אם תסיירו ליד ארמון הבישופות במעו, תתקשו לפספס את היצירה האדריכלית היוצאת דופן שמראה כאילו מתעלמת מחוקי האסתטיקה הגותית: הקתדרלת סן-סטפן במעו. בעוד שסיר המזרחי גבוה בגאווה באבן מסותתת, לשכנתו בדרום, אין חומרים מלבד עץ משלהי הביניים. אך מדוע קיימת הבדלה כה משמעותית?
ההיסטוריה של המגדל השחור היא סיפור של "זמני" שנמשך כבר למעלה מ-500 שנים. נבנה בסביבות 1470 להניח שהפעמונים ישבו בו לאחר שהורד המגדל הרומאי, והמגדל עומד על בסיס של מגדל אבן שכבר לא קיים, בעקבות מחסור תקציבי שהפריע להשלים את בנייתו. בינתיים, הבנאים משתמשים בלוחות עץ לסגירת המבנה והקימו מבנה אדיר, שמכוסה בגגות קליפת אגוזים במאה ה-17 ועליו מוטות עץ מכוסים באזבסט.
מה שהתחיל כפתרון זמני הפך עם השנים לזהות המאפיינת את המונומנט כולו, בזמן שהפעמונים עברו אל המגדל השני. היא שמרה על צבעה המושחר, שמזהיב באור השמש. היום, זו הכנסייה היחידה באיזור פריז שמוזכרת במונח של מגדל כזה, שמורכב כולו מעץ ומתכת.
הטקסטורה של עבודות נגרות מימי הביניים היא עדות נדירה לדרך בה בוצעו הטכניקות של אותה תקופה. היא מעניקה לבניין את המראה האסימטרי המרתק שמושך את אנשי הצילום ומדהים את המבקרים.
