בבימויו של יאן גוזלן ובכתיבתו של ז’אן-בתיסט דלפונ, הסרט גוּרוּ מציג את פרייה ניי לצדו של מריון ברבו, אנתוני בייג’ון והולט מקאליני. דרמת מתח המתמקד בהתדרדרות של תרבות ההתפתחות האישית, הסרט צפוי להגיע לבתי הקולנוע בצרפת ב-28 בינואר 2026.
הסיפור עוקב אחר עלייתו של מאמן כריזמטי ששיטותיו זוכות להצלחה גוברת. ככל שהשפעתו מתרחבת, מנגנוניהשליטה מתגלים, וחושפים מערכת המבוססת על תלות רגשית ושליטה פסיכולוגית. העלילה מתעניינת במה שמניע את הקהל לחפש נקודות ייחוס חיצוניות בסביבה המחפשת משמעות.
הסיפור מראה כיצד מנהיג זה, בעל המראה הנדיב, בונה קהילה נאמנה סביב סמינרים אינטנסיביים. תהליכי המניפולציה הופכים בהדרגה לגלויים, ומציבים את הדמויות בפני הגבול שבין חיפוש אישי לאובדן חירות. הסרט מאיר את הסטיות האפשריות במבני אימון ואת החולשות האנושיות שמנצלים מערכות אלה.
הסרט נולד מרצונו של יאן גוזלן לחקור את הפרקטיקות העכשוויות של פיתוח אישי. ההפקה מציינת שהצילומים נערכו בין חללים עירוניים ותפאורות מינימליסטיות כדי לשקף את האסתטיקה המקודדת של הסמינרים. פייר ניניי חוזר לעבוד עם הבמאי לאחר הסרט Boîte Noire, שיתוף פעולה שהביא לו תהילה בזכות תפקידים שדרשו עבודה פסיכולוגית משמעותית. ז'אן-בטיסט דלפון, התסריטאי, ידוע בעיקר בזכות עבודתו בסדרות העוסקות בכוח ובדיבור.
הטון מעדיף גישה מתוחה וריאליסטית. האווירה מבוססת על אווירה מתקדמת של חשדנות ובידוד, המיועדת לקהל המתעניין בסיפורים פסיכולוגיים ובנושאים הקשורים להשפעה חברתית. הסרט עוסק בחולשות האישיות מול שיח משכנע ובמנגנונים הקבוצתיים העלולים לנבוע מכך.
הדעה שלנו על המורה הרוחני:
המורה הרוחני, בבימויו של יאן גוזלן, מצטרף לזרם של מותחני פסיכולוגיה עכשוויים שבוחנים את הקשר שלנו לכוח, להשפעה ולצורך באמונה. הסרט עוקב אחר ההצלחה המהירה של מתי ואסור, או כפי שמכנה את עצמו—מאט, מאמן לפיתוח אישי שמגלם פייר ניני, דיסקרטי וחייכן, אך מתחת לפני השטח טמון מנגנון של שליטה הולכת ומחמירה. בהתחלה דמות מרגיעה, כמעט מוארת, מאט הופך בהדרגה לקורבן של דמותו, במסע איטי אל ירידה לתהומות.
הבימוי של יאן גוזלן מתאפיין בשליטה אסתטית מרשימה. מצלמה חלקה, קטעים מדויקים, עבודה סאונד סוחפת: כל אלה יוצרים אווירה של הקסמה, כמעט היפנוטית, שנעה עם מבטם של המאמינים למורה הרוחני. הצופה מוצא את עצמו במצב לא נוח, נמשך ואז מפקפק— בדיוק כמו הדמויות שמקיפות את מאט. גישה אימרסיבית זו הופכת את הדינמיקה הקבוצתית למוחשית, ומראה כיצד נאום, מלובה בהתחלה בנעימות, עלול להתהפך לכלי של שליטה.
במרכז הסרט, פייר ניני מבצע הופעה מרכזית ומרשימה. מחייך וקליל בתחילה, ואז הופך לפרנואיד ומניפולטיבי, כשהוא בהדרגה תופס את עולמו הפנימי של דמותו, ומציג את ה מורכבות הנרקיסיסטית שלה. מסעו פחות מושפע מאמונה אידיאולוגית ויותר מפחד לאבד את מעמדו, ובכך חושף כיצד הצורך בהכרה יכול להתפתח לאלימות סימבולית ופסיכולוגית.
מבין שותפי ההופעה, אנתוני באון מפתיע במיוחד בתפקיד משתתף בסמינר שמסומן עמוקות על ידי אלימות מילדות. דרכו, המורה הרוחני בוחן צד כואב של ההטפה: אדם שנמצא במסע תיקון, שמוצא בנאומו של המאמן מזור אמתי, כמעט משחרר. ההתחלה הרופפת הזו הופכת לאט למחויבות רגשית, כשהוא הופך לתומך המסור ביותר של מאט, ומשפיע על ההכרה העצמית שלו עד לרבדות הטרגית שהסרט מתמודד איתה בכנות.
הדמות של מריון ברבואה, אשתו של המורה הרוחני, מוסיפה שיקול חשוב אך לא מפותח דיו. כאחת שמבינה לראשונה את הסטייה של בעלה ואת האלימות המנטלית שמסתתרת מאחורי דבריו הטובים, היא מייצגת את ההבנה מול ההקסמה של המאמן. המשפט שלה — «גם בגלל שאמרתי שאני אוהבת אותך, זה אומר שאני צריכה לשכוח שיש לי מוח ולא להאמין לכל מה שאתה אומר?» — ממחיש במדויק את ליבת הנושא. למרות זאת, דמותה נשארת קצת בחוץ, כאילו הסרט מהסס לתת לה גישה עצמאית יותר.
וזה בדיוק המקום שבו המורה הרוחני משאיר רושם מורכב יותר. אמנם הסרט משכנע בנושאו ובביצועיו, ובאישיות ובמשחק של ניני, יש הרבה כוח, הקולנוע מועד לעיתים, מעלה מסלולים שונים—ביקורת חברתית, מותחן פנימי, מחקר פסיכולוגי—ולעיתים לא חודר לעומק. הנטייה הזאת מפחיתה לעיתים את האפקט הדרמטי, והסיום המהיר עלול להותיר תחושת ניתוק במקום סיום מספק.
אבל מה שהסרט כן מצליח להציג נכון, זה את מהות העניין. תוך התמודדות עם תופעה עכשווית מאוד—מאמני רומנטיקה עצמית ומורים רוחניים—המורה הרוחני מעלה שאלה קריטית: כמה אנחנו מוכנים ללכת כדי למצוא תשובות פשוטות לחיים מורכבים? הסרט אינו שופט בחריפות, אלא מתבונן, מנתח ומרעיש. הוא מזכיר שהגבול בין עזרה כנה לשימוש לרעה בלגיטימציה—דק מאוד, בעיקר בעולם שבו שיחים של מוטיבציה והבטחות לשינוי שוטף את האוויר.
מותחן פסיכולוגי לא מושלם אך מרתק, המורה הרוחני מושפע רבות מהבימוי המושקע ומהמשחק המלא של פייר ניני. סרט שמעלה שאלות להפך, מעורר את המחשבה ומעודד יצירת דיון על הצורך הקולקטיבי שלנו בדמויות מובילות.
המורה
סרט | 2026
בבתי הקולנוע ב-28 בינואר 2026
מותחן דרמטי | משך: 2 שעות ו-6 דקות
מאת יאן גוזלאן | עם פינחס ניני, מריון ברבו, אנטוני באג'ון
לאום: צרפת
הסרט מציג סיפור עכשווי על הסטיות של השפעה ובניית כוח המבוסס על שכנוע.
כדי להאריך את החוויה בקולנוע, עיינו בסרטים שיוצאים לאקרנים בחודש ינואר, בסרטים הצרפתיים שכדאי לראות כעת ובקרוב, ובמבחר הסרטים שכדאי לראות היום.
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
