בעוד תלמידי תיכון וסטודנטים שוב נקראים ללהפגין, ההיסטוריה מזכירה כי המחאות של הצעירים אינן מוגבלות לעיתים למספר ימים של חסימה. חלק מהן השאירו חותם ארוך טווח במדיניות החינוך, ולעיתים אף הובילו לביטול ישיר של פרויקט ממשלתי.
התנועה הנוכחית, שפרצה בסוף ספטמבר בקרב מוסדות באזור איל-דה-פרנס, מתמקדת בין היתר במחסור במורים ובכוח-אדם, בכיתות הצפופות, במצב המבנים, בפרקורס-אפ ובתנאי הלימוד. בימים ספורים, כ-30% מן ה-3600 תיכונים בצרפת הושפעו מהתנועה, סימן ל-הזדהות שהפכה למהלך לאומי.
אבל אילו מהמחאות הקודמות באמת שינו את הקווים?
אי אפשר לגשת לתנועות הסטודנטיות בלי להתחיל במאי 68. יצאה לדרך בעיקר מנאנטר ולאחר מכן מהla Sorbonne, התנועה הסטודנטיאלית חורגת במהרה מההקשר האקדמי בלבד כדי להצטרף למחאה חברתית ופוליטית הרבה יותר רחבה. מאי 68 הופך אפוא למשבר לאומי, עם שביתה כללית שמאחדת מספר מיליוני עובדים.
בהשכלה הגבוהה ההשלכות הן מעשיות. מספר חודשים לאחר מכן, חוק אדגר פורה מה-12 בנובמבר 1968 מהפך את מבנה האוניברסיטה. הוא מכניס בין היתר יותר אוטונומיה, השתתפות גדולה יותר של הסטודנטים והסגל בהנהגה ומשנה לעומק את המבנים הישנים של האוניברסיטה. מאי 68 תורם ל שינוי יסודי בתפקוד האוניברסיטה הצרפתית.
פרק משמעותי נוסף: הסתיו של 1986. הצעת החוק שיזם אלן דה-ואקֶה, השר הממונה על ההשכלה הגבוהה, כוללת בין היתר אוטונומיה רבה יותר עבור האוניברסיטאות ופותחת את הדרך לבחירה מוגברת בתחילת דרכם של המוסדות. המחאה תופסת במהרה את הקמפוסים. האסיפות הכלליות מצביעות על שביתה, האוניברסיטאות נכבשות וההפגנות מתעצמות בכל רחבי צרפת.
המהפך התהפך בלילה שבין 5 ל-6 בדצמבר 1986, בעקבות מותו של מאליק אוסקקין, בן 22, שנפגע על ידי שוטרי מיליציה בפריז. הרגשות היו קשים מאוד. אלן דהוואקטה (אלן דה-ואקֶה) מודיע על התפטרות והממשלה של ז'אק שיראק מודיעה לבסוף על נסיגת הצעת החוק. פרנסואה מיטראן פנה בציבור בהבעת חומרת המצב כבר ב-6 בדצמבר. זה אחד מן הדוגמאות הברורות ביותר להפעלת תלמידים שגרמה לההקפאה המוחלטת של מהפכה.
בי October ובנובמבר 1990, הפעם הכותרת היא בעצם אצל תיכון התלמידים. התנועה צומחת בעיקר ב-Seine-Saint-Denis והמפגש המיידי שלה חושף כבר בעיות שמזכירות בנקל את מה שאנחנו רואים כיום: עומסי כיתות, תחלופה ניכרת של תשתיות ותיקות, מחסור בכוח אדם ותחושת חוסר ביטחון בבתי הספר. השיבוץ והמחאה מגיעים לשיאם ב-12 בנובמבר 1990.
לאור היקף המחאה, שר החינוך ליאונל ז'וספין מודיע על תוכנית חירום לתיכונים. יישום התוכנית יישמר על ידי המשרד מיד לאחר מכן, בעוד שנציגי קואורדינציות התיכונים יתקבלו ברחוב גרנל. המחאה איננה מהפכה בכל מערכת החינוך, אך היא מצליחה להפוך מחאה שנולדה במספר מוסדות למענה תקציבי ומנהלתי לאומי.
שמונת השנים שאחרי כך, ההיסטוריה נראית חוזרת על עצמה. בהסתיו של 1998, התיכוניסטים דורשים עוד יותר מורים, משאבים ותנאי לימוד טובים יותר. ה-13 באוקטובר, כ-200,000 תלמידי תיכון מפגינים בכל צרפת, לפי ההערכות שנמסרו באותה תקופה. בבורדו, טולוז, ליון, ראנס, מארסיי וגם גרנובל נרשמו תהלוכות של אלפי צעירים. בפריז ובפרבריה, ההפגנות החשובות הראשונות כבר איחדו כ-10,000 צעירים ביום שלפני כן.
טענותיהם נגעו לכיתות העמוסות, למחסור במורים, לתוכניות הלימודים ולבטיחות בבתי הספר. השר קלוד אלאגרה מודיע לבסוף, ב-21 באוקטובר, על מכלול צעדים הנוגעים לתיכון. התנועה ממשיכה לאחר מכן בצורה מפוזרת יותר, חלק מהתיכוניסטים סבורים כי ההודעות אינן מספקות. גם כאן, המחאה איננה מובילה לניצחון מוחלט, אך היא מכריחה את הממשלה להציג בהקדם צעדים ספציפיים.
ההצעה שנחשבת בדרך כלל כמובילה היא ללא ספק Contrat première embauche, הקרוי בקיצור CPE. בתחילת 2006, ממשלתו של Dominique de Villepin יוזמת הסכם שמיועד לצעירים מתחת ל-26 במספרים בעסקים שמעסיקים יותר מ-20 עובדים. המסמך מציין תקופה של שנתיים שבמהלכה פינוי ההסכם הופך להיות קל יותר. הסטודנטים ותלמידי התיכון מאשימים כי הצעד עלול להגביר את האי-יציבות של הצעירים שנכנסים לשוק העבודה. אוניברסיטאות נמצאות תחת מחאה או חסימות וההפגנות מגיעות לממדים לאומיים.
מהפברואר, ארגוני העבודה מצהירים בגלוי על מטרתם: להסיר את ה-CPE, והסכסוך נמשך למעלה משני חודשים. ב-23 במרץ 2006 מתקיימת הפגנה סטודנטיאלית נוספת בפריז; ב-28 במרץ הנושא עדיין עומד בראש סדר-היום בפרלמנט ואילו המחאות נמשכות. לבסוף, ב-10 באפריל 2006, ז'אק שאיראק ודומיניק דה וילפן מודיעים כי ה-CPE יושפע ויוחלף. התוכנית לא תיושם לעולם בסופו של דבר. הדיונים בפרלמנט בימים הבאים מתייחסים במפורש להיעלמות ה-CPE בעקבות המערכה של הארגונים הסטודנטיאלים, התיכוניים וההסתדרותיים.
אם שביתות אוקטובר 2026 אינן ניתנות להשוואה מכנית ל-1986 או ל-2006, כמה מעורבים מזכירים תנועות מהעבר: מחאה שמתחילה מבעיות ממשיות בבתי הספר ובמוסדות, התפשטות מהירה מעבר לארגונים המסורתיים ודרישות שממוקמות סביב ההאמצעים הנתונים לחינוך ולתנאי חיים של הצעירים.
נותר לדעת האם אותן המחאות החדשות יצליחו, בתורן, להשיג צעדים משמעותיים מספיק כדי להצטרף לרשימת תנועות הנוער ששינו באמת את המדיניות החינוכית הצרפתית!
הפגנה ב-13 באוקטובר: מדוע הסטודנטים מפגינים ויוצרים חסימות?
תלמידי תיכון וסטודנטים נקראים להפגין בכל רחבי צרפת ביום שלישי, ה-13 באוקטובר 2026, כאשר מתוכננת התכנסות מרכזית בפריס. מחסור במורים ובצוותים, כיתות עמוסות, מבנים שניזוקים, ימי לימוד ארוכים מדי וגם Parcoursup: מאחורי הסכסוכים עומדות דרישות מגוונות. נעשה סדר בדברים. [קרא עוד]
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
הפגנה ב-13 באוקטובר: מדוע הסטודנטים מפגינים ויוצרים חסימות?
