פריז סנטר הוא הפריז של כרטיסי-א postcard, של מונומנטים שאנחנו נוטים לחשוב שאנו מכירים בעל פה, אך גם של רחובות, מקומות וההרגלים שמרבים להתחמק לעתים מראיית העומק הראשונית. מי מתאים לדבר על זה יותר מאשר ראש העיר שלו, אריאל ווייל?נבחר זה עתה מחדש, חושף האיש הנבחר את התגליות שלו, את אהבות הלב וההמלצות שלו.סקירה קצרה על יציאות לפריז סנטר יחד עם הנבחר, בשכונה בעלת זהויות רבות.
כדי להכיר אתכם טוב יותר, האם תוכלו להציג את עצמכם בפני הקוראים שלנו?
כלכלן בהכשרה, עם מסלול ארוך בפרטי ובתחומי ההוראה — בסיינס פו, HEC ואפילו בארצות הברית — שירתתי תקופה קצרה כעוזר פרלמנטרי, אך עזבתי במהרה כי תמיד האמנתי שצריך לחיות, ללמוד ולעבוד בחוץ לפני שמגיעים לתפקידים ציבוריים.
אני תושב ותיק במרכז פריז, וכיום גם ראש העיר שלה. אני רוצה לשמור על קשר מאוד מעשי עם השטח, בלי להישאר מכונס במשרד: פגישות בבתי קפה, זמן בחוץ, ברחובות, בחנויות ובכיכרות; כך באמת אפשר להבין מה שהעיר אומרת. אני אוהב את הרעיון של ראש עיר שמגיע אל התושבים, שנמצא בשכונה, הולך ברגל, רוכב על אופניים ושומר על קשר ישיר עם החיים שלה.
אני מוצא את הפגישות הקבועות משעממות, לכן פעם בחודש אני מזמין את התושבים סביב קפה-קרואסון לשיחה של שעתיים על כל הנושאים, לעיתים עם אורח מקומי.
איזה חוויות תרבותיות הן המועדפות עליכם בזמן הפנוי?
יש לי טעמים מגוונים למדי. חלק מחיי התרבות שלי קשור לתפקידי, בלב אזור עשיר במיוחד, בין הלובר, לובר, נוטרדאם, ה מרכז פומפידו, הגלריות וההתיאטראות. אני מגיע גם לכנסיות, כדי להתרשם מהאדריכלות ומהאומנות שהן מאכסנות: דלהקרואה, לה טינוטֶר, קית’ הארינג בסן-אוסטש... לעיתים שוכחים כי בפריז, ובמיוחד במרכז, המקומות האלה מהווים מוזיאון גדול.
עם בתי, שהיא מאד מעורבת בתחום המופעים החיים, אני הולכת לראות מחזות זמר, גם בפריז וגם בלונדון. مؤخناً ראינו La Cage aux Folles, 42nd Street, Les Misérables. אני אוהבת קולנוע, ובפרט את Grand Rex, ואת האווירה של ההקרנות הראשונות של מנגות כמו Sword Art Online ו-Demon Slayer. יש כאן התלהבות אמיתית סביב הקוספליי (אני בעצמי לבשתי גלימה בשביל בכורת Demon Slayer!) ושל שמחה קולקטיבית די נדירה. לבסוף, אני נהנית גם מהstand-up, והיה לי המקרה לראות אמנים כמו Rosa Bursztein, Alison Wheeler, Paul Mirabel או אפילו Louis C.K.
איזה אירוע אתם ממליצים במיוחד לקוראינו?
אני מעדיף לכוון לאירועים שפחות צפויים מהלהיטים הגדולים. בעירייה יש תכנית מקומית, לעיתים בחינם, שמאפשרת להכיר אומנים ופורמטים צנועים יותר, כמו תערוכות צילום. כרגע, לוח הפעילות של העירייה כולל תערוכה של הסטודיו לאמנים בגולה.
בכל שלישי בערב מתקיימים באולם הנשפים קונצרטים ואירועי אמנות, ובימי חמישי בערב — באולם עירוני נוסף, עם אמנים צעירים, להקות, מקהלות, עמותות או תלמידי הקונסרבטוריון, שאם לא כן לא היו כולם זוכים להעלות לבמה אמיתית.
אני גם ממליץ על Foulées de Paris Centre, מרוץ בקנה מידה אנושי ובאווירה משפחתית מאוד, שהושק מחדש. הוא לא נועד לביצועים טהורים, אלא להנאה מריצה משותפת, עם מקצים לילדים, נתיבים נגישים וריצות שליחים משפחתיות.
איך היית מתאר את הרבעים שלך למישהו שלא מכיר אותם? מה יש אצלכם שאין במקומות אחרים ומהו הדבר שממלא אותך בגאוה הגדולה ביותר?
זו מורשת חיה, אחד מהאתרים הידועים בעולם ועדיין פחות מובנים. כולם חושבים על הלובר, על נוטרה-דאם דה פריס, על כיכר וז’, על מרכז פומפידו, אבל מה שמעניין אותי הוא מה שנמצא לצד זה: המוזיאונים הקטנים, הגנים הסמויים, בתי האחוזה הפרטיים, המקומות שמתרחש בהם עירוב תרבותי, הרחובות שמאחורי ההיסטוריה שלהם.
זו השכבות ההיסטוריות, התרבויות, המורשות והחיים העכשוויים שממלאים אותי בגאווה גדולה; возможностей to переход – לא הלוגה. Sorry. Let's correct. Final version:
זו השכבות ההיסטוריות, התרבויות, המורשות והחיים העכשוויים שממלאים אותי בגאווה הגדולה ביותר; האפשרות לעבור בתוך כמה דקות ממונומנט גדול לגינה שלא מוכרת, מבית כנסת לכנסייה, ממסעדה אויגורית לקפה היסטורי, ממוזיאון חשאי למקום שבו הילדים משחקים כדורגל. זו העומק והגיוון האלה שמרכיבים את נשמת מרכז פריז.
אני קשור מאוד להיבטים הצומחים מהמורשת: מוזיאונים קטנים כמו Cognacq-Jay, Maison Victor Hugo, הגנים בהשראת square Léopold-Achille (שעליו מצוי פרויקט מיזוג עם גני מוזיאון פיקאסו) או מסלולי טיול ואתרים קולחים יותר, כמו הרובע הסיני העתיק ביותר של פריז סביב Place Pan Yuliang, ה
לאילו פעילויות בילוי חינמיות או במחירים זולים אתם ממליצים למשפחות ולצעירים?
הבילוי החינמי הטוב מכולם הוא החלל הציבורי עצמו! הרציפים של נהר הסיין quais de Seine הפכו למלואו מקום למְתָהלך ולנשימה, הגנים הקטנים כמו גן גינֶטה-קולינקה, הגן Anne Frank, הגן Rosiers-Joseph-Migneret והגן באתר ריצ'ילו של BNF שעוצב מחדש על ידי Gilles Clément. גם הכיכרות, כמו Place des Petits Pères או Place des Victoires.
להיכנס לכנסייה, לדחוף את הדלת של אתר מורשת, להסתובב במארה או בסנטייה בלי מסלול מחויב מראש... כל כך הרבה מסלולים ספונטניים! וב région municipal החינמית: תערוכות, קונצרטים בימי שלישי בערב, ירידים, חגיגות משפחתיות ועוד אירועים תרבותיים מקומיים.
מהם שלושת הגורמים המרכזיים (ברים, בתי קפה, אגודות ספורט/תרבות, מרחבים שלישיים) שאתם רואים כקריטיים להנעת החיים המקומיים?
אביא שלושה בתי קפה קהילתיים שהם מרחבי חיים, סולידריות ופעילות מקומית. הראשון הוא Le Troisième Café ליד שוק הילדים-האדומים: מקום שמרגש ומושך לב, המבוסס על משכורת התנדבותית, עם עיקרון של ארוחות תלויות. שם אוכלים טוב ובמחיר זול יחסית, ואוכלוסייה שאין לה יכולת יכולה למצוא שם קבלות פנים.
הקפה השני, הרחוב פרנסואה-מירון, מוכר בשם "הקפה הרביעי" (Quatrième Café). גם כאן ניתן לאכול במחירים ממש נמוכים,甚至 בחינם לפי המצב. זו דוגמה טובה למהפכה של חלל (זהו המשרד הישן של המפלגה הסוציאליסטית) למקום שימושי, נגיש וחי.
השלישי הוא הקפה מרארס שלנו, בתוך קאסרנה דה המינימס המשודרגת. אני אוהב מאוד את המקום כי הוא מאחד הרבה מהעקרונות שאני דוגל בהם: אתר מורשת שהוסב לשימוש מודרני, קפה קואופרטיבי, סביבה שמצרפת אומני מלאכה, דיור, שירותים, גן ילדים, חצר — ובהם קשר ישיר עם מכון רפואי-חינוכי סמוך שמאפשר לבני נוער אוטיסטים לעבוד ולהתמקצע במקום. כאן מגישים אוכל טוב, המקום מרהיב והחזון האנושי ראוי לשבח.
מהו המסלול האידיאלי כדי לגלות את מרכז פריז?
אני דווקא ממליץ שלא לבנות מסלול מוגזם מדי. האידיאלי הוא שיהיו בראשכם שניים-שלושה נקודות מרכזיות, ואז לקבל את ההחלטה ללכת לאיבוד בין הסמטאות הדקות של המריא ושל הסנטייה לפי האינסטינקט שלכם. הייתי ממליץ לסייר לאורך כל מרכז פריז מהקצה אל הקצה, ולעבור דרך שכבות ההיסטוריה השונות (החומה של פיליפ אוגוסט, החומה של פיליפ אוגוסט, החומה של צ’ארלס החמישי). העובדה שפריז נבנתה מן הפנים כלפי החוץ ניכרת ברחובות, בתוכניות, בפתחים ובשרידים.
איזה אירוע מדגים בצורה הטובה ביותר את החיים המשותפים? איזו יוזמה אתם מתכוננים ליישם כדי לחזק את תחושת הקהילה?
אחד מהזכרונות היפים שלי הוא המסורת שנוספה לי עם ההגעה: בערב ה-24 בדצמבר, לעמוד מול אלה שעובדים בזמן שאחרים חוגגים את חג המולד. הרגע שמרגש אותי יותר מכל הוא ה-Soupe Saint-Eustache: מול אחת מהכנסיות היפות ביותר בפריז, להיות לצד מתנדבים שמגישים ארוחה לנזקקים מסכם בצורה הטובה ביותר מה זה אומר לבנות חברה ערכית.
צריך גם ליצור תיאום טוב יותר בין תושבי המרחב הציבורי. לאור מהפיכת אמצעי התנועה, יש היום להצליח להרגיע את המתחים בין הולכי רגל, רוכבי אופניים ונהגים — תמיד מתוך ההעדפה לחלשים ביותר — הולכי הרגל, הילדים, הקשישים ואנשים עם מוגבלות תנועה.
בסופו של דבר, יש לחזק את הקשר בין התושבים באמצעות התרבות, שימוש במרחב הציבורי וביצירת מקומות מפגש חדשים. במסגרת פרויקט Halles 2030 אני שואף ליצור מקומות מפגש ותרגול חדשים במרכז פריז, באמצעות החייאת תעלות וחניונים ישנים מסביב להול, כדי להקים שם מתקני ספורט, מקלחות ושירותים ציבוריים, אכסון, מרחבים חברתיים ועוד מתחמי בין-דוריים.
הנושאים התרבותיים שמעניינים אתכם במיוחד?
הרעיון שניתן לחדש את הקריאה של המורשת בלי לפגוע בה מרגש אותי. יחד עם האמן C215, תכננו מסלול street art היסטורי במראי, המוקדש למאה הגדולה. בהצבת דיוקנים כמו Madame de Sévigné על ארונות חשמל (שבין הפריטים היותר מכוערים בשטח הציבורי) בסמיכות למקומות הקשורים לדמויות ההיסטוריות הללו, ניתן לספר את ההיסטוריה אחרת, להוציא את הזיכרון מהמוזיאונים ולהופיע ברחוב.
איזו עיר או רובע בפריז אתם מעריכים בזכות התוכנית התרבותית שלה?
פריז, אני אוהב מאוד את הרובע השני, בעיקר סביב place des Victoires ו-place des Petits-Pères, בגלל האיזון בין מורשת, החיים המקומיים וההתאווררות. מחוץ לפריז, אני אוהב לבקר במרסיי, עיר משמעותית בנוף התרבות הצרפתי, עם זהות חזקה ואנרגיה אמיתית.
יש לי גם קשר אישי לניו יורק ולתל־אביב, שתי ערים שמעניקות לי השראה. לגבי ניו יורק, היא הצליחה לשנות את היחס שלה למרחב הציבורי, לתנועה ולשימושים העירוניים. ה-High Line מהווה דוגמה מובהקת לכך, בדומה להתפתחות המרשימה של נתיבי האופניים בעיר שאי פעם היה קשה לנסוע בה על אופניים. אני מעריך מאוד את היכולת של ערים אלה להפוך את התכנון העירוני לכלי של שינוי תרבותי וחברתי.
מילה אחת שתגרום לקוראי Sortiraparis לרצות להכיר את מרכז פריז?
גילו מחדש את המקום הכי מוכר בעולם, או עבורו ההגדרה היא: צאו להכיר את הלא-מוכר במקום הכי מוכר בעולם! מרכז פריז הוא שטח שאנשים מאמינים שהם מכירים, אבל הוא עדיין מלא בהפתעות, בשכבות, בפרטים, במקומות נסתרים, בגנים, בבתי קפה, במוזיאונים, ברחובות ובסיפורים ובפנים שפוגשים רק כשמכירים להסתובב כאן בדרך אחרת.
