טום ריידר : האם אבד לנו הכיף ללכת לאיבוד בתוך משחקי הווידאו ؟

לחפש יציאה, לעמוד מול דלת נעולה, להבין לבסוף איך פועל המנגנון: Tomb Raider הראשונים הפכו את ההיסוס לחלק מההרפתקה. הגילוי המחודש שלהם מזמין לחשוב מחדש על מקומן של הרמזים והסיוע במשחקי וידאו.

ידית פתחה דלת. יופי, אך איפה היא נמצאת באמת? במשחקי Tomb Raider הראשונים, השאלה הזו הספיקה לערב אותנו לא מעט. היה צורך לחזור על צעדנו, לזהות את החללים ולחפש מה השתנה. עבור 30 שנות הסדרה, ב-24 באוקטובר 2026, זכרונות אלה מחזירים את מה שהסתיר את הקסם בהרפתקאות של לארה קרופט: הרגשנו שאנו מסתדרים במקום שאינו מוכר. עם ההנאה למצוא, וגם הסיכון להקדיש את הערב כולו לסיבוב סביב אותו מקום.

זו בדיוק ההבדלה בין שני רגעים ששחקנים מכירים היטב: אנסה לעבור משם ואין לי מושג מה לעשות עכשיו. הראשון מעורר רצון להמשיך. השני עלול להביא לפנייה לפתרון. הרפתקאותיה של לארה לעיתים קרובות הביאו את השניים לידי ביטוי, ואפילו באותו החדר.

Tomb Raider : a-t-on perdu le plaisir de se perdre dans les jeux vidéo ? — ©Crystal Dynamics

מציאת הדרך — זה היה ניצחון בפני עצמו

בשלב Saint-Francis מתוך Tomb Raider של 1996 (La Folie Saint-François ב-Tomb Raider Anniversary, NDLR), לארה קרופט נדרשת לחצות אולם רחב בעל שתי קומות או יותר. דלתות ופלטפורמות נמצאות בגבהים שונים. ישנם מקומות שמסתמנים אך עדיין לא ברור איך להגיע אליהם. לפני הקפיצה, כדאי לקחת רגע ולהסתכל סביב.

לאט-לאט מזהים מסלול: להגיע לפלטפורמה הזו, להתלות בקצה, ואחר כך להגיע לפתח. כשזה מצליח, ההנאה מגיעה לא רק מהרעיון אלא גם מהקפיצה המוצלחת. מצאנו פתרון על בסיס מה שנראה על המסך.

המשחקים הראשונים גם מלמדים על היכולות של לארה. הקפיצות שלה פועלות לפי כללים ברורים: ככל שמתרגלים, מצליחים להעריך טוב יותר את המרחק שהיא יכולה להשלים ואת הדחיפה הנדרשת. סף צוק שנראה בלתי עביר הופך לפתע למסלול אפשרי. אנחנו מתקדמים כי אנחנו מכירים טוב יותר את הגיבורה ואת סביבת הפעולה שלה.

החיפוש הוא חלק מההרפתקה. אם רמז מצביע מיד על הדלת הנכונה, חוסכים זמן אך מפספסים את ההזדמנות לגלות בעצמנו. החדר הופך למעבר שאפשר לעבור, ולא לבעיה שיש לפתור. זו הסיבה שמקומות מסוימים מה-Tomb Raider הראשונים נחרתו כל כך בזיכרון: היינו מתבוננים בהם זמן רב לפני שיכולנו לצאת מהם.

אבל אף אחד לא מצטער על כל הלילות שבהם היו חסימות

אולי היה אפשר להבליט את העבר בצורה יותר מרשימה. אנו זוכרים את הדלת שנפתחה לבסוף; שוכחים בקלות את הקפיצה שנכשלה שוב ושוב. התפעול והמצלמה יכולים לבלבל את התנועה, גם כשידענו בדיוק לאן ללכת. לחזור על מסלול שכבר הבנו לא תמיד מוסיף הרבה.

ולעתים המחקרים מסביב איבדו את המשמעות. אם לא יודעים להבחין בין מפסק הקיר שמסביבו, אפשר לעבור מולו עשרים פעמים בלי להתקדם. השחקן לא צריך לחשוב יותר מדי — הוא צריך לראות על מה הוא יכול להפעיל פעולה.

העזרה הזו מתמודדת עם הקשיים האלה. רמז יכול למשוך את תשומת הלב לפרט מסוים. שמירה מאפשרת להמשיך בדיוק מנקודת הקפיצה שנכשלה. תזכורת למטרה מסייעת למצוא את הקו לאחר כמה ימים שלא שיחקו. הצעדים הקטנים האלה יכולים למנוע מצב שבו ההרפתקה האהובה נשארת לא גמורה.

הרמיזה הנכונה עדיין נותנת משהו לחפש

הכול תלוי אז במה שהעזרה מספרת לנו ובמועד שבו היא מגיעה. לציין פתיחת גובה עדיין משאיר את ההנאה לגלות איך להגיע אליה. להסביר מיד איזה בלוק לדחוף, איזה מנוף להפעיל ואיפה לקפוץ הופך את החידה לרצף הוראות.

Shadow of the Tomb Raider, שהושק בשנת 2018, מציע פתרון מעניין: הקושי בקרבות, בחקירה ובחידות מנוהל בנפרד. אפשר להנות מהחיפוש הארוך בקבר בלי רצון להתמודד עם אויבים חזקים מדי. או להעדיף שהמשחק יעזור לנו לנווט את דרכנו, תוך שמירה על קרבות מאתגרים.

ההגדרות הללו מאפשרות לבחור איפה רוצים להשקיע מאמץ. חלקם מעדיפים לבזבז זמן על פתרון חידה; אחרים רוצים להתקדם בעלילה בלי להיתקע בקבר. לארה יכולה ללוות את שניהם: עזרה זמינה לפי הצורך נותנת לכל אחד את האפשרות לנסות בעצמו תחילה. איזו פשרה טובה.

האם איבדנו את התענוג להיוותר אבודים בתוך משחקי וידאו? לא בהכרח, אבל ההוראות עלולות לגרום לנו לפספס את הדרך: אנחנו נלך לפי המסלול לפני שחשבנו לחפש אותו. ההרפתקאות של לארה קרופט מזכירות עד כמה מספק לזהות בעצמנו פתח ולברר איך להגיע אליו. צריך כמובן אינדיקציות ברורות כדי להתקדם. האיזון הנכון הוא שנאפשר לעצמנו לנסות, לטעות ולבקש עזרה כשהסקרנות מתחילה להיכנע לתסכול. ואולי זהו גם התענוג של לשחק במשחק וידאו?

דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'