דמות עוברת דרך כמה חדרים, המצלמה עוקבת אחריה והסצנה נמשכת ללא הפסקה: שוט רציף מציג רצף שלם בשוט אחד. הוא שומר על רציפות הפעולה, במקום לחלק אותה לכמה שוטים שמחוברים זה לזה. אבל סרט שנדמה שאין בו חיתוכים כלל לא צולם בהכרח בצילום אחד רצוף.
בתוך השוט הזה, הבימוי ממשיך לארגן את מה שאנחנו רואים. הדמויות מתקרבות או מתרחקות, נכנסות לפריים או יוצאות ממנו; נקודת המבט עשויה להשתנות עם תנועת המצלמה. כך, אותו טייק יכול להעביר את הצופה ממבט כולל אל פניו של אדם, בלי חיתוך ביניהם.
רציפות כזאת מחייבת הכנה מדויקת. על כרוניקה של רומן חולף, עמנואל מורה מסביר ל־CNC שתנועות הדמויות הן שקבעו את תנועות המצלמה. לשחקנים היו כמה עמודים של דיאלוג ומיקומים שעליהם להקפיד עליהם. לכן, הכניסות לפריים והיציאות ממנו, כמו גם שינויי הפריימינג, תוכננו והוסדרו במהלך השוט: הבמאי מתאר כוריאוגרפיה של ממש.
חשוב גם להבחין בין שוט רציף שצולם ללא הפסקה לבין רצף שנוצר בעריכה. ב־1917 של סם מנדס, שוטים ארוכים מחוברים באמצעות מעברים מוסווים. ב־BFI מתארים, בין היתר, קטעים בחשכה או צילומי תקריב המאפשרים להסתיר את נקודות החיבור. כך יכולה להיווצר תחושה של תנועה רציפה מתוך חיבור בין שוטים.
כדי לזהות את הטכניקה, השאלה המתאימה היא אפוא אם הסצנה מתרחשת בטייק רציף, או שמא חוברו כמה טייקים כדי ליצור את הרושם הזה. משכה החריג של סצנה אינו מספיק כדי לענות על השאלה. אפשר להבין את השוט הרציף גם לפי האופן שבו הוא מכוון את מבטנו, כשהפעולה והפריים משתנים לאורך אותו שוט.
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
