בבימויו של יאן גוזלן ובכתיבתו של ז’אן-בתיסט דלפונ, הסרט גוּרוּ מציג את פרייה ניי לצדו של מריון ברבו, אנתוני בייג’ון והולט מקאליני. דרמת מתח המתמקד בהתדרדרות של תרבות ההתפתחות האישית, הסרט צפוי להגיע לבתי הקולנוע בצרפת ב-28 בינואר 2026.
הסיפור עוקב אחר עלייתו של מאמן כריזמטי ששיטותיו זוכות להצלחה גוברת. ככל שהשפעתו מתרחבת, מנגנוניהשליטה מתגלים, וחושפים מערכת המבוססת על תלות רגשית ושליטה פסיכולוגית. העלילה מתעניינת במה שמניע את הקהל לחפש נקודות ייחוס חיצוניות בסביבה המחפשת משמעות.
הסיפור מראה כיצד מנהיג זה, בעל המראה הנדיב, בונה קהילה נאמנה סביב סמינרים אינטנסיביים. תהליכי המניפולציה הופכים בהדרגה לגלויים, ומציבים את הדמויות בפני הגבול שבין חיפוש אישי לאובדן חירות. הסרט מאיר את הסטיות האפשריות במבני אימון ואת החולשות האנושיות שמנצלים מערכות אלה.
הסרט נולד מרצונו של יאן גוזלן לחקור את הפרקטיקות העכשוויות של פיתוח אישי. ההפקה מציינת שהצילומים נערכו בין חללים עירוניים ותפאורות מינימליסטיות כדי לשקף את האסתטיקה המקודדת של הסמינרים. פייר ניניי חוזר לעבוד עם הבמאי לאחר הסרט Boîte Noire, שיתוף פעולה שהביא לו תהילה בזכות תפקידים שדרשו עבודה פסיכולוגית משמעותית. ז'אן-בטיסט דלפון, התסריטאי, ידוע בעיקר בזכות עבודתו בסדרות העוסקות בכוח ובדיבור.
הטון מעדיף גישה מתוחה וריאליסטית. האווירה מבוססת על אווירה מתקדמת של חשדנות ובידוד, המיועדת לקהל המתעניין בסיפורים פסיכולוגיים ובנושאים הקשורים להשפעה חברתית. הסרט עוסק בחולשות האישיות מול שיח משכנע ובמנגנונים הקבוצתיים העלולים לנבוע מכך.
הדעת שלנו על המורה:
המורה, בימוי של יאן גוזלן, משתייך לזרם סרטי המתח הפסיכולוגיים המודרניים שמעמידים בספק את הקשר שלנו לכוח, להשפעה ולתחושת הצורך באמונה. הסרט עוקב אחר ההצלחה המהירה של מתיאו וסאר, המכונה מט, מאמן אישית שמגלם Pierre Niney, שהדיבור הכובש והחביב שלו מסתיר בהדרגה מנגנון של שליטה הולך ומחמיר. בהתחלה דמות מרגיעה, כמעט מוארת, מט הופך בהדרגה לכלא של עצמו, במסע שמגיע ל ירידה לתהומות.
העריכה של יאן גוזלן משובחת במבנה הפורמלי שלה. מצלמה חלקה, זוויות מדויקות, עבודה סאונד מפנקת – כל אלה יוצרים אווירה של קסם, כמעט היפנוטי, שמחברת את העין של המאמינים למורה. הקהל מוצא את עצמו במצב לא נוח, נמשך ואז חשדני, בדיוק כמו הדמויות שמסביב למט. הגישה המ immersiva הזו הופכת את הדינמיקה הקבוצתית ולכיצד נאום, שמתחיל בעצמה חיובית, יכול לנהור בהדרגה בכלי של שליטה.
במרכז הסרט, מצטיין Pierre Niney בהופעה מרשימה ומגוונת. משכנע, אנרגטי, ובהמשך גם פרנואידי ומניפולטיבי, הוא מגלם בעדינות את המורכבות הנרקיסיסטית של דמותו. המסע שלו מטריד במיוחד כי הוא עובר פחות בגלל אמונה אידיאולוגית, ויותר מפחד לאבד את מעמדו, שמחשף עד כמה הצורך בהכרה יכול להפוך לאלימות סימבולית ופסיכולוגית.
בין תפקידים משניים, Anthony Bajon מרשים במיוחד בתפקיד משתתף בסמינר שמזוהה עמוק עם אלימות שחווה בילדותו. דרכו, המורה חוקר אחת מהפנים הכואבות ביותר של ההטפה: גבר שנמצא בתהליך תיקון, ומוצא בדבריו של המנחה מנוח אמיתית, משחררת. התחייה הטעונה הזו אט-אט מתפתחת לתלות רגשית. באז׳ון משקף באינטנסיביות שובת לב את המעבר הזה, כשאיש המנסה לבנות את עצמו מחדש מחפש בכל מחיר להמשיך את הקשר, הופך לתומך הנלהב של מט וסופו שתלוש מהמציאות דרך עינו, עד לסיום טרגי שהסרט מציג באופן ישיר.
הדמות של מריון ברבאו, אשתו של המורה, מוסיפה קונטרסט חיוני אך לא מלא מנוצל. מציגה כאחת שמזהה לראשונה את המגמה של בעלה ואת האלימות המילולית המוסתרת מאחורי נאומו החביב, היא מגלמת את ההבחנה מול ההשתעוותות העצמית של המאמן. משפטה — «רק כי אמרתי שאני אוהבת אותך, זה אומר שאני שוכחת שיש לי מוח ואומרת כן לכל מה שאתה אומר?» — מעצימה את הלב של ההודעה. למרות תפקידה הדרמטי הברור, היא נותרת חלקית בחוץ, כאילו הסרט היסס לתת לה נקודת מבט עצמאית.
זו גם נקודה שבה המורה משאיר רושם מעורב יותר. אם הנושא, הבימוי ועוצמת המשחקים מרשימים, העלילה מתפזרת לעיתים, מציעה קווי עלילה – ביקורת חברתית, מתח אינטימי, מחקר פסיכולוגי – בלי לפתח אותם לעומק. ההיסוסים הללו מחלישים לרגע את הזרימה הדרמטית, והסיום הקצרצר עלול להותיר תחושה של שבירה יותר מאשר סיום משכנע.
למרות זאת, הסרט מצליח לגעת במשהו אמיתי בסיפורו. כשהוא מתמודד עם תופעת המאמן והמורים לתחושת הרווחה של זמננו, המורה שואל שאלה מכריעה: עד כמה אנחנו מוכנים ללכת כדי למצוא פתרונות פשוטים לחיים מורכבים? הסרט לא שופט באורח ישיר, אלא מביט, מנתח ומפחיד. הוא מזכיר שבין עזרה כנה ולשליטה מרחוק יש מרחק דק מאוד, במיוחד בחברה רוויה בדיבורי מוטיבציה ותחזיות לשינוי.
הכוח הייחודי של המורה, מעבר לנושא ולפרשנויות שלו, טמון באופן שבו הוא מרים וסובב את המתח. יאן גוזלן בונה את הסיפור כתהליך איטי של העלאה במתח, שלעיתים בלתי נראית בתחילתה. הקהל מוקסם תחילה, כמו המאזינים לסמינר, על ידי האנרגיה החיובית והחסד הכוזב של מט. ואט-אט, סצנה אחר סצנה, משהו מתפורר. הנאומים נעשים מחמירים, המבט משתנה, השקטים הופכים לכבדים, והקסם מוחל באי נוחות הולכת ומתגברת.
זו גם החלטה שלעיתים מחלקת. צופים שמחפשים מתח נקי, עם הפתעות דרמטיות מרעישות או חשיפות מפתיעות, עלולים להישאר מרוחקים. המורה פונה בעיקר לקהל שמזדהה עם מתחים מעורפלים, סיפורי שליטה נפשית ודרמות שמתרחשות לאורך זמן. מי שמעריך סרטים שמביטים, מנתחים ומאפשרים לאי הנוחות להתפתח, ימצא כאן יצירה עשירה ומסתורית.
בעוד שהסרט עשוי לא לאכזב את הצופים שרוצים סיפור ממוקד יותר או נקודת מבט חדה יותר על דמויות משניות, לפעמים מנוהל בלגן מסוים, זה מונע מהמורה להגיע לקצה הרדיקליות, ומוסיף לסיומו טעם של נתק יותר מאשר פתרון של ממש.
נשאר שריד סרט מתח פסיכולוגי לא מושלם אך רלוונטי מאוד, שמונע על ידי בימוי שליטה וביצועים יוצאים מן הכלל, במיוחד של Pierre Niney. המורה אינו מחפש לגנות באופן ישיר, אלא להדהים ולהזכיר. הוא שואל איך הצורך הקולקטיבי שלנו בדמויות להילחץ ואז ללכת אחריהן, בדיבורי הרגעה ובפתרונות פשוטים, עד כמה הגבול בין עזרה כנה לשליטה סמויה יכול להיות דק מאוד, לעיתים בלי שנשים לב.
המנהיג הרוחני
סרט | 2026
במסכים ב- 28 בינואר 2026
דרמה מותחת | אורך: 2 שעות ו-6 דקות
בבימוי של יאן גורלן | עם פיר אדם, מריון ברבו, אנטוני באג'ון
לאום: צרפת
הסרט מציג סיפור עכשווי על הסטיות של השפעה ובניית כוח המבוסס על שכנוע.
כדי להאריך את החוויה בקולנוע, עיינו בסרטים שיוצאים לאקרנים בחודש ינואר, בסרטים הצרפתיים שכדאי לראות כעת ובקרוב, ובמבחר הסרטים שכדאי לראות היום.
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
