במהלך ה־המאה ה־19, תחת שלטון המעצמה השנייה, מקבל גבריאל דביוד, האדריכל הראשי של מחלקות האדריכלות בעיר פריז, משימה גדולה מעם הברון האוסמן. בזמן שבולווארדים גדולים וריווחים חדשים נולדים, יש להקצות את החללים הפתוחים החדשים במרחב העירוני.
מאז שנות 1860, מתקנים שנקראים "דביו" מוצבים בכל רחבי פריז. המטרה? להפוך את המנוחה העירונית לנגישה לכולם, לאחר שהייתה מיועדת בעבר בעיקר לגינות פרטיות או בתשלום. תושבי פריז מוזמנים להתחבר לאזורי ההנאה החדשים האלו, וליהנות מטיולים במקום שחדש להם ופתוח לכולם.
הכישרון של דיוואוד טמון באלגנטיות של המבנה. בניגוד לספסלים הרגילים, הספסל הקלאסי בפריז לעיתים קרובות מצויד בשתי שכבות: שני משענות שמוסתרות זו בזו. העיצוב הזה מאפשר לשבת מצד אחד או אחר של השביל, ומעניק נקודות מבט שונות על העיר.
רגלי הפרמידה מברזל מעוטרות בדוגמאות עתיקות המתמזגות עם העצים של שדרות העיר, בעוד שקימורי העץ מעוצבים באינטליגנציה כדי לספק נוחות מרבית לגב — מהפכה ארגונומית שחלפה את זמן קודמיה.
לפני בואו של דביו, לשבת ברחוב היה דבר נדיר ולרוב נתפס כחשוד או שמור לרחמאים. עם הצבת ספסלים במקומות קבועים, העיר קבעה זכות חדשה: הזכות לעצור בחינם.
הספסל הפך להיות המרכז של ההיתרול, המושג הפאריסאי המובהק של הליכה ללא יעד מוגדר. זהו הרהיט היחיד שאינו דורש דבר בתמורה, ומעניק אירוח אוניברסלי לכל העוברים ושבים, ללא הבדל מצב חברתי.
בדומה לעמודי מוריס, שגם הם עמדו בפני המודרניזציה, ספסל דביאו דן בהיסטוריה של העת החדשה. פעמים רבות ניסו להחליפו בדגמים מפלסטיק או מתכת חורקת, אך ההתנגדות של התושבים המותשים הייתה עזה ואיתנה.
האם ידעתם: מדוע הירוק כהה הפך לצבע הסמל של הרהיטים העירוניים בפריז?
גלה מדוע ספסלים, מזרקות ויכיונים בפריז מעוטרים באותו ירוק כהה מרהיב: מחווה לטבע, יצירת הרמוניה ויזואלית, חידוש הוורסאי של הושמן וחותמת ייחודית של עיר הבירה. [קרא עוד]
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
האם ידעתם: מדוע הירוק כהה הפך לצבע הסמל של הרהיטים העירוניים בפריז?
