במאה ה-19, שדרות המקדש, שנמצאות כיום במחוזות השלישי והאחד עשר של פריז, זכו לכינוי השדרות הפשע. השם הזה נבע מהתפשטות התיאטראות הפופולריים שהציעו מדי יום דרמות מרהיבות — עלילות רגשניות, חטיפות, נקמות ורציחות מזויפות היו חלק מהתפריט הקבוע שלהם.
מדוע בעבר כונה שדרות תונון בפריז בשם "שדרת הפשע"?
מדוע בעבר כינו את שדרות המולן בפריז בשם "שדרות הפשע"? חזרה לתולדות המרתקות של רחוב מפורסם זה, שהיה לב ליבה של תיאטראות במאה ה-19, בין דרמות דמים לבדרנים מצליחים. [קרא עוד]
בתוך המקום ניתן למצוא אולמות מפורסמים כגון תיאטרון הפונדמבל, תיאטרון לה גאיטיי, התיאטרון הליריקה, הפוליס־דראמטיק או הפולי־דלאסמנט־קומיק.
בשנת 1862, כחלק מפרויקט השיקום וההתחדשות העירונית שהוביל הברון ז'ורז'-אוג'ן האוסמן, רוב רחוב בלווארד דה לה טמפל נהרס כדי לפנות מקום להרחבת הכביש וליצירת כיכר הרפובליקה.
המהפכה הזאת הובילה לסגירה או להגליית רוב האולמות שתהדרו את שדרת הרחוב. אך, חלק מהתיאטראות לא נעלמו לחלוטין, אלא שופצו או הועברו למקום אחר לפני או אחרי העבודות:
תיאטרון הגטייה נבנה מחדש בשנת 1862 ברחוב פאפין, סמוך לכיכר האומנויות והמקצועות, כדי לארח את אותה ההצגה. המבנה שהוקם לאחר מכן התפרסם מאוחר יותר בכינוי לה גטייה ליריק.
תיאטרון אמביגו-קומיק, למרות שהיה מוקדם יותר מאשר שדרת הפשע, שופץ מחוץ לשדרה לאחר שריפה שהתרחשה בתחילת המאה ה-19, לפני שהמשיך את ההיסטוריה שלו במקום אחר בפריז. הוא יעלם סופית בשנת 1966.
לעומת זאת, אולמות אחרים, כמו תיאטרון הפונמבול, לא זכו למזל זה: הם נהרסו לחלוטין בזמן העבודות הגדולות ואינם הועברו או הוקמו במקום אחר.
בין כל אותן אולמות, רק אחד הצליח להימלט מההריסות הפיזיות דווקא על אותו הטיילת: תיאטרון דז'זאט, השוכן ב41 רחוב המקדש. הסיבה לכך נעוצה בפרטים פרקטיים בהיסטוריה של העיר: במהלך העבודות, שואבו שיפוצים יסודיים רק בצד הזוגי של הטיילת, בעוד שהצד האי-זוגי — שבו נמצא התיאטרון — נשאר על כנונו ללא פגיעה.
הוקם במקור במרכז המאה ה-19, ושם שונה ב-1859 לכבוד השחקנית ויורז'ין דזז'ה. תיאטרון זה משמש עד היום כאבן דרך בהצגת מופעים, וממשיך לשמש כסימן אחרון לשדרות הפשע המפורסמת.
בזמן שרוב התיאטראות שעסקו באטרקציות ברחוב הושמדו או נבנו מחדש במקום אחר, תיאטרון דז'אזט נשאר הייחוד שנותר בפעילות במקומו המקורי על אותו רחוב הקודם של הפשע. תיאטרון דז'אזט אינו רק השארית האחרונה של רחוב הפשע שנשמרה: הוא גם ניצב כבניין בעל ערך אדריכלי ותרבותי מוכר. המבנה הוכרז כתולדה של אתרי מורשת היסטורית מאז 6 בדצמבר 1990, מה שמצביע על חשיבותו כגשר תרבותי וארכיטקטוני בפריז.
מבט ראשון, חזית התיאטרון עשויה להיראות צנועה, miks של בניינים הושמאניים המובילים לאורך שדרות הרחוב. אך מראה זה מסתיר היסטוריה ארכיטקטונית עשירה spanning מאות שנים. המבנה הנוכחי בנוי על שרידים של מבנה עתיק של משחק הפאם שהוקם בשנת 1770 על ידי האדריכל פרנסואה-ז’וזף ביילנז, בהוראה של הרוזן ארטואה (שעתיד להיות המלך צ'ארלס הקיסר). במקור, המבנה לא תוכנן לשמש תיאטרון, אלא כחדר ייעודי לתרגול משחק הפאם – ספורט אליטיסטי מהמאה ה-18.
השינויים הרבים במבנה — ממתחם טניס יד ליד לתחום המסאז’ים תחת המהפכה, אחר כך קפה־מוזיקה ולבסוף אולם תיאטרון — השאירו חותם על האדריכלות הפנימית, אף שהחזית החיצונית התאימה את עצמה לסגנונות ולשימושים עם השנים.
בתוך המבנה, התיאטרון שומר על תכנון של אולם בסגנון איטלקי, סגנון טיפוסי לאולמות הופעות אירופאיים מסורתיים, המסייע ליצירת קרבה בין הבמה לקהל. תכנון זה מאופיין במבנה עמוק של הבמה, באולם תזמורת ובמרפסות שממוקמות זו מעל זו, כך שמספר גדול של צופים יכול ליהנות מתצפית ישירה על ההופעה.
העיצוב המקורי — שעבר שינויים עם הזמן — עדיין משדר את האסתטיקה של תיאטראות מהמאה ה-19, עם עץ מלא, בדי משי וקישוטים המוכרים מחדרי ההופעות ההיסטוריים של פריז.
החדר מכיל גם פרסקאות השייכות להונורה דומייה, קריקטוריסט וצייר מפורסם מהמאה ה-19, מה שמדגיש עוד יותר את ערכו האמנותי וההיסטורי. היצירותהתיאטרליות הללו תורמות לאווירה המיוחדת במקום, שמשלבת הומור עממי, מופע חי וזיכרון תרבותי.
במהלך ההיסטוריה שלו, התיאטרון עבר שינויים פנימיים משמעותיים, במיוחד כשנעשה קולנוע בשנת 1939 — כאשר חלק מהמרפסות והקטדרות נסגרו או שונו — ובהמשך כששוקם כאולפן תיאטרון בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20. למרות השינויים הפונקציונליים, העיצוב התומך והמבנים ההיסטוריים נשמרו באופן מוקפד, ומאפשרים היום להרגיש את רציפות השימושים התיאטרליים מאז המאה ה-19.
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
מדוע בעבר כונה שדרות תונון בפריז בשם "שדרת הפשע"?
