גרهارד ריכטר: תערוכת רטרוספקטיבה של הצייר הגרמני ב-Fondation Louis Vuitton - התמונות שלנו

בקרן לואי ויטון, בין ה-17 באוקטובר 2025 ל-2 במרץ 2026, גרד ריכטר עושה כותרות עם תערוכת רטרוספקטיבה ענקית המקיפה יותר מ-60 שנות יצירה. מטשטוש צילומי ועד מופשטות מגורדת, משמנים רוטטים ועד פסלי זכוכית ופלדה, 270 יצירות פורשות את חוט המנחה של יצירה קפדנית ומרגשת כאחד.

לאחר הנופים הצבעוניים והעשירים של דייוויד הוקני, קרן לואי ויטון הופכת לבד קנבס לבן כדי לארח את אחד מענקי האמנות העכשווית, גררד ריכטר, בתערוכת רטרוספקטיבה ענקית. הצייר הגרמני, יליד דרזדן 1932, מניח את מכחוליו - או ליתר דיוק, את מגרדותיו - ברובע ה-16 של פריז לתערוכה מקיפה, המכסה 60 שנות יצירה סוערת.

מערפול צילומי ועד לטהרת המופשט, ממשיחות מכחול ועד לניסויים על זכוכית, ריכטר מטשטש את הגבולות בין ז'אנרים שונים בקלות מדהימה. בין פיגורטיבי למופשט, כל יצירה היא חידה חזותית, המורכבת במיומנות רבה - ריכטר לעולם אינו מצייר את מה שהוא רואה, אלא את מה שהוא בוחר להראות. ובזה טמון כל העניין: להראות את הדברים אחרת.

בין ה-17 באוקטובר 2025 ל-2 במרץ 2026, 270 יצירות ישתלטו על כל חללי הקרן. ציורי שמן, אקוורלים, רישומים, פסלי פלדה או זכוכית, צילומים מצוירים... קשת רחבה של חוויות חזותיות, משנת 1962 ועד 2024. תערוכה ראשונה מסוגה, הן מבחינת צפיפותה והן מבחינת משך הזמן שלה!

אנו נכנסים לעובי הקורה עם גלריה 1 (1962-1970), שבה הצילום משמש כמסנן וכקרש קפיצה. דוד רודי, דודה מריאן, הבומברס... מאחורי הניטרליות לכאורה, ריכטר מעלה את ההיסטוריה שלו ושל מדינה שלמה. זהו גם נקודת מפנה ראשונה, עם ארבעת לוחות הזכוכית וצבעי הצבעים, שבהם התמונה מתנדנדת, מתפרקת, משתקפת.

בגלריה 2 (1971-1975), הכל זורם... במובן המילולי של המילה! מקום ל-Vermalungen (נזילות), ל-Peintures Grises(ציורים אפורים), להתמוססויות מבוקרות. אזכור מיוחד ל-48 Portraits de la Biennale de Venise 1972, או ל-Annonciation de Titien revisité façon Richter: קלאסיקה מפורקת, צבועה באירוניה.

גלריה 4 (1976-1986) מסמנת את הכניסהלעולם המופשט. כאן בוחנים את החומר, מתמקדים בתנועה. המכחול הופך לנושא עם Strich, בעוד ריכטר לא שוכח את האינטימיות עם דיוקנאות של בטי, בתו, או נופים וטבע דומם מחודשים.

כיוון אל החשיכה בגלריה 5 (1987-1995). ההיסטוריה הגרמנית תופסת את מקומה על הבד עם 18 octobre 1977, סדרה נוקבת שהושאלה מה-MoMA. ריכטר מגיע כאן לעוצמה גולמית, כמעט כואבת. באותו המומנטום, הוא חוזר לדגמים המשפחתיים הראשונים שלו עם " Sabine mit Kind" (סבינה עם יל ד) ויוצר יצירות מופשטות עמוקות ומלאות ייסורים.

הגלריות 7 ו-9 (1996-2009) מעניקות מקום של כבוד למקריות. בין אם מדובר ביצירות קטנות או בציורי קיר גדולים, הכל מוצג כאן: Silikat, 4900 Colors, והמרהיבים Cage Paintings, מחוות עדינות למלחין ג'ון קייג'.

ואז מגיעות הגלריות 9 ו-10 (2009-2023) עם סדרת הפתעות אחרונה: יצירות על זכוכית, Strip Paintings שנוצרו באופן דיגיטלי, ו-Birkenau, סדרה מרתקת שנולדה מתצלומים שצולמו במחנה נאצי. מינימליסטי, ישיר, מהותי.

בצורה מרומזת, הפיסול מלווה את כל המסלול. לבסוף, שלושה חדרים המוקדשים לאקוורלים, רישומים ותצלומים מצוירים מציעים קונטרפונקט רגיש, שבו נייר, דיו ושקיפות מאפשרים להציץ באובססיות הוויזואליות של ריכטר, שנותרו בתנועה מתמדת גם לאחר שהניח את מכחוליו ב-2017.