דום ז’ואן בחודש מולייר: הקלאסיקה של מולייר חוזרת לבמות בוורסאי

דום חואן חוזר לבמות בוורסאי, בחצר האורוות הגדולה, ב-4 וב-5 ביוני, לכבוד 30 שנה לחודש מולייה. עשר שנים לאחר “הונאותיו של סקפין”, להקת לֶאֶטֶרנֶל אֵייטה (L’Éternel Été) חוזרת למוליֶּר עם Adaptation faithful לטקסט המקורי, בבימויו של עמנואל בזנומ.

Dom Juan חוזר לבמות ב Versailles, ב- Cour de la Grande Écurie, 4 ו-5 ביוני 2026, לרגל ציון 30 שנים של חודש מולייר. יצירה זו של המחזאי עוברת adaptation ובימוי על ידי עמנואל בזנול יחד עם הלהקה L’Éternel Été, המאוגדת ב Versailles מאז 2018. ההצגה מושבתה על ידי אליסה בניזיו, ג'יאוליאם קוליניו, ואלנטין פרויטייה, ז'רום פראדון, מריון פריטה ו<אנטואן רישאר, במסע חדש דרך קלאסיקה שממשיכה לערער את האמיתות, בין שאיפה לחירות, אתגר לקודש ויחס מעורפל כלפי האחרים.

ההתאמה מציבה עמדה ברורה: ללכת בדרכו של המחזה המקורי בלי לשנות מילה אחת. אין כאן ניסיון לכתוב מחדש את Dom Juan כדי לעדכן אותו בהקשר עכשווי באמצעות מחוות מכות, אלא להקשיב למה שהטקסט עדיין נושא בוער. ההצגה מתמקדת בדמות זו שאינה נתנת לאיתור, שמתקדמת באתגר כללים, הבטחות, דת, נשים, אבות והרוחות. Dom Juan מפתה, בורח, מעורר מחלוקת, מהרהר, ומתדרדר. סביבו, Sganarelle מנסה להצביע על הסקנדלוּת, המוסר נוטה, והמחזה פותח את השאלה שמוליֶר משאיר פתוחה: מה делать עם אדם שנראה שאין לו דין וחשבון לאף אחד?

הבימוי החדש הזה מצטרף לסיפור עשיר שכבר קיים בין להקת L’Éternel Été ולמולייר. עשר שנים לאחר יצירת Fourberies de Scapin, הצגה שזכתה לכמעט 500 הופעות בצרפת ובחו"ל, הלהקה חוזרת אל המחזאי עם יצירה כבדה יותר, מטאפיזית יותר, שנראית פחות עליזות למראית עין, אך גם היא חוצה אנרגיה על הבמה. עבור 30 השנים של Mois Molière, החזרה הזו נושאת אופי מיוחד: זה לא רק להעלות יצירת מופת מהקאנון, אלא להחזיר אותה לחיים במסגרת פסטיבל שמו על שם מחברה.

בהזמנת שחקנים נוספים מחברות תיאטרון מוורסאי, ההצגה הופכת גם היא למפגש אמנותי סביב מוליֵר. הבחירה הזו נותנת לפרויקט הדהוד קולקטיבי: דום ז’אן איננו רק מחודש לגדול הקלאסיקה, הוא הופך לשטח משותף, לדרך שבה מופעל דיאלוג בין מפרשים, מסלולי קריירה ותחושות סביב טקסט שמסרב לתת תשובות פשוטות. וזאת אולי המקום שבו ההצגה משמרת את החריפות שלה: מאחורי הגבר המיתולוגי של השופש, עומדת שאלה כמעט עכשווית, כמעט ברוטאלית. מה נותר מאיתנו כאשר האחר איננו פוגש אותנו עוד?

עם דום חואן, החודש מולייר חוזר אל אחד מההיסטריות הגדולות שלו: תיאטרון שבו לעיתים צוחקים, לעיתים רבות מתלבטים, ובו המתים לבסוף דורשים דין מהחיים. אמנואל בסנלו ואל להקת הקיץ הנצחי נוגעים בקלאסיקה הזו בלי להסתיר את צללי החשכה, משאירים פתוח את מרכיב המסתורין שממשיך לאחוז בדמות גם ארבע מאות שנה מאוחר יותר. דום חואן שורף הכל כי הוא חופשי, ריק, אבוד, או אולי פשוט לא יכול לאהוב? על הבמה, אולי, לא חייבים לענות בקול רם מיד.

דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'