אבל מאיפה מגיעות הדיסקוטקים שלנו? ההיסטוריה של המועדון הלילה כפי שאנו מכירים אותו קשורה בעבותות לבירת צרפת. הרבה לפני תקופת הדיסקו המנצנץ וכוכבי הדי.ג'יי, במקום הזה, ליד ארמון המלך, ביום למחרת מלחמת העולם השנייה, חל מקום שמהפך את כל חוקי הריקודים המסורתיים, הדאנקינג והציג את רעיון ה"דיסקוטק". חזרה לפריז שלפני המלחמה, שם המוזיקה ההוקלטה הפכה למלכה של הלילה.
הרעיון המרכזי של המועדון הריקודים, כלומר מקום שבו משודרים רצפים של תקליטים כדי שיותר אנשים ישמחו לרקוד, שואב את שורשיו הברורים מרומנטיקת פריז, אם כי הוא מושפע גם מהשפעות אמריקאיות ובריטיות. במהלך תקופת ביניים בין שתי מלחמות העולם, זה היה טרנד ה"דם" עם פתיחת ה"בורות לילה" הראשונות, שהציעו לאורחים גם אוכל, קונצרטים וריקודים, לפני שהעולם העבר לקולנועי ריקודים כמו באולינג וגל מולד במדינות אירופה בשנות ה-30, שעדיין כללו תזמורות ומבצעים, וגם קיוסקים אוזניות.
רק ב-1953, כאשר רזין, שהייתה אז עובדת בWisky à Gogo, ברחוב בוז'ולאי, החליפה את תיבת הנגינה בתקליטן כפול, עם מוזיקה רצופה שניתן לה לנהל בעצמה. כך הפך המועדון לאבי תעשיית הדיסקוטקים, שנוצר על ידי ה"מלכת הלילה" העתידית, שאחראית במידה מסוימת על המקום הזה של החגיגות, שנאבק מאז הקורונה לשוב ולמשוך את הקהל שהגיע אליו בעבר.
