אולימפ אודואר בחודש מולייר: מחזה על החלוצה של העיתונות

הזה שנים רבות היא נותרה בצל דמויות נוספות מן המאה ה-19, אולימפ אודוארד חוזרת לבמה באודיטוריום קלוד דבי, ב-31 במאי וב-26 ביוני, במסגרת חודש מולייר. המחזה מסמן את מסעה של עיתונאית, נוסעת ופמיניסטית שאורכה חלפה על פני תקופתה בעט ביד.

מי זוכר את אולימפה אודואאר ? אולימפה אודואאר, העיתונאית הראשונה מוצגת באודיטוריום קלוד דביסי של ורסאי, במסגרת חודש מולייר, יום ראשון 31 במאי בשעה 19:15 ויום שישי 26 ביוני בשעה 20:45. בבימוי מרטין לואיזיון, עם גוונאèl ראוואס וניקולא ראגאס, המחזה נכתב על ידי François de Mazières, על בסיס כתבי אולימפה אודואאר, ויקטור הוגו ואלכסנדר דומא, בהפקה של אוליבייה שארד. הוא מעלה למרכז הבמה אישה שנולדה בשנת 1832, עיתונאית, נוסעת, פעילה, עדה ושחקנית של המאה ה-19, על רקע מהפכות פוליטיות, שינויים חברתיים והמאבקים הפמיניסטיים.

הנקודה ההתחלתית נראית כמעט כמו בלבול: "אולימפ אודואאר? אתם מתכוונים לאולימפ דה גוז?". לא, בדיוק להפך. ההצגה מספרת את מסעה של אולימפ אודואאר, הראשונה among העיתונאיות הצרפתיות שמייסדת את סמכותה התקשורתית, מטיילת בעולם, נפגשת עם הדמויות הספרותיות והפוליטיות הבולטות של תקופה ומשתפת במהפכת פריז. דרך סיפורה נפרשת לה תולדה של מאה שלמה, בין סלונים, כתבי עת, מסעות וחסימות. ויקטור הוגו, אלכסנדר דומא, תיאופיל גותייה או גם הברון האוסמן חוצים את דרכה, ביצירה שנראית כניסיון להאיר פנים לאישה שההיסטוריה הרשמית כמעט ונסתרה ממנה.

אולימפה אודואאר נעה כמו דמות מסדרת יומן-פרקים: היא חוצה גבולות, כותבת, מעוררת מחלוקת, מביטה למבעלי כוח ומסרבת לתפקידה שמנסה התקופה להשליך על נשים. דרך מסעה המחזה פותח כמה דלתות אל המאה ה-19: עליית קול נשי בעיתונות, ויכוחים על השחרור, הזעזועים הפוליטיים של הקומונה של פריז, וגם יחסי הכוח בין מעגלי הספרות, התקשורת והחברה. ההיסטוריה אינה רק רקע מסודר, אלא שדה חיכוך שמולו נרקמים צלילים, מאבקים ודמויות שעדיין אינן מוכרות במלואן.

הבחירה להשמיע את Olympe Audouard מתוך כתביה, לצד טקסטים של Victor Hugo ו-Alexandre Dumas, מכניסה את המחזה לדיאלוג עם הקולות הידועים של תקופתה. תהליך זה עשוי לאפשר למדוד את הפער בין אלה שזיכרון ההיסטוריה הקולקטיבית ייחס להם מקום מרכזי ובין אלה, אף על פי אומץ לבם, עדיין נחשבים פחות מוכרים. ההרכב המצומצם, עם Gwénaël Ravaux ו-Nicolas Rigas, מרמז על צורה מרוכזת בה הסיפור הביוגרפי מתמזג עם ההיזכרות ההיסטורית, ללא חיפוש שחזור תפאורה בהיקפים גדולים.

בהצבת אולימפ אודואאר מחדש על הבמה, מועד מולייר מזמין לפתיחת פרק היסטורי שבו העיתונות, הפוליטיקה וההשתחררות של נשים נפגשים עם מודרניות מרעננת. נשארת אותה שאלה, פשוטה ויעילה, שיכולה ללוות את הצופים כשיצאו מהאולם: כמה עוד אולימפ אודואאר ממתינות לשמעם לבסוף את שמן נאמר?

דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'