בקרבת נהר המארן, בעיר שאל, ניצבים הקשתות המסתוריות של טחנת קמח עתיקה מהמאה ה-19. שריד מתקופה תעשייתית שחלפה, אתר פתוח זה מושך כיום מטיילים, חובבי מורשת וצלמים המחפשים שירה עירונית. מסע מהנה ומסקרן על גדות נהר המארן: גלו את חורבות טחנת צ'ל.
הטחנה, שהוקמה במקום זה לפחות במאה ה-18 (היא מופיעה כבר במפת דלגריב משנת 1740), נבנתה מחדש בשנת 1861 עם קשתות אבן ומעליהן קומות מעץ וטיט. המתחם התנשא מעל נהר המארן באלגנטיות ושימושיות: הוא שימש מפעל לייצור אטריות, כלומר מפעל פסטה סמוך.
אך בשנת 1875, שריפה הרסה את הקומות העליונות. מה נותר כיום? ארבעה קשתות מלכותיות, כאילו נלקחו מתקופה אחרת, הפונות אל הנהר, בתוך מסגרת ירוקה. לאחר שנפגע מהאלמנטים, ונהרס בשריפות נוספות (האחרונה שבהן בשנת 1899), ננטש הטחנה סופית. עם זאת, הקשתות נותרו על כנן. לאחר שיקום, הן נגישות כיום לקהל הרחב, ומהוות תפאורה ייחודית לחלומות, לצילומים או פשוט לשבת בשקט מול זרם נהר המארן.
אגב, עובדה משעשעת: בסביבות 1877, התעשיין המפורסם מנייר (כן, השוקולד!) קנה את הטחנה. לא כדי לייצר בה ממתקים, אלא כדי לשלוט בזרימת המארן במורד הזרם, ולמטב את הטחנה שלו בנואיזיאל. סיבוב טכני יפה בהיסטוריה של אתר ששימש תחילה למטרות מזון, ואחר כך... הידראוליות.
אם אתם אוהבים טיולים שבהם ההיסטוריה ניכרת באבנים השחוקות, במקומות שנראים תלויים בין נטישה לעמידות, אז שווה לעצור לביקור בחורבות טחנת Chelles. הקשתות האלה, הבנויות מאבן ולבנים, ממוקמות על רציף אוגוסט-פרבו, ומופיעות לפתע מעבר לפינה של שביל לאורך נהר המארן. צלליתן המטושטשת מזמינה להרהורים, ומציעה לחובבי חקר עירוני חוויה ייחודית: כאן, ההרפתקה היא חוקית לחלוטין, חופשית ומכבדת את המורשת.
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
