמינה את כל מי שרוצה להצטרף לרגע הזה של ביחד וחגיגה ולעלות לבמה. כשלושים צופים מצטרפים אז לזמרת ולנגניה על במת התיאטרון. אחרי הופעה שנמשכה כשעה וחצי, אליספי וחבריה מסיימים את הקונצרט היפהפה הזה, כשהם נרגשים עמוקות מהקבלת הפנים החמה שזכו לה מצד הקהל הצרפתי.
בסופו של דבר, המופע "Uvattini", בבימויה של המחזאית אמילי מונה, הוא מסע אל עברה וסיפורה של הזמרת, מרגש פיוטי כאחד, לצלילי פזמונים קליטים ועל־זמניים שזכו לעיבוד מחודש ומוצלח. אך "Uvattini" הוא גם הזמנה נפלאה להכיר את הצפון הרחוק ואת העולם האינואיטי ולחוות אותם, דרך שפה ותרבות שיש לנו עוד רבות ללמוד מהן.
תזכורת
מקום
מוזיאון קאי ברנלי ז'אק שיראק
37 Quai Jacques Chirac
75007 Paris 7
חישוב מסלול
נְגִישׁוּת
גִישָׁה
מטרו קו 9, תחנת "Iéna"
RER C, תחנת "Pont de l'Alma"
אתר רשמי
www.elisapie.com



















