אירוע ל-24 בספטמבר בפריז: הקמתה של הבורסה של פריז... אסורה על נשים

ב-24 בספטמבר 1724 פסק-מועצת המלך כי לידתה של הבורסה של פריז היא wydarzenie רשמי. הבורסה החדשה, הממוקמת ברחוב ויוויאן, בהוטל דה נובר, נדרשת להחזיר סדר לשוק שספג מהלך טראומטי בעקבות קריסת מערכת ג'ון לאו.

פריז, 24 בספטמבר 1724. ארבע שנים לאחר אחת מהמשברים הפיננסיים הבלתי-אמצעיים והדרמטיים ביותר של המשטר הישן, החליטה המונרכיה לקחת חזרה את השליטה על מסחר הכסף שמסנכרן את כלכלת הממלכה והיה חשש שיסגר את שעריו אם ימשיך לפעול ברחוב, בבתי חברות ובבתים פרטיים. בהחלטת מועצת המלך, הBourse de Paris נודעה רשמית כמתקנת בhôtel de Nevers, ברחוב Vivienne, כמה צעדים מהPalais-Royal. בשלב זה אין לה כלל את דמות הארמון המונומלי של עמודים שאותו שמו מסמן כיום: הPalais Brongniart לא ייחנך עד למאה שנה מאוחר יותר, בשנת 1826.

הקמתה של 1724 איננה אומרת, אגב, כי התושבים בפריז מגלים לפתע את הפעולות הפיננסיות. מזה זמן רב סוחרים, בנקים ומחליפי מטבע נפגשים במקומות שונים בבירה. כבר ב-1563 יש לפריז, כך או אחרת, "מרכז מסחר משותף". בתחילת המאה ה-18, התפתחותן של חברות בבעלות מאורכת ואשראי מסחרי משנה את מערכת הסחר באופן מהותי. מניות, שטרות מדינה, שטרות החלפה ועוד חבויות נעים בקצב הולך וגובר, בעוד שאף על פי כן לא קיים עדיין שוק פריזאי מאורגן אמיתי שניתן להשוותו לזה של Amsterdam, שבו הבורסה של הערכות הפיננסיות פועלת מראשית המאה ה-17.

Éphéméride du 24 septembre à Paris : La naissance de la Bourse de Paris... interdite aux femmes — Rue Quincampoix en l’année 1720. Scène de spéculation dans la rue Quincampoix à Paris au moment de la fièvre financière provoquée par le système de John Law. Copyright : CC0 Paris Musées / Musée Carnavalet – Histoire de Paris – Antoine Humblot

בהקשר זה צץ ג'ון לאו, אישיות מרכזית בההיסטוריה הפיננסית הצרפתית. הגיע לצרפת בתחילת המאה ה-18, הסקוטי הזה שכנע את השלטון לפתח את האשראי ואת השטרות-כסף כדי להניע כלכלה שהתמוטטה מהחובות שהושארו אחרי מותו של לואי ה-14. הבנק הכללי שלו, שנוסד בשנת 1716 ותוך זמן קצר הפך להבנק המלכותי, מלווה את צמיחת חברת המערב, שתהפוך לימים לחברת הודו. מסחר המניות שלו מרקיע שחקים, ומושך אליו המון ספקולנטים.

בפריז, ההלה מתרכזת במיוחד ברחוב קינקמפואייה, עורק צר שנמצא בין השכונות של היום האלס ו-המרי. כאן קונים ומוכרים מניות של החברה, לעתים שוב ושוב באותו יום, בעוד שהעושר נבנה לעיתים במהירות רבה יותר מהצפוי. בשנת 1720 מנסה השלטון להזיז את הפעולות למלון סואסון, על שטח מהווה כיום את בורסה למסחר. אך המכונה נתקעת: האמון מתפורר, המחזיקים בכרטיסים מנסים להשיב את כספם, והמניות של החברה יורדות. ה-“שיטת לואי” המפורסמת מתמוטטת ב-1720 והבורסה שהוקמה במלון סואסון נסגרת כבר ב-25 באוקטובר 1720.

משך שנים רבות, הכוח מתלבט בין חשד לניהליות. לאסור את הסחר אינו מבטל את הצורך למכור חובות, שטרות מסחר או ניירות ערך; הוא פשוט דוחף אותם לעסקאות שאותן קשה יותר לפקח עליהן. הפתרון שנבחר בשנת 1724 אינו לבטל את השוק אלא להגבילו למסגרת מוגדרת. פסק-הדין מיום 24 בספטמבר 1724 קובע מקום מזהה שבו יוכל להתנהל הסחר במסמכים מסחריים ויירכו, בין היתר, שטרי חליפין, שטרות לנושא ולחלוטים להתחייב, בהסבה של כל מקומות אחרים. הכוח רוצה כך להוציא חלק מהפעולות הפיננסיות מהמאורות האחרונים, מהבתים הפרטיים ומהמפגשים האקראיים, ולהרכיז אותן באגף שהוא יכול לפקח עליו.

הבחירה נופלת על מלון דה נבר, רחוב ויוויאן, השוכן בשכונה שכבר קשורה באופן הדוק לעולם העסקים והכוח. לבניין עצמו היסטוריית מימון מרתקת: נרכש על ידי הכתר בשנת 1716, והוצע כמה שנים לאחר מכן ל–John Law לצורכי הבנק המלכותי, לפני שהועמד, לאחר נפילתו, ל-הספרייה המלכותית. חלק מן המתחם הרחב הזה מאכלס כיום כמובן את הבורסה החדשה.

תפקודו מכוּנן בקפידה. הבורסה פתוחה כל יום למעט ימי ראשון וחגים, מהשעה 10:00 בבוקר עד 13:00. האלוף הכללי של המשטרה מופקד על פיקוח בסביבה ולמנוע התאגדויות 외 extern שלא נועדו להיווצר מחדש מחוץ למוסד התקהלויות ספקולטיביות שנועדו בדיוק להעלימן. גם בתוך המקום הנהלים קפדניים: בין היתר אסור לעורר תנועות מחיר מלאכותיות באמצעות הודעות בצעקות או אותות שמטרתם להעלות או להוריד את השערים. גם שוק המועד אסור: לפני הישיבה על הקונה להפקיד את הכספים הנדרשים והסוחר את האגרות שהוא מעוניין למסור. הטראומה של 1720 ניכרת בכל אחת מהאזהרות הללו.

הסוחרי החליפין תופסים מעמד מרכזי במערכת החדשה הזו. המועמדים צריכים להיות מעל 25, צרפתים וקתולים, להציג ערבות מוסרית ולא להיות חייבים בפשיטת רגל. ועדה של 10 נכבדים בודקת את המועמדויות שלהם. מספר שבועות לאחר המהלך המכונן, פסקה חדשה שנקבעה ב-14 באוקטובר 1724 מינתה את 60 סוחרי החליפין הראשונים של הבורסה בפריס, והם היו מחויבים להשביע שבועה ולרשום את העסקאות שלהם. תוספת נוספת פוגעת כיום אפילו יותר: נשים excluded explicitly מהבורסה, אף על פי שחלק מהן השתתפו באופן פעיל בעסקאות פיננסיות בתקופת שנות חוק לואי.

עם זאת יש להיזהר מלחשוב על הבורסה של 1724 כגרסה מוקצנת של שווקי ההון של זמננו. מספר הניירות הערוכים עדיין מצומצם. מניות החברה ההודית Compagnie des Indes תופסות מקום מרכזי, בעוד ששטרות חליפין, שטרות, אגרות ועוד ניירות ערך מהווים חלק משמעותי מהעסקאות. המוסד שהוקם ברחוב ויוויאן הוא לא רק בורסת מסחר והמרה אלא גם שווקי נכסים במובן המודרני של המונח. הארגון שלו מתפתח בהדרגה: בשנת 1774, יש לסחור בניירות באמצעות מכירה פומבית, ומתפנה מקום ייעודי לסוחרי-חליפין, הparquet, מונח שיישאר קשור לאורך שני מאה שנים לתפקוד הבורסה.

המהפכה Révolution שוב מהפכת את המוסד, לפני שהקיום שלה יוסדר מחדש בצורה יציבה תחת ה-Directoire. תחת נפוליאון הראשון, מתקבלת בסופו ההחלטה לבנות ארמון הבורסה האמיתי. האדריכל אלכסנדר-תרודור ברונגניארט מדמיין מבנה ניאו-קלאסי רחב המסוגל סביב קולונדה קורינתית. האבן הראשונה מוזגת/הושמת בשנת 1808, אך ברונגניארט מת בשנת 1813 מבלי לראות את יצירתו מושלמת.

העבודות נמשכות על ידי אלואי לבר והמבנה נפתח לבסוף בשנת 1826, ובכך נולד המונומנט של כיכר הבורסה שאותו מכירים היום כל פריזאי.

להרחיב את הידע:

מה לעשות בשכונת סנטייה ובורסה: הצעות לבילוי וכתובות מומלצות
טיול ברגל בשכונת סנטייה והבורסה, בפריז, באזור השני? הצטרפו למדריך כדי לא לפספס כלום! [קרא עוד]

דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'