כמובן, התרבות תופסת מקום מרכזי בורסאי, בין מורשתו של המלך-השמש ובין פרויקטים עכשוויים. בראיון שנערך ל-Sortiraparis, ראש העיר פרנסואה דה מאזייר חוזר על מסעו שמסמן תרבות ומפתח בפנינו את דלתות העיר שהוא מגדיר כאתר היסטורי ובו בעת מודרני. אוהב תיאטרון ואדריכלות, הוא משתף את הקסמים שלו עבור אמנים, מקומות ואירועים סמליים שמעצבים את הזהות התרבותית של העיר המלכותית.
כוח המשיכה של ורסאי, חשיבות פסטיבלים כמו Mois Molière או Histoire de Lire, וחיותה של מערכת העמותות המקומית... סקירה רוחבית של מה שאפשר לראות בעיר. בעיניו, ורסאי היא הצירוף בין עבר למודרניות, עיר נגישה ותוססת, שבה האורח החיים הצרפתי נחשף ברגע של טיול, בבזאר, או בהופעה פתוחה בר outdoors. בדרך לסיור מודרך בורסאי... על ידי ראש העיר שלה!
אני מגיע ממסלול שאינו קונבנציונלי, אך תמיד קשור עמוקות לתרבות. הייתי יועץ לתרבות אצל ראש הממשלה ז’אן-פייר ראפרן, ואז מנהל קרן המורשת לפני שהקמתי ועמדתי בראשות העיר הצורה והמורשת. פקיד בכיר, כיהנתי גם כסגן מושל ולאחר מכן כמבקר כספים במשך מספר שנים. כשנבחרתי לכהן כ־ראש עיר, הייתי כבר סגן התרבות במשך שתי קדנציות. כמו כן הייתי בין יוזמי ההגרלה הלאומית למורשת כאשר הייתי חבר פרלמנט בשנת 2017, וכיהנתי במשך שנים בראשות האיגוד לחשובים ותרבות בצרפת. כיום אני משמש שותף לראשות הוועדה לתרבות ב־הארגון France Urbaine יחד עם ראש עיריית קלרמון־פאראן. בצד זאת יש לי две תשוקות: התיאטרון והארכיטקטורה והאורבניזם. אגב, זה בספר חדש על הנושא, לעיר יפה: 10 הצעות לעיר שבה החיים נעימים. התרבות היא ה־טריק שלי, וויסאיי (ורסאי) היא התשוקה האמיתית שלי.
כפי שאמרתי, יש לי תשוקה לתיאטרון. מגיל צעיר מאוד הצטרפתי למכון ורסאי, שהיה אז מעין טרמינל קדם-תיאטרלי למכון בפריז. מעולם לא רציתי להיות שחקן, כי רציתי להמשיך בלימודים קלאסיים, אך התשוקה הזו לא עזבה אותי. לכן, לצאת לתיאטרון עדיין הוא עניין מרכזי עבורי.
ראיתי הרבה הצגות באוויניון, בעיקר מתוך תרבות האוף. יש כאלה שמצליחים שם מאוד, כמו ז’אן-פיליפ דאגר, שמציג לעיתים קרובות את ההשקות שלו בוורסאי, או אלכסיס מישליק, שמצאתי לפני שהוא הפך למוכר ובשנים האחרונות הגיע אלינו פעמיים. גם עבדתי רבות עם אריק בוברון, כישרון אמיתי: הוא זכה בשנת 2016 בפרס מולייר עבור ההצגה הפרטית הטובה עם הפרשים, Adapted from Joseph Kessel. גם השנה הוא חווה הצלחה יפה, תחילה בוורסאי ואחר כך באביניון.
אני מאמין ש־וראציות (Versailles) מחזיקה בפוטנציאל עצום, עם מעל 8 מיליון מבקרים בשנה בלבד בארמון. כמו הקאן עם הפסטיבל שלו, העיר נהנית מכוח משיכה ייחודי שמוסגר כאן על ידי הארמון. השאלה היא איך להנגיש ולהציג את היתרון התרבותי היוצא דופן הזה. הגדרנו מספר צמתים: מצדו התרבות של המאות ה־17 וה־18, הקשורה לדמותו של מלך השמש, ומצדו חזון מודרני של עיר תוססת וחדשנית. היום, מול האתגרים הסביבתיים, שואפים לעיר ירוקה יותר, מאוזנת יותר, שתענה על הציפיות של התקופה. וראציות מושכת כשמשלבת יופי חזותי, דינמיות ונוכחות הטבע, עם השדרות הארוכות והעצים המרשימים שלה.
יש לנו את ביאנאל הארכיטקטורה והנוף, ייחודית באמת, שיצרתי ואני אוהבת לקרוא לה כך. היא משקפת שילוב ייחודי בין חשיבה ארכיטקטונית לחשיבה סביבתית. ורסאי היא העיר של לה נואטר לנוף, אך גם של מנסארט ולהו לארכיטקטורה. כאן נמצאות גם ה-École nationale du paysage, היחידה בצרפת, וה-École d’architecture de Versailles, הממוקמת בבתי הסוסים הקטנים. לצד זאת, הצעה תרבותית ותיירותית עשירה: מסעדות מצוינות, מלונות כמו Le Grand Contrôle שנוסד על ידי סטפן קורביט במלון הארמון, וכן מלון האורות. ניתן גם להוזכר ה-Trianon. בקומת הקרקע של ה-Ancienne Poste פותחים את Les Sept Lieux, שמציעים גינון עם מסעדה קלה לבליינים, ולידם משמש מתחם התצוגה של העיר, שבו מוצגת כיום Versailles vu du ciel. בקומה העליונה עומדת לה להיפתח הספרייה-מדיה המרכזית. ולא לשכוח את Espace Richaud, שממוקם בכנסיית בית החולים Royal ששוחזרה לפי תכנון של הצייר צ’ארלס-פרנסואה דארנודן, שהוא מקום תרבות נוסף יפהפה.
טיול סביב אומנות החיים הצרפתית. כמובן, ביקור בטירה ובפארק הוא בלתי-נמנע. אך התיירים נהנים גם מהmarché Notre-Dame, הנחשב ליפה ביותר באי-לה-פרנס. דרך נוספת לגלות את העיר היא לחקור את הארכיטקטורה של המאה ה-18, עם כנסיות מרהיבות: Notre-Dame, שנבנתה על ידי מאנסארט ועברה שיפוץ לאחרונה, שהמלך לואי XIV הכיר בה, וגם הקתדרלה Saint-Louis, שנבנתה שבעים שנה מאוחר יותר על ידי נכדו-אחיינו ג'אק הארדוֹן-מנסאר דה סגוֹן. יש גם מקומות טעונים בהיסטוריה, כמו salle du Jeu de Paume, שבו הושבע שמההה הצהרת 1789. זהו מיראבו שא rises והיא אומרת "תצאו בכוח מהבזיונטים". הPotager du Roi נשאר אתר הכרחי נוסף. לבסוף, יש את החנויות הקטנות ברחוב ויוּ דה ורסאי ואת Carrés Saint-Louis.
סביב כיכר השוק יש מגוון רחב של מסעדות, ואפילו ב Passage des Deux Portes. כמו כן קיימות מסעדות איכותיות יחסית, כמו La Table du 11.还有 מסעדות רבות ברחוב Rue de Satory וברבעי Carrés Saint-Louis. אחר כך יש עוד רבות בכל מקום.
החודש מולייה, כמובן! חודש שלם המוקד כולו לבידור, לתיאטרון ולמוזיקה. לאחר מכן, ישנם מפגשים קבועים כמו הפסטיבל היסטוריה של קריאה, המוקד לספרות והיסטוריה בהקשר הרחב. לאורך כל השנה, מוצגות גם תערוכות ב-Ancienne Poste, במוזיאון Lambinet או ב-Espace Richaud, שמארח אמנות עכשווית. ובלא לשכוח את הפרסקות שנעשו בשכונות המודרניות בשיתוף עם Quai 36.
כמה שזה קרוב, האולימפיאדות היו עבור כל תושבי ורסאי וצופים ברחבי העולם רגעים בלתי נשכחים. זה היה רגע יפה מאוד.
שני רובעים חדשים בבנייה נמצאים בשלבי הקמה. המטרה היא לעצב מרחבים מהדור ה-21, שיהיו אטרקטיביים ותוכננים על ידי אדריכלים איכותיים. מדובר בפרויקטים רחבי מדים שדורשים שיתוף פעולה גדול של הצוותים. הרעיון עבורנו הוא למשוך חובבי אדריכלות לבקר בשכונות האלה. מתוך מה שניתן כבר לראות, הרובע des Chantiers – שופץ כולו – הוא הראשון שניתן להתרשם ממנו. כאן מופיעים שמות מובילים: Christian de Portzamparc, Patrick Bouchain – יוצר בניין מרשים שנשכר לשמש כמרכז Natur e et Découvertes –, וגם Élisabeth de Portzamparc. מבנה נוסף שנפתח לאחרונה חתום Carl Fredrik Svenstedt, שתוכנן כמבקעת צמחייה. לרובע זה היה גם את תרומתו של Jean-Michel Desvignes, גנן גדול מפריז, ו-Jean-Marie Dutilleul, מומחה לתחנות הענק של SNCF ולתכנון תחנת הצ’אנטרים. אנחנו ממש נוגעים כאן בניגוד בין עיר עם אדריכלות מהמאה ה-18, מתקופת הגרנד siècle, לבין שכונות חדשות עם אדריכלות מהמאה ה-19, כשהעצים והסביבה נמצאים במרכז. למבקרים, כיכר השוק היא גם מוקד משיכה אמיתי. יש גם לא מעט אמריקאים שמגיעים לסייר בעיר ברכיבה על אופניים. מספר חברות פרטיות מארגנות את הסיורים האלה בעיר ובפארק.
אני חושב על ה-Ancienne Poste עם אזורי תצוגה והמסעדה Les Sept Lieux, הממוקמים בלב העיר, נגישים מאוד מקרבת התחנות. זהו מקום חי ותוסס. כאן ערכנו תערוכה גדולה על ההיסטוריה של משחקי הווידאו (Game Story, NDLR). באמת הצלחה גדולה. התערוכה, שנערכה בשיתוף עם עמותה שאיגדה בין המשחקים למכונות, הצליחה למשוך קהל רב: המבקרים הגיעו בעיקר כדי לשחק. אפילו היה צריך להירשם, כי למרות גודלו של המקום היה צורך לווסת את היאניסיון, בקצב של 200 אנשים לשעה.
יש כל כך הרבה דברים בפריז... אני לא מזהה לפי הרבעים העירוניים. אציין את הרובע החמישי. לא, למעשה הרובע האחד-עשר זה שמציע יותר מה שנראה, באמת. שם יש גם אולפני אמנים. בכל מקום, בעצם.
יש לנו שתי פגישות מרכזיות בחודש מאי ובחוֹק יוני: הבינאלה לאדריכלות ולנוף של אזור איל-דה-פרה, ואחריו חודש מולייה שחוגג בקרוב שלושים שנה. הפסטיבל נוסד במקור עם עגלה נודדת, שחזרה למה שהייתה גם של מולייה. עם פרנסיס פררן, שהיה מנהל תיאטרון מונטאנזייה, יצאנו להציג את קומדיות מולייה בשכונות. זו הייתה חוויה די נדירה. היום עוד, ביוני, יש הופעות בכל מקום: נבנים במות זמניים בכל רחוב והשחקנים משחקים ברחוב. זה רגע די מרתק.
יש להכיר בכך שפזורות ברחבי העיר מגוון ארגונים ועמותות, בעיקר סביב נושא הגינות מטופחות לבית ולגן. זו תכונה ייחודית של העיר: הן נמצאות בכל מקום, כולל בשכונה החברתית הגדולה Bernard Jussieu, שנולדת סביב גינות קטנות. גם אני פיתחתי סוג כזה של חללים בתחומים אחרים, ובשכונה החדשה Gally כבר ספורים יותר מ-450 כאלה, לצד המלון Le Bout du Parc. המלון מורכב מבתים קטנים מעץ, כמעט בלבו של פארק הארמון, והוא משקיף על קולקטיב של 540 יחידות דיור, על פני שטח של 20 דונם שחציו מוכרז כשטח חקלאי. באותה שכונה מוקמים גם גינות משפחתיות שמועברות לתושבים, והמסורת הארוכה של גינות כמו אלה שממוקמות ליד ה-Pièce d’eau des Suisses ממשיכה. אך העמותות אינן מוגבלות לגינות. יש גם מוזיקה, עם מקהלות. Le Mois Molière הוא רגע מרכזי עבורן, כי הן נערכות כל השנה לפני שיפיקו הופעות. זה יוצר אווירה תחרותית-משתפת. יש גם לא מעט עמותות ספורט, עם מסורת חזקה של רוגבי וכדורגל שיש לו פיתוח מתכנס, בזכות הדינמיות של FC Versailles הנתמך על ידי משקיע המדגיש את תדמית האיכות של ורסאי. לבסוף, בהקשר של טבע והמורשת, יש גם להזכיר את הפעילות Esprit Jardin.
ראשית, הנגישות הקלה היא חלק מהעניין. שנית, זה כמו בועט אוויר חדש — סגנון חיים צרפתי במיטבו. פריז עדיין עיר מרהיבה, אך לעיתים קרובות נתונה לביקורת על הלכלוך שלה. כאן אנחנו פחות מוכרים, אך המקום יפה, מרגיע ונעים.
זה נכון, Esprit Jardin הוא אירוע מרשים במיוחד שמושך קהל הולך וגדל. הוא פותח את עונת האירועים הגדולים בתחום הגינות, והוא מתקיים בכל סוף השבוע האחרון של חודש אפריל, בגן המלכותי, מול הקתדרלה ובכל שכונת סנט-לואי. במקום ניתן למצוא דוכנים רבים שמציעים צמחים.
