Point Nemo מוצג בThéâtre du Châtelet בפריז מה-25 עד ה-29 בספטמבר 2026. היצירה הזו של תיאטרון מוזיקלי, בבימוי ובעיצוב הבמה על ידי הקולקטיב הבלגי FC Bergman, מתבססת על Drumming, יצירתו של סטיב רייך המבוצעת על ידי Ensemble intercontemporain עם Synergy Vocals.
ההצגה נפתחת ביצירה משמעותית של המלחין האמריקאי. לאחר מסע בגאנה שנועד לחקר התיפוף האפריקאי, Drumming נשען על מוטיב קצבי ייחודי ועל טכניקת שינוי פאזה, בצירוף זרם המינימליזם. בPoint Nemo, המוזיקה הזו, ללא נרטיב מפורש, הופכת את עצמה לבסיס להצעה תיאטרלית שאינה נשענת על תמליל, אלא על בנייה חזותית וקולית.
FC Bergman, להקת תיאטרון מהבלגיה שסניפה ל-Toneelhuis, מציגה כאן צורה המדווחת כפרפורמנס ללא טקסט. הכותרת מצביעה על נקודת נמו, אתר ימי שנחשב למקום המרוחק מכל יבשת מאוכלסת. התיק החזותי מפרט כי ההתייחסות הזו נעשית במשמעות המטפורית, כמרחב שבו חוזרת השאלה על שליטה, אובדן נקודות ייחוס ומעמדו של האדם בתוך סביבה שמאבדת ממנו שליטה.
הסצנוגרפיה תופסת מקום מרכזי בפרויקט. היא מתוארת כהתקנה על במה שמתהווה מתוך המוזיקה, עד שהיא נעשית אחד מהדמויות הראשיות של המופע. העיצוב מזכיר גן עדן מלאכותי – בנוי, נשלט, ובאופן הדרגתי נתון למתח. ההצעה מכוונת כך אל הצופים המתעניינים בצורות היברידיות, בין מוזיקה עכשווית, תיאטרון חזותי והופעה.
מוצג באולם הגדול של תיאטר דה שאטלייה, Point Nemo מאחד על הבמה את סטף ארץ'ס, Joé Agemans, Jonas Vermeulen ו‑Marie Vinck, עם תלבושות של An D’Huys, תאורה של Bart Van Merode והדרמה של Bart Van den Eynde. היצירה היא Coproduite עם Toneelhuis, אנטוורפן.
העמדה שלנו: הצעה לאוהבי הפואזיה הוויזואלית
עם Point Nemo, הקולקטיב FC Bergman מציע לתיאטרון שאטלו ניסוי הדורש לקבל קצב איטי במיוחד. ההצגה פונה בעיקר לאנשים הרגישים לפואזיית התמונות, הנכונים לה obser לראות נוף המשתנה מבלי לצפות בסדרה של התפתחות עלילה. מעט עקיצות הומוריות מבריקות את ההרהור הזה, אך הפעולה נדירה והזמן נמתח, לפעמים עלול להשאיר חלק מהקהל מאחור.
כוונת הקולקטיב היא לבחון את הצורך שלנו לשלוט בכל דבר ואת האפשרות להשתחרר מהשליטה האבסולוטית. הגינה המלאכותית, המתוחזקת ואז מפורקת בהדרגה, מעניקה צורה להרהור הזה. FC Bergman רוצה לתת לקהל את החופש לחפש בה את המשמעות האישית שלו. עם זאת, קל להחמיץ את המסר: ללא דיבור או עלילה שמנחה אותנו בצורה ברורה, הקשר בין התנועות הנראות להזמנה לשחרור לא תמיד מתייצב. אפשר להישאר מרוכזים ביופיים של הלוחות ולחלוף בלי להבין מה בדיוק הם מנסים לבטא.
ההישג הגדול של ההצגה נעוץ בעבודת התאורה של בארט ואן מרוד. מול עינינו נראית הבמה משתנה כולו בזכות משחק הצבעים וההארה בלבד. אותן צורות נראות אחרת, הגבהים חוזרים ומתארים מחדש את המרחב וההבנה שלנו משתנה. השינויים האלה מרשימים להדהים: הם מעניקים לכוח הפואטי של ההצגה את כל העוצמה שלה, גם ברגעים שבהם מעט קורה.
הרגש נשאר, לעומת זאת, פחות חזק בצידי הדמויות שחיות את הנוף הזה. הילד האנימוטי—במיוחד—אינו נוגע בנו יותר מדי. נוכחותו מסקרנת, אך מתקשה לעורר את ההיקשרות שמקרבת אותנו אל היקום הזה. המרחק הזה מחזק את האופי ההרהורני של ההצעה, בעודו מגביל את ההשפעה הרגשית שלה.
המוזיקה תופסת מקום מכריע. Drumming של סטיב רייך, בביצוע Ensemble intercontemporain ו-Synergy Vocals, מלווה את החוויה עם החזרותיה והחריגות הקצביות שלה. העוצמה הקולית לעיתים נשמעה לעתים כמחוורת. האנשים הרגישים לקולות חזקים צריכים לקחת זאת בחשבון: האטיות של התמונה לא אומרת שהחוויה מרגיעה את האוזן.
Point Nemo יכולה לדבר כך לאוהבי תיאטרון ויזואלי, לצורה מופשטת ולמוזיקה מינימליסטית, שאוהבים להשקיף ולבנות את הקריאה שלהם בעצמם. הצופים המחפשים סיפור ברור, קצב מתמשך או רגש המועבר על ידי הדמויות עלולים להישאר מחוץ לתמונה. הצעה מאוד פואטית, עם אורות מרהיבים, שבה האיטיות והאבסטרקציה הם גם הייחוד וגם המגבלה.
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
תאריכים ולוחות זמנים
שֶׁל 25 בספטמבר 2026 בְּ 29 בספטמבר 2026
מקום
תיאטרון שאטלה
1 Place du Châtelet
75001 Paris 1
חישוב מסלול
