תערוכת חיים קליסקי. « ג'ים מדטרבק »

הוא הבכור מארבעה ילדים, נולד בבריסל בשנת 1929 בין תחנת מִידי והמשחטות, למשפחה יהודית פולנית. אביו אברהם היה יצרן עור, ואמו פרדלה كانت תופרת.

הכיבוש של בלגיה במאי 1940 משנה את חייהם. לאחר שנמלטו לצרפת לנוכח התקדמות הוורמאכט, משפחת קליסקי חוזרת לבירה הבלגית בריסל בשל מחסור באמצעים.

מסתתר כאן מסע הישרדות שנראה כניס ניסים, כשם שהם בורחים מהפיקוח, מההודעות ומהמעצר הגדול בשכונה היהודית של קורגֶהם, ב-3 בספטמבר 1942.

אבל אברהם נעצר ב-12 בפברואר 1944. פרדלה מצליחה אז להצניע את ילדיה הצעירים במקום בטוח ולהסתתר עם חיים עד לשחרור בספטמבר 1944.

עבור חיים, החיים נעצרים ביום מעצרו של אביו, טראומה שילווה אותו לאורך כל חייו. בשנת 1989, בהגיעו לגיל שישים, על פי עצת אחותו שרה—שגם היא ציירת—יחל לצייר את סיפורם, וישקיע בזה שמונה-עשרה שנים, וייצור אלפי ציורים.

הקו, שנראה בתחילה ילדותי, איננו פחות חד: סצנות מעצרים ורדיפות שמטרידות את האמן, שנשאר לעד «ילד חבוי», מסמן בפחד ובחרדה הקשורים לדימויים שנחרתו על הרשתית שלו.

הסצנות הללו, שמכאיבות לב, צוירו בעיקר בדיו סיני ומשלבות בין הטקסט לתמונה.

הציורים האלה הם "קוליים מאוד": הם מזכירים זעקות אימה, הלמות רוחות, את רעשי מנועי המשאיות ואת צלילי כלי הנשק בזמן מעצרים המוניים, יוצרי סחרור קולי שמצטרפים אליו פי פזמונים שחוזרים על עצמם—ליטניות אובססיביות.

הקורא מגלה קהילה יהודית הנמצאת על סף הכחדה, דרך השיחות שמנהל אביו של האמן עם האנשים שהוא פוגש בדרכו.

הציורים שיצר חיים קליסקי מהווים כרוניקה מסעירה של ילדות יהודית ועדות לדיוק אינסופי על היהודים הבריסליים תחת הכיבוש.

דוגמה מושלמת לאמנות פרא, יצירתו של אדם בעל זיכרון-על וההיסטוריה הרחבה, שניכרת עקבותיה ב-120 הציורים המוצגים בתערוכה המונוגרפית הראשונה מסוגה שנערכת בצרפת.